בשנים האחרונות הריסת הבתים של משפחות המחבלים הפכה לכלי הרתעה מרכזי של מערכת הביטחון, מתוך הידיעה כי מי שיבצע פיגוע יאבד את ביתו ומשפחתו תינזק. עם זאת, הדעות חלוקות עד כמה הוא יעיל; במקביל ועל רקע ההסלמה בדרום, בקבינט שוקלים לחזור לסיכולים הממוקדים של בכירי חמאס בעזה.
כל העדכונים על הבחירות - הצטרפו לטלגרם של החדשות
על פי נתוני הוועד הישראלי להריסת בתים, משנת 1997 ועד היום - נהרסו 28 אלף בתים. בפברואר 2005 קבעה ועדה צבאית, בראשות האלוף אודי שני, כי יעילות מדיניות הריסת הבתים מוטלת בספק וכי יש לשקול את הנזק בגין השנאה שהצעד הזה מעורר. מאז במשך עשור נמנעה ישראל מלהרוס בתי מפגעים.
הפרקטיקה הזו חזרה לשימוש גם נגד טרור ביחידים שמרים שוב את ראשו לאחרונה: אם באמצעות סכינים או בשימוש בנשק חם. הגישה הרווחת בצבא, כמו בשב"כ, שהצעד יוצר הרתעה ומונע פיגועים, אלא שיש מקרים, כמו הרוצח מברקן שביתו נבנה מחדש 3 חודשים לאחר שנהרס. המתנגדים טוענים שיעילות הצעד מעולם לא נחקרה ושמדובר בענישה קולקטיבית.
"זה פקטור שתמיד היה, תמיד הווה ותמיד יהיה. טרור הוא טקטיקה של המדוכאים", אומר יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר. כהן הוסיף כי הוא זוכר מקרים בהם הורים הסגירו ילדים שעמדו לבצע פיגוע, שבכלל לא ידעו עליו - רק בשל החשש שישראל תפגע בבתים שלהם.
אם הריסת בתים היא חלק מהפרקטיקה, חיסול ממוקד הוא נשק יום הדין. מטרתו העיקרית היא מניעה והרתעה, אלא שיותר מעשור ישראל לא השתמשה בו בשגרה. ירי הרקטות האחרון לעבר השרון ותל אביב דחף גרמים בקבינט להצהיר שהגיע הזמן לשקול זאת שוב ולחדש את חיסול צמרת חמאס.
באמצע האינתיפאדה השנייה חוסלו בכירי חמאס, וההישג נתפס כמשמעותי - התנועה נצרה את הנשק והבליגה. בישראל, כמו בשטחים נטען כי חמאס הסכים להפסקת האש - בין היתר כי בכיריו חששו לחייהם. המתנגדים לחיסולים משתמשים בדוגמאות שממחישות את ההיפך: חיסולים לעיתים מביאים למנהיג חדש וחזק יותר ולעיתים גם לגל פיגועי נקמה. "אין לנו כלי אחר, את כל הכלים הקיימים בארסנל שלנו אנחנו עושים", מספר כהן.
אחרי כל דור שמתעייף, גדל דור חדש וצעיר יותר. ישראל מצידה שכללה את המלחמה בטרור לדרגות שלאט מוכרות בשום מקום בעולןם. אך נדמה שאת הפתרון האמיתי לטרור צריך לחפש במקומות אחרים. "לחסל טרור בסיכומו של דבר יש כנראה יותר מדרך אחת שהיא לא רק דרך הכוח והפעלת האמצעים - אלא כנראה יש גם דרכים אחרות שצריך למצות אותם", אומר יוני פיגל, חוקר בכיר במרכז הבינתחומי הרצליה.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו