בין לבין חילופי המהלומות ההדדיים בין ישראל לבין טורקיה, ניצבים בין הפטיש לסדן כ-20,000 חברי הקהילה היהודית שם. הם אלו שמאזינים היטב לקולות בעלי הטונים, שהולכים והופכים צורמים יותר ויותר בהידברות בין מי שהיו בעבר ידידות ותיקות - ומחזיקים בעמדות שונות על התהליך המסוכן שמתרחש לנגד עיניהם.
יצחק אלטון, יו"ר תאגיד "אלרקו", הוא היהודי העשיר בטורקיה. ממרפסת משרדו הוא צופה במיצרי הבוספורוס המפרידים בין אירופה לבין אסיה, ולמרות הפסטורליה - הוא מתקשה להירגע.
את עיקר ההאשמות הוא מפנה לא לעבר שלטונות המדינה שבה הוא חי, אלא כלפי ישראל. "איבדתם ידידה. למה אתם עושים מהלכים מטופשים כאלה? מה מניע אתכם להגדיל את מספר האויבים שלכם בעולם? במעשים שלכם אתם מעליבים את ההיגיון של כל יהודי בר-דעת בעולם. אני מרגיש פגוע. למה אתם נופלים למלכודת הזאת?".
על ליברמן: "אתם צריכים ייצוג טוב יותר"
אין כמעט טורקים שלא מכירים את אלטון, טייקון יהודי שעומד בראש אחד הקונצרנים החזקים שם שעוסק באנרגיה, תיירות, מזון ועוד. אלטון הוא אדם בעל גישה כמעט חופשית אל האיש החזק של טורקיה, ראש הממשלה ארדואן - בדיוק מי שהכריז בשבוע שעבר כמעט מלחמה גלויה על ישראל.
"ליברמן הוא לא הידיד הכי טוב של טורקיה ולא מעריכים אותו כאן", הבהיר אלטון. "אני, כיהודי, חושב שאתם זקוקים לייצוג טוב יותר".
למרות הכל, אם תשאלו את אלטון - לא אימץ ארדואן גישה אנטי-ישראלית. "העמדה שלו, מול רוב העולם, היא שהוא רוצה שיכבדו אותו בעולם. זו זכותו. הוא גם חושב שהתושבים בעזה אכן סובלים. כך הוא מאמין ואני יכול להבין אותו. אז מדוע אתם דוחפים אותו לתגובה קיצונית? מה הטעם בכך?"
גם יהודים אחרים בטורקיה יכולים לפחות להביע הזדהות עם מקור זעמו של ארדואן. ג'קי אנג'ל, תושב איסטנבול, סיפר במחיצת בני משפחתו: "אני מתחיל להרגיש מהפנים של ארדואן שהוא פגוע מאוד, שאין חזרה - אפילו עד כדי קטיעת היחסים עם ישראל".
"טורקיה זה קודם כל הלב", הסביר אנג'ל - בעל מפעל טקסטיל גדול. "אחר כך בא ההיגיון. אל תפגעו בנו". הוא ורעייתו רחלי, מציירת תכשיטים במקצועה, מתגוררים באיסטנבול כבר 17 שנים, במתחם כמעט מבוצר.
"היהודים פה פשוט חושבים שהגל הזה יעבור", סיפרה רחלי. "כולם חושבים שזה כמעט צונאמי ששוטף את טורקיה ולכן כדאי להוריד את הראש".
"אני מאוד גאה להיות גם יהודי וגם ישראלי בטורקיה", אמר ג'קי – והוסיף: "אני הולך עם שרשרת של מגן דוד בתוך המפעל ואני מראה להם את זה בכוונה. אין לי שום בעיה עם הטורקים".
הליכה בלתי נסבלת בין הטיפות
יהודי טורקיה עומדים מול קושי שהופך בלתי נסבל ומנסים ללכת בין הטיפות בעימות שבין מדינת האם שלהם למדינת הלאום.
האווירה העוינת בצמרת השלטון, מטבעה, מחלחלת היטב גם לרחוב. לא קל לדבר היום מול מצלמה עם מישהו מקרב חברי הקהילה היהודית בטורקיה. רובם חוששים לדבר, שמא יקימו עליהם בכך את השלטונות או את הרחוב. אל בית הכנסת המאובטח סירבו להכניס אותנו, כשברור שהמדיניות היא הורדת הראש - עד יעבור זעם.
נויה עלתה רק לפני חצי שנה מטורקיה. היא הגיעה לישראל והותירה מאחור רשמים שונים לחלוטין מאורחות החיים שנגזרו שם על היהודים. "אנחנו לא מסתובבים ברחוב עם מגן דוד. אם אתה שומר על פרופיל נמוך, לא מדבר יותר מדי ואולי משתמש בשם טורקי אתה תהיה בסדר", היא הסבירה.
נויה מנתה מעט דוגמאות מחיי היום יום הקשים שחוותה בטורקיה. "לא הייתי יכולה ללכת לחנות צילום ולצלם בה את תעודת הזהות הטורקית שלי מכיוון שכתוב בה שאני יהודיה. אני לא מרגישה בטוחה. תמיד הייתי מציצה לתוך החנות כדי לראות מי האנשים שנמצאים בה".
כך היא תיארה גם את הביקורים בחנויות הספרים. "להיכנס לשם ולראות בכל פעם שרבי המכר הם מאוד מאוד אנטישמיים ומלאי שנאה, אנטי ישראליים ונגד כל דבר שקשור ביהודים לא היה קל. זה גורם לך להרגיש שאתה כבר לא שייך לשם".
אבל אלטון, אולי דווקא כאיש עסקים, מנסה לשדר בדיוק ההיפך - עסקים כרגיל: "אני לא מרגיש שנשקפת לי סכנה. אני לא מרגיש חוסר ביטחון ולא שום דבר. אני מרגיש בדיוק כמו קודם – בטוח, מוגן ב-100% ומרוצה".
כולם מבהירים כי היחסים הכלכליים עם ישראל עדיין לא נפגעו. גם הביטחון האישי של יהודי טורקיה עדיין יציב, כפי שלפחות אומרים שם. אבל דבר אחד ודאי: היהודים כאן, שעלולים להיות הראשונים לשלם את מחיר המשבר, הם גם הראשונים שירצו לסיים את הפרק הקשה הזה ביחסים בין שתי המדינות.
"טורקיה זקוקה לישראל וישראל זקוקה לטורקיה אפילו יותר", אמר אלטון והוסיף: "לכן, שתי ידידות ותיקות שזקוקות זו לזו צריכות שלא ליפול למלכודות טיפשיות".