כביש הצפון, קו ראשון לגבול לבנון, מוגדר עכשיו כשטח מלחמה. אנחנו נוסעים עם הכוח מחטיבת אלכסנדרוני בחושך עם אמצעי ראיית לילה אל אחד המוצבים שנמצאים בחזית הלחימה. מולנו אורות הכפרים השיעים הנטושים ובתוך הבתים מסתתרים מחבלי חיזבאללה שמנסים לפגוע בחיילי צה"ל.
"אם בהתחלה האויב היה על הגדר, עם חצובות ומצלמות - היום הוא לא מוציא את האף שלו. המשימה היא לאתר אותו", מסביר סא"ל (במיל') מעיין, בדרכינו למוצב. "להגיד היום שאתה יודע הכול, בטח אחרי 7 באוקטובר, זה לחטוא למקצוע - אבל זה האתגר", הוא אומר.
כמה שעות לפני שהגענו למוצב - מחבלים ירו טיל נגד טנקים על המוצב. לא היו נפגעים, אבל יש נזקים שכבר מצטברים כאן ובכל המוצבים בגבול. "אלה ימי קרב שעלולים לגלוש למלחמה", אומר סא"ל (במיל') עובד. "מהעבר השני עומדים פה רדואן עם כוחות גדולים שערוכים לזמן קצר לתקוף. אנחנו כל יום עליהם, מקבלים מודיעין, רואים אותם בעיניים וכל מי שאנחנו מזהים, אנחנו משמידים מיד".
חיזבאללה יורה מדי יום על העמדות הצבאיות ומשתמש גם בנשק חדש של רחפנים מתאבדים. רק בשבוע האחרון נפצעו חמישה לוחמים קשה מהירי הזה. "הם יורים עלינו נ"טים, סאגרים, אנחנו חוטפים פה באזור, חוטפים במוצב", מעיד רס"ם (במיל') אסף קסלר. חלק מהלוחמים נמצאים במוצב כבר חמישה שבועות - מתחילת האירוע.
אמנם החיילים כולם חווים כרגע את אותה המציאות הצבאית - אך ה-7 באוקטובר תפס כל אחד מהם במקום שונה לחלוטין. "הייתי בנובה", מספר סמ"ר (במיל') פלג פוקס. "יצאנו משם בסביבות 7:15 עלינו לאוטו, נתקענו במחסום המשטרתי שם, כשפתחו באש על המחסום. העמסנו איתנו עוד אנשים בכיסאות האחוריים וכל מה שהיה לי בראש זה לצאת משם מזרחה, להתרחק מהרצועה". הוא ממשיך, "קיבלתי טלפון להגיע למילואים והגעתי דוך לימ"ח. אני בתחושות מוזרות מאוד, להגיע לכאן כשחברים שלי נשארו שם".
"נחתי באוסטרליה לטיול הגדול שלי ב-7 באוקטובר בבוקר", מספר סגן (במיל') רועי גיאת. "הגענו לבית חב"ד, התחלנו לקבל שם את כל ההודעות על מה שקורה - הזמנו כרטיס, וחזרנו", הוא משחזר. "נגעתי בקרקע, לא הספקתי לראות קנגורו וכבר חזרתי לימ"חים. בסוף אנחנו פה כדי לדאוג שכשנרצה לטייל בהמשך, תהיה לנו מדינה בטוחה לחזור אליה".
לצד הלוחמים הצעירים במוצב, יש גם את רס"ם (מיל') קובי הצואל, בן ה-46, שגבול לבנון מוכר לו גם ממלחמת לבנון השנייה."אנחנו מכירים את האויב, אנחנו חזקים מולו, ערוכים", הוא אומר. "נסראללה ושותפיו מלווים אותי עוד מימי רצועת הביטחון, דרך מלחמת לבנון השנייה. יש תובנה שזו מלחמה שונה - אתה יודע איפה היא התחילה, אבל אתה לא יודע באמת איפה היא תיגמר". הוא מפרט, "אתה לא יודע מה לוחות הזמנים, ואתה עושה איזה סוויץ' בראש. אתה צריך את הכוח של העורף ולדעת שזה ייגמר כשזה ייגמר בניצחון".