הראש מתקשה לעכל והלב מסרב להאמין, אך משכונת סג'עייה שבמזרח העיר עזה ונחשבת למערך הביצורים הכי קטלני ומסוכן של חמאס, יצאו עשרות מחבלי נוח'בה ב-7 באוקטובר וחדרו אל קיבוץ ניר עוז. יותר מ-80 ימים חלפו מאז "השבת השחורה" שבה הקיבוץ הירוק היה תחת מתקפה של הטרוריסטים האכזריים, שצבעו אותם בדם ומחקו משפחות שלמות. השבר הפנימי עדיין עמוק ורחוק מלהירפא.
הצטרפתי לשיירה של לוחמי חטיבת יפתח ועליתי על ההאמר, בדרך לסג'עייה. "זו נסיעה קצרה", אמרו לי לוחמי הקומנדו, רובם יוצאי יחידת אגוז, כשהתקרבנו לגדר. והנה, בתוך דקות ספורות אנחנו כבר בפנים. במערך הביצורים הכי מסיבי ומסוכן של חמאס - שניתן למצוא בו כמעט בכל סמטה מלכודות מתוחכמות וכמעט בכל בית כמויות בלתי נתפסות של אמצעי לחימה.
אני מביטה ימינה ושמאלה על המראות שנגלים מולנו. אפשר לסכם אותם במילה אחת - חורבן, אבל כזה שמחבלי חמאס עצמם המיטו על התושבים העזתים. עשרות בתים שעד לפני כחודשיים וחצי היו הומי אדם, נותרו הרוסים וקורסים. את חלק מהחלונות עדיין מעטרים בדי קטיפה פרחוניים שמזכירים את התרבות הערבית, אבל עכשיו חיילי צה"ל השתלטו על השכונה הזו.
"אנחנו רואים פה את מזרח סג'עייה", אומר ל-N12 מפקד חטיבת יפתח (11) אל"ם נדב מייסלס, תוך שהוא מצביע על ההרס. "המון בתים נפגעו, כולל תוואי תת-קרקע", הוא ממשיך. "יש עוד המון מבנים שאנחנו שולטים בהם ומשמידים שם את האויב. מזרחה מפה, נוכל לראות את קיבוץ נחל עוז שהיה מאוים מאוד משכונת סג'עייה והוא כבר הרבה פחות מאוים מתצפיתנים ומאלו שרוצים להכווין אש. היום הנוף של נחל עוז הרבה יותר בטוח".
"האויב בשטח נפגע לא מעט"
כמעט שלושה חודשים חלפו מתחילת המלחמה בעזה, בזמן הזה ניהלתי עשרות שיחות עם עזתים - ושום דבר לא הכין אותי לרגע שבו נכנסתי לסג'עייה. לשכונה שלעיתם הישראלים מתבלבלים בהגייה של שמה, אבל נגזרת מהמילה "שג'אע" בערבית שפירושה אמיץ. בכל זאת, ה-DNA במקום הזה הוא של הטרוריסטים מהזן הקשה ביותר. כך למשל, אחמד ג'עברי, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס שחוסל ה-2012, גדל בה ובנה בה תשתיות צבאיות נרחבות.
"אנחנו נמצאים פה היום אחרי שפעלו פה לא מעט זמן והאויב בשטח נפגע לא מעט", מדגיש אל"ם מייסלס שנכנס לתפקידו רק לאחרונה, לאחר שאל"ם יצחק בן בשט ז"ל, נפל בקרב בשכונה. מייסלס שלא אוהב מצלמות ומשדר צניעות, סוגר כעת מעגל – לאחר ששימש כמפקד במרחב הזה גם ב"צוק איתן" וזכה בעיטור, צל"ש אלוף על פעולה הרואית.
במבנה שעד לא מכבר שימש את מחבלי חמאס והפך לחדר פיקוד קדמי של כוחותינו, אני פוגשת את סא"ל אליעזר מרחביה, סגן מפקד גדוד 5037 בחטיבת יפתח. 9 שנים חלפו מאז אסון הנגמ"ש בסג'עייה שבו שימש קצין בסיירת גולני ואיבד את חבריו לנשק. והנה, הוא שב לשם כמפקד והזיכרונות הקשים צפים.
איך התחושה לחזור ל"קן הצרעות" הזה?
סא"ל מרחביה: "כמו כל מלחמה וקרב יש אבדות, איבדתי פה באופן אישי חברים ומפקדים. עכשיו אנחנו נמצאים באותו קן צרעות והתחושה היא חזקה. אנחנו מרגישים פה את אותה גבורה ולחימה שהייתה ב-2014 ומצד שני, בתחושה שאנחנו צריכים לסיים את העבודה שלא הכרענו ולנצח עד הסוף".
על המורכבות בשטח, הוא אומר: "הקרקע בתוך סג'עייה באמת מורכבת מאוד והאויב מנצל את זה. הוא ממלכד כל בית, ממלכד סמטאות ומשתמש בפירים תת-קרקעיים שהוא בנה לעצמו. בכל בית שאנחנו נכנסים אליו, אנחנו רואים נשק, אמל"ח, ציוד מוכן ליציאה לקרב. ראינו חומרי נפץ בתוך חדרי ילדים, מתחת לבובות שלהם ותמונות של ילדים עם נשקים. האויב נע פה גם על אזרחי כדי לטשטש את המרחב עם האזרחים ולהקשות עלינו. העבודה שלנו יסודית כדי למחוק ולהכריע את השכונה הזו ואת חמאס".
"אתגרים שאף אחד לא דמיין"
כשמרחביה קיבל צו 8 ונכנס לעזה, הוא חשב על האובדן האישי שלו - אחיו, סגן עמיחי מרחביה ז"ל, שנפל בקרב בבינת ג'ביל במלחמת לבנון השנייה, הפך למורשת שהוא משתדל להנחיל כמפקד. "הרוח והגבורה של אחי עמיחי מלווים אותי לאורך כל החיים וגם ברגעים האלו. אהבת הארץ וצדקת הדרך היו ברורות לו. יש משפט חזק שהוא כתב לחבר שלו: 'זכור שחברה שיודעת על מה היא הולכת להילחם, כבר ניצחה במלחמה'. אני ברוחו מקבל עוצמה להמשיך בקרב עד לניצחון".
אי אפשר שלא להזכיר את האירוע הטרגי שאירע לאחרונה בסג'עייה - האסון שבו שלושת החטופים, יותם, אלון וסאמר, נהרגו בשוגג מאש צה"ל. איך אתם מתמודדים עם זה?
אל"ם מייסלס: "הלחימה מזמנת לנו הרבה מאוד אתגרים, כולל כאלה שאף מפקד לא דמיין שהוא יכול לפגוש. יש המון אתגרים לחיילים בקצה שמתמודדים עם אזרחים, ילדים ואף באופן טרגי עם חטופים שהצליחו לברוח. אנחנו מנחים את הלוחמים לפעול בהתאם להוראות הפתיחה באש ולמצות את הספק כמה שניתן, מבלי לגרום לכך שתהיה להם סכנה. זה בהחלט מקרה טרגי ומצער שהיה מוטב שלא יקרה, אבל בלחימה יש דברים מאוד מורכבים, בטח תוך כדי אש".
"לא מחלקים כלום לעקורים"
בשעה שכ-2 מיליון מתושבי הרצועה מנהלים מלחמת הישרדות, מגיעים בתקופה האחרונה יותר ויותר עדויות של תושבי הרצועה. קולות של עזתים אמיצים שמדברים בטון חד וברור, מפנים אצבע מאשימה כלפי חמאס. "איך ייתכן שהאזרחים חיים ברעב כבד, אף על פי שהמלחמה תוכננה במשך שנים?", האשים צעיר עזתי. "איך לא דאגתם שיהיה לאזרחים אוכל? לא מספיק הטרור שאנחנו עוברים, עכשיו אתם, חמאס, מותחים ביקורת על מה שאנחנו אומרים. איזה צירוף מקרים שכל חברי הלשכה המדינית עזבו את הרצועה".
"לא מחלקים כלום לעקורים חוץ מפירים, לא נסלח לגנבים", סיפר אחד התושבים. העיתונאי העזתי יוסף פארס שיתף במאבק העיקש של חיפוש אחר מזון: "נשארו ברחובות רק כמה שימורים של שעועית שמחירן עלה פי 50 ומחיר של שקית קמח מגיע לכדי 1,000 שקלים. ראיתי מישהו שוחט חמור כדי להאכיל את משפחתו", הוא אמר. אבל לפני הכול, צריך לזכור שהמציאות המורכבת בעזה כיום היא תולדה של מעשי הטבח הרצחניים של חמאס שביצע זוועות נגד חיילי צה"ל ואזרחים ישראלים - אך בה בעת עושה שימוש ציני באוכלוסייה ברצועה והמיט עליה חורבן.