אילו מדינות בעולם מקיימות יחסים עם ישראל - ומי מפנה לנו עורף? בשבוע שעבר הכריז ראש הממשלה ושר החוץ בנימין נתניהו על חידוש היחסים עם ניקרגואה - מדינה קטנה במרכז אמריקה שניתקה את היחסים עם ישראל בעקבות תקרית המרמרה. אחרי ההכרזה ושלל הביקורים המדיניים שערך לאחרונה נתניהו בחו"ל, החלטנו לבדוק מי מבין כל המדינות בעולם נמצאות בקשרים מלאים עם ישראל, מי מהן ניהלו עמנו קשרים בעבר וניתקו אותם או שהיחסים ניזוקו - ועם אילו מדינות כלל אין לנו יחסים דיפלומטיים.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
אז הנה המספרים: 16 מדינות בעולם לא מקיימות יחסים דיפלומטיים עם ישראל. מדובר בעיקר במדינות מוסלמיות וערביות, שעקב הסכסוך הישראלי-פלסטיני, לא בהכרח מכירות בקיומה של ישראל - ואם כבר מכירות, אז הן לא נלהבות לקיים עמה כל סוג של קשר.
בין המדינות הללו ניתן למצוא את אפגניסטן, פקיסטן, אינדונזיה, מלזיה, עירק, סעודיה, תימן, סומליה, סודן, לוב ואלג'יריה. חוץ מהן, קיימות בעולם 3 מדינות שאינן בהכרח מוסלמיות או אינן מוסלמיות כלל, שאין להן כלל יחסים עם ישראל: בהוטן, בנגלדש והדיקטטורה המסוגרת של צפון קוריאה, שסוחרת עם אירן ומעבירה לאויבות ישראל אמצעי לחימה ומידע טכנולוגי.
בהוטן שבהרי ההימלאיה לא מכירה בזכותה של ישראל להתקיים. עם זאת, בין המדינות דווקא מתקיימים יחסים שקטים בתחום החקלאות וסטודנטים מבהוטן מגיעים לישראל ללמוד חקלאות. גם הממשל בבנגלדש הסמוכה לא מכיר במדינת ישראל - זאת למרות שישראל הייתה למדינה הראשונה בעולם להכיר בעצמאות בנגלדש ולמרות קשרים אזרחיים פוריים מאוד שקיימים. עם זאת, בבנגלדש אוסרים על האזרחים לנסוע לישראל ועל הדרכון הבנגלי אף כתוב "תקף לכל מדינות העולם מלבד ישראל".
כשאירן הכירה במדינת ישראל
חוץ מהמדינות שלא מקיימות קשרים עם ישראל יש גם כאלה שדווקא כן, אבל לא באופן רשמי ופומבי - וכאלה שלא אבל נחשבו לחברות קרובות של מדינת היהודים רק לפני כמה עשורים או שנים בודדות. בין המדינות הללו, 13 במספר, נמצאת אירן, שנחשבת לאויבת המרה של ישראל כיום - ופעם, לפני המהפכה ב-1979 ועליית משטר האייתולות, נחשבה לחברה קרובה של ישראל ואף הייתה מהראשונות להכיר בה ב-1950.
ישראל מנהלת או לפחות ניהלה עד לא מזמן יחסים מתחת לפני השטח גם עם מדינות ערביות המכונות "מתונות" - מדינות המפרץ הפרסי וחצי האי ערב בהן קטאר, עומאן ואיחוד האמירויות הערביות, וגם תוניסיה ומרוקו שבצפון אפריקה. פרוץ האינתיפאדה השנייה ומבצעים אליהם יצאה ישראל ברצועת עזה החריפו את המתיחות - מה שהוביל לא פעם להצהרות על ניתוק מוחלט של היחסים עמן, גם מתחת לפני השטח.
ויש גם מדינות שאינן מוסלמיות או ערביות שהיחסים של ישראל עמן לא יציבים: עם ניז'ר, מאלי ואיי קומורו שבאפריקה ניהלנו יחסים בשנות ה-90, אך אלה כמעט ונותקו או נותקו לחלוטין בחלוף הזמן. מוקד נוסף של יחסים לא יציבים הוא עם ונצואלה שבדרום אמריקה - זאת לאחר שהנשיא לשעבר הוגו צ'אבס הורה על ניתוק היחסים עם ישראל עקב פעולותיה בשטחים ובעזה. החלטה דומה נקטה גם בוליביה, שנשיאה אוו מוראלס הורה על ניתוק היחסים עם ישראל לאחר מבצע עופרת יצוקה ב-2009.
גם עם קובה יש לישראל יחסים לא ברורים: עד מלחמת ששת הימים, קובה הייתה ידידה קרובה מאוד של ישראל, אלא שב-1973 היחסים נותקו לחלוטין. בעשור האחרון חל שיפור ביחסים בין ישראל לקובה, ושירותים לישראלים שנוסעים למדינה ונקלעים למצוקה כלשהי, ניתנים דרך השגרירות הקנדית בקובה.
רוב גדול של מדינות העולם מכירות בישראל
כשבוחנים את מפת העולם ו"צובעים" את המדינות המצויות בקשרים כלשהם עם ישראל בירוק, מגלים תמונה מעודדת: למעט ריכוז של מדינות בצפון אפריקה והמזרח התיכון, רובן מוסלמיות, מצבה המדיני של ישראל טוב למדי: כ-160 מדינות מצויות עמה בקשר כלשהו, זאת לעומת כ-30 מדינות שאינן מקיימות יחסים דיפלומטיים עם מדינת היהודים או שניהלו בעבר והיחסים ניזוקו.
כל מדינות יבשת אירופה מקיימות יחסים עם ישראל - וגם כל מדינות אוקיאניה, קבוצות האיים שבאוקיינוס השקט - שלא מעטות מהן נחשבות לידידות נאמנות של ישראל ומתייצבות לצדה אוטומטית בהצבעות באו"ם, בהן מיקרונזיה למשל.
כשבוחנים את הקשרים של ישראל עם מדינות העולם החברות באו"ם, רואים שישראל אינה מוכרת על ידי 32 מדינות החברות בארגון (מתוך 193) ועל ידי סהרה המערבית שבאפריקה - ישות שאינה מוכרת כמדינה וגם לא כחברה באו"ם.