ההצעות והעתירות לשחרור פולארד שארה"ב גנזה: היום (שישי) שוחרר המרגל היהודי-אמריקני ג'ונתן פולארד מהכלא בארה"ב לאחר 30 שנה. מאז תחילת מעצרו של פולארד ב-1985 ניסו גורמים רבים לפעול לשחרורו: בשנות ה-90' הצטרפה גם ממשלת ישראל למאמצים, שהתקיימו במקביל למהלכים משפטיים שנועדו להוביל לערעור על ההרשעה והעונש. גם בארצות הברית, בה התנגד הממשל לשחרורו במשך עשורים רבים, גובשו הצעות לעסקת חילופי שבויים או חנינה - שלבסוף נדחו על ידי הנשיאים האמריקניים לדורותיהם.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
באחד המקרים, שבקושי זכה לפרסום, גיבש צוות של הקונגרס הצעה מפתיעה לקראת סוף כהונתו של קלינטון כנשיא: לשחרר את פולארד מארה"ב ואת עזאם עזאם (שהיה כלוא אז במצרים) בתמורה לשחרור אלפי אסירים פלסטיניים - או העברתו של סמואל שיינביין, שהיה מבוקש בארה"ב בגין רצח והוחזק אז בישראל. אותו שיינביין ניסה ב-2014 לרצוח סוהרים בכלא רימונים, באמצעות נשק שהבריח לכלא, ונורה למוות.
במאגר המסמכים "ויקיליקס" נחשף ב-2009 מסמך המדיניות של מכון המחקר של הקונגרס האמריקני שעודכן לאחרונה בינואר 2001, בו הוצעה העסקה המדוברת והמורכבת. מדובר במסמך סודי שגובש לאחר שפולארד קיבל אזרחות ישראלית ב-1996 ובעקבות הצהרת ממשלת נתניהו ב-1998 לפיה פולארד פעל כסוכן ישראלי.
חוקרי הקונגרס ב-2001: "הזמן להחזיר את פולארד הביתה"
החוקרים הדגישו כי פולארד יוכל להשתחרר באמצעות הסכמת בית משפט או חנינה נשיאותית. עוד הדגישו המחברים כי הנשיא האמריקני "יכול לחנון מבלי לספק שום הסבר ולעקוף כל החלטה משפטית". באותן שנים קיבלו כ-40 אסירים חנינה בכל שנה, אך קלינטון סירב להכניסו לרשימת החנינות האחרונה של נשיאותו. מחברי המסמך, ריצ'רד בסט וקלייד מרק, ציינו כי "סביר להניח שהממשלה הישראלית תעלה שוב ושוב את הנושא בעתיד, וכך גם ארגונים אמריקניים".
בהמשך המסמך שטחו המחברים את הטיעונים בעד ונגד שחרורו: בין השאר טענו כי שחרור פולארד יתרום לתהליך השלום ויעיד על מחויבותה של ארצות הברית לשיחות. "רק בתמורה להבטחות מסוג זה הישראלים יוכלו לקבל על עצמם את הסיכונים הדרושים כדי להפוך את השלום למציאות", כתבו. כמו כן העלו את האפשרות לפיה המידע שהעביר פולארד "התיישן" ולא אמור לגרום נזק לביטחון המדינה.
"פולארד עזר לבת ברית ולא אויבת, ובכך עזר לישראל להגן על עצמה מפני נשק להשמדה המונית מצד מדינות ערב", הוסיפו. "זה הזמן לשלוח את פולארד לביתו בישראל - הוא קיבל אזרחות והם הודו שהוא פעל מטעמם, בזמן שהוא הודה שהפר את חוקי ארצות הברית והביע צער. כעת, אחרי 13 שנה, ניתן לשחררו. הוא ריצה כבר 16 שנות מאסר, יותר מהזמן עבור ה'פשע' (כך במקור) של עזרה לחבר - אחרים שביצעו פשעים אלו ריצו בין שנתיים לארבע שנות מאסר".
המסמך שהודה: ההסכם המשפטי עם פולארד הופר
החוקרים מטעם הקונגרס התייחסו גם לאחת הסוגיות הטעונות ביותר - הסכמתו של פולארד לשיתוף פעולה בתמורה להקלה בעונשו, שלמעשה הופרה על ידי הממשל האמריקני שדרש עבורו מאסר עולם. במהלך השנים האשימו מקורביו של פולארד את עורך הדין שלו ואת התביעה בארה"ב בהפרת ההבטחה, על פיה פולארד היה צפוי לרצות רק כעשר שנות מאסר.
"פולארד הסכים להודות באשמה לשתף פעולה בתנאי שלא יקבל מאסר עולם: הוא עמד בחלקו ושיתף פעולה ואף ויתר על הזכות לחבר מושבעים, בעוד ארצות הברית נסוגה בה מהסיכום", ציינו החוקרים בסוף שנות ה-90'. כמו כן העלו את האפשרות לפיה אפשר "להחליף (לסחור) בפולארד" בתמורה לאלפי אסירים פלסטיניים או לרוצח שיינביין.
אך המסמך לא קרא באופן מפורש לשחרורו של פולארד עוד בתקופת כהונתו של קלינטון: מחברי המסמך הציגו גם את הטיעונים נגד, לפיהם "פולארד לא קשור להסכם השלום - מדובר בסחיטה דיפלומטית מצד ישראל" וגם זיכרונו הצילומי של פולארד שעלול להכיל מידע שמסכן את ארצות הברית. כמו כן, על פי ההתנגדויות, החוק האמריקני לא מבחין בין העברת מידע מסווג לאויב לעומת העברת מידע לבן ברית.
שופט אחד, בדעת מיעוט, קרא לפתיחת התיק מחדש
"אם פולארד כל כך דאג לישראל, מדוע הציע למכור את המידע למדינות אחרות?", שאלו. בנוגע לסוגיית שיינביין הסבוכה, קראו מחברי המסמך לדרוש את הסגרתו "ולא להחליף מרגל עבור אדם שהיה מעורב בסוגייה פלילית". את ההמלצות להשארת העונש על כנו סיכמו במילם הללו: "המשפט התבסס על חומרת מעשיו, המידע שחשף, הסוכנים שבגד בהם וסיכן".
רגע נוסף בו פולארד קיווה להשתחרר מכלאו התרחש עוד קודם לכן, ב-1992, כאשר הגיש עתירה לבית המשפט האמריקני לערעורים וטען כי עורך הדין שלו ויתר על זכויותיו בלא ידיעתו בזמן שהיה במעצר מבודד. שופט אחד תמך בשחרורו, אך שני שופטים פסקו כי אין לבטל את מאסרו למרות ההתנהלות הפגומה של עורך הדין.
השופט בדעת המיעוט, עם זאת, כתב כי המשפט היווה "עיוות של הצדק" שחייב את ביטול העונש, בעיקר מכיוון שהתביעה בארה"ב הפרה את הסיכום ודרשה מאסר עולם - באישור עורך הדין.
כך נדחו העתירות המשפטיות של פולארד; האם ברק הפר הבטחה?
במהלך שנות ה-90 החליף פולארד ייצוג והצוות החדש עתר שוב, אך הנושא נפסל מטעמי התיישנות - כך טענו עורכי הדין. בעשור זה פנתה ישראל מספר פעמים בבקשה רשמית לחנינה: רבין העלה את הנושא ב-1995 ונתניהו דרש שוב את השחרור במהלך ועידת וואי ב-1998 בתמורה לוויתור על חברון וסורב.
על פי מספר פרסומים זרים, גם אהוד ברק ביקש מקלינטון לחון את פולארד, אך לבסוף סיכמו השניים על שחרורו של איש העסקים מארק ריץ', שהיה מקורב לברק. ברבות הימים קלינטון התחרט על החנינה לריץ' בימי נשיאותו האחרונים: "זה לא היה שווה את הנזק למוניטין שלי, זה הייתה פוליטיקה גרועה מצידי".
בסביבתו של פולארד האשימו את ברק בהפרת הבטחה: לדברי אסתר ובכירים נוספים בוועד, ברק אמר כי לא ישחרר מחבלים עם דם על הידיים עד שלא יקבל הבטחה לשחרור פולארד מצד קלינטון. זמן קצר לאחר מכן שוחררו 750 הרוצחים ללא כל הבטחה חלופית. בין השאר דווח כי ראש ה-CIA אז, ג'ורג' טנט, איים כי יתפטר אם פולארד ישוחרר. גם עסקה לשחרור פולארד ב-2014 תמורת המשך השיחות בין ישראל לפלסטינים ושחרור אסירים ביטחוניים ערבים-ישראלים בוטלה לבסוף, בשל התנגדות נתניהו.
הרשעתו של פולארד התבססה ברובה על מסמך מסווג של מזכיר המדינה דאז קספר ויינברגר - מסמך בו נטען כי הנזק שגרם פולארד למערכת המודיעין וקשרי החוץ של ארצות הברית היה עצום. המסמך עצמו לא נחשף, ומחוות הדעת של ה-CIA הותרו לפרסום קטעים בודדים בהן נטען כי מדובר בנזק "שלא ניתן למדוד את היקפו" ובפרצת מידע חריגה. בכירים אמריקנים, בהם ראש ה-CIA לשעבר ג'יימס וולסלי ומספר סנאטורים, טענו ברבות השנים כי הנזק היה קטן מהמצופה וכי מדליפי מידע למדינות אחרות כגון יוון זכו לעונשים פחותים.
הערעור לא הוגש בזמן
"בשום שלב בית משפט אמריקני לא שמע באמת את הטענות של יהונתן", הסבירה אשתו של פולארד, אסתר, בטור דעה שכתבה בנושא ב-2012. "הם פשוט קבעו שבמשפט הראשון מוצו כל ההליכים ולא אישרו לו להציג את הטענות מחדש". כשל נוסף בייצוג של פולארד הוא שהערעור לא הוגש בתום 10 ימים מהמשפט, ובמשפחת פולארד האשימו את עורך הדין שלא טיפל בערעור בזמן ולמעשה מנע מפולארד לפנות לערכאות נוספות.
ב-2009 כתב מבקר המדינה דאז מיכה לינדנשטראוס דוח מסווג על פעילות ישראל לשחרור פולארד. בחלק שהותר לפרסום קרא המבקר לראשי הממשלה לדון שוב בסוגיית השחרור, תוך דרישה מארצות הברית לאפשר לפולארד להשמיע את גרסתו בפני בית המשפט. "ההתנגדות החריפה ביותר לשחרור מתמקדת בקהילת המודיעין האמריקנית, בטענה שהשחרור נוגד את האינטרס הביטחוני של ארה"ב", סיכם לינדנשטראוס את הפרשה הסבוכה.
לדבריו, "מחוות הדעת שהוגשו ומעדויות נוספות עולה עניין חשוב והוא הפגיעה, לכאורה, בזכותו של פולארד להליך משפטי ראוי, על פי התיקון החמישי לחוקה האמריקנית, המעגן את הזכויות היסודיות של החשוד במעשה עבירה". המבקר דאז סיכם: "ראש הממשלה, בנימין נתניהו, וממשלתו חייבים לעשות כל צעד אפשרי, כדי להביא לשחרורו של האזרח והסוכן הישראלי, יהונתן פולארד". היום נסגר המעגל, לפחות חלקית.