איך יכול להיות שדווקא לוחמים בצה"ל נאלצים לשלם יותר על מזון ושתייה בהשוואה לחיילים עורפיים ותומכי לחימה? בדיקה מראה כי חיילים קרביים המשרתים בבסיסים שאינם בעיר הבהד"ים משלמים יותר - ולפעמים אפילו כפול - עבור אותם מוצרים בדיוק.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
המצב כיום הוא שהאגודה למען החייל מפעילה את רשת החנויות "כוורת", שלה סניפים רבים בבסיסי צה"ל בזמן שרשת "ביסטופ" מפעילה את חנות יחידה בעיר הבה"דים, שם משרתים כ-11 אלף חיילים, שחלק גדול מהם משרתים כחיילים עורפיים או כתומכי לחימה.
בדיקת מיוחדת מעלה כי הפערים בין החנויות נעים בין 15%-20% ולפעמים אפילו יותר. כך לדוגמא אם חייל רעב ירצה לקנות בורקס או קרואסון גדול הוא יצטרך להיפרד מ-7 שקל ברשת "כוורת", בזמן שאותו מוצר נמכר בחנות המתחרה בעיר הבה"דים ב-3 שקל בלבד. קפה טורקי יעלה בעיר הבה"דים 5.90 לעומת 7.5 שקלים ב"כוורת", קפה הפוך גדול יעלה 6 שקלים ביער הבה"דים לעומת 8 שקלים ב"כוורת", וארטיק "מגנום" יעלה 6.50 שקלים, לעומת 8 שקלים ב"כוורת".
מדובר במוצרים פופולריים מאוד בקרב חיילים, אך חשוב להדגיש כי ישנם מוצרים רבים בהם המצב מנוגד והמחירים דווקא ב"כוורת" זולים יותר בהשוואה לרשת המתחרה, אבל בסל הכללי המחירים די דומים.
חייל ממוצע מוציא בכל חודש כ-600 שקל על מזון ומוצרים בחנויות הפזורות בבסיסי צה"ל. ההבדל במחיר נראה אולי כהבדל של כמה שקלים בודדים, אך לחיילים העורפיים המשתכרים מאות שקלים או ללוחמים המקבלים שכר של כ-1,600 שקל מדובר בהבדלים מהותיים בין הרשתות השונות, הבדלים שנובעים כאמור רק מהבסיס בו משרת החייל.
באגודה למען החייל הסבירו כי הם לוקחים את כל המחירים ומפזרים אותם לחנויות בכל הארץ בזמן שבעיר הבה"דים יש רק זכיין אחד שמתמקד בחנות אחת גדולה.