שעת ערב, כוחות צה"ל מתחילים לכתר את בית החולים שיפא שבלב העיר עזה. בתחילת המלחמה היו כ-50 אלף עזתים ששהו בפנים, במקום שהפך לאתוס, אך בעיקר לסמל הציניות של חמאס. "יש לנו כוונה לאפשר מחר לכל מי שרוצה לעזוב את בית החולים - לצאת ממנו", מאותתים כוחותינו למנהל בית החולים שיפא דרך השער.
את האירוע המורכב הזה, של פינוי בית החולים, הוביל חודש שעבר סא"ל (במיל') א' - שמשמש כקצין אוכלוסייה למשימות מיוחדות (קא"ל) ומתלווה לפעולות של הכוחות בשטח, עד כדי שכבר הפך ל"קומנדו" לעניינים אזרחיים.
"מקרה טרגי, בלחימה יש דברים מורכבים": כתבתנו עם הכוח שהגיע לסג'עייה אחרי הרג שלושת החטופים
"המון פלסטינים אומרים לנו 'תודה', יש כאלה שמייחלים שנחסל את חמאס"
"אני לא יודע אם דילמות של אוכלוסייה הן יותר קשות או פחות מורכבות מדילמות של ניהול הקרב, אבל צריך להתייחס אליהן בסוף", הוא אומר בראיון מיוחד ל-N12 ומעניק הצצה לקא"לים שפועלים בלב עזה - ונחשפים כעת לראשונה. "הכוח לא רוצה לפגוע בחפים מפשע ומצד שני, לא רוצה שבמרחב התמרון שלו יהיו אזרחים שינועו בין הטנקים".
א' עד לקולות לא פחות ממדהימים. רובם אומנם עדיין נשמעים במחשכים - אך הם חושפים את הביקורת נגד חמאס שעולה בצל התסכול שמציף את העזתים עד שהוא מתפוצץ ויוצא החוצה. "כוחות צה"ל טיפלו בפצוע פלסטיני מכמאל עדואן וכשהחזירו אותו לבית החולים, עמדו כ-2,000 עזתים ומחאו להם כפיים", הוא נזכר.
מה עוד אתה שומע מהעזתים בשטח?
"יש המון פלסטינים שעוברים מול הפנים שלנו ואומרים לנו 'תודה' על זה שאנחנו מאפשרים להם ללכת ולא יורים בהם למוות. יכול להיות שזה מה שחינכו אותם. שאנחנו, 'האויב עם הזנב מאחור והקלשון של השטן', יודע רק להרוג ובפועל הם מבינים שלא כך המצב. יש כאלה שמייחלים לזה שאנחנו נחסל את חמאס ושהרצועה תדע ימים טובים יותר, בלעדיו - אבל צריך לקחת את זה בערבון מוגבל".
תחזיר אותי לתפקיד שהיה לך מרגע שהגעתם לבית החולים שיפא.
"כשהגעתי לשיפא, עשינו כמה מהלכים שמטרתם הייתה לפנות אותו. המתחם הזה חסר פרופורציות ביחס לשאר בתי החולים בעזה, שחלקם מוגדרים בית חולים והם לא יותר מקופת חולים אצלנו בארץ. היו כ-300 אנשים רק במיון והתכלית הייתה להביא למצב שכוחות צה"ל יכולים לפעול שם".
"היינו מופתעים מהקלות, עמדתי עם צמרמורת שזה הצליח"
"מנהל בית החולים ואחד הרופאים ניגשים אלינו", מספר סא"ל (במיל') א' שחזר משם עם מחלות קשות. "הוא אמר 'תגידו מה אתם צריכים ומה אפשר לעשות בשבילכם'. מהר מאוד אנחנו מבינים שהם איתנו, יש להם אינטרס לפנות ולהתפנות. כחלק מהרצון לחזק את הלגיטימציה, סיפקנו לאוכלוסייה שם מים ומזון".
מה עושים בשלב הזה עם החוסים?
"למוחרת יצרנו נתיב גישה לחוסים ששהו בבית החולים ופינינו משם כ-1,500 עזתים. זה היה הפינוי הראשון של חוסים, עמדתי שם עם צמרמורת שהאירוע הזה הצליח. היינו מופתעים מהקלות שבה זה קרה ומהכמיהה של אנשים פשוט לברוח משם. הם מבינים שהצבא לא משחק ואין לו כוונה לוותר על המקום הזה, אז עדיף שלא להיות שם".
במקביל, מנהלת התיאום והקישור (מת"ק) לעזה תיאמה הגעה של שישה אמבולנסים שפינו כ-30 פגים ששהו שם לבית החולים לרפיח שבדרום הרצועה ומשם למצרים. "אני לא מתקשר ל-101 ומזמין אמבולנס. הוא צריך לעבור בין שתי אוגדות, דרך כמה וכמה חטיבות, דרך עשרות טנקים ואלפי חיילים שיכולים לירות לעברו בכל רגע נתון", הוא מסביר. "בסופו של דבר, האמבולנסים האלו נסעו ברחבי עזה, בין הטנקים והגיעו לרחבה. הסברנו להם איך אנחנו רוצים שהפינוי הזה ייעשה והכול עבר חלק".
לאחר הפינוי, התגלו מצבורי נשק בתוך בית החולים וסימנים נוספים לשהייה של חמאס במבנה. פירי מנהרות שהתגלו מתחת לשיפא הושמדו, ובהמשך נחשפו תיעודים של אנשי חמאס מביאים למקום חטופים זרים ב-7 באוקטובר. מנהל בית החולים, מוחמד אבו סלמיה, נעצר במהלך התמרון של צה"ל, כשהיה בדרכו דרומה במסדרון ההומניטרי.
הביקור בציר שחוצה את עזה
שעת צוהריים, השבוע, אני חובשת קסדה ממוגנת ומצטיידת באפוד קרמי, ועולה על הרכב הממוגן עם רמת"ק עזה, אל"ם משה טטרו – בדרך לציר סלאח א-דין שחוצה את עזה לאורכה. בחודש שעבר המסדרון ההומניטרי הזה התמלא באלפי עזתים. נשים, גברים וילדים ששעטו לשם כשבידיהם דגלים לבנים ותעודות זהות כדי להתפנות דרומה.
ב-7 באוקטובר מת"ק עזה, ביתו השני של טטרו, חווה גם הוא אסון כבד: בשבת השחורה עשרות מחבלים פשטו על המת"ק והרגו שלושה חיילים - סמל אמיל סמוילב ז"ל, סמל אור מלכה ז"ל ורב"ט לידור מקייס. שלושה חיילים נוספים נחטפו משם בחיים לעזה, שניים מהם נהרגו – סמל רון שרמן ז"ל ורב"ט ניק בייזר ז"ל. לפני כשבועיים צה"ל חילץ את גופותיהם מעזה. רב"ט תמיר נמרודי נותר חטוף בעזה.
תוך כדי הנסיעה לסלאח א-דין, אל"ם טטרו מקבל שיחת טלפון חשובה. "צוות של חברת התקשורת הפלסטינית פאלטל הגיע לתוך המרכזיה כדי להרים את התקשורת שנפלה אתמול ברחבי רצועת עזה", מבשר לו קצין המת"ק שנמצא במפקדה בשדה תימן. התיאום נוצר בשרשרת ארוכה אל מול הגורמים הטקטיים בשטח. עשרות תיאומים מן הסוג הזה מתרחשים כל יום, כל אחד מהם הוא אופרציה בפני עצמה ועל רובם לא שומעים בתקשורת.
מיליון עזתים התפנו דרומה במאמץ משולב
והינה, אנחנו מגיעים לעזה, לציר ההומניטרי שמחבר את צפון הרצועה לדרומה. בחודשיים האחרונים נעו פה מאות אלפי פלסטינים שעזבו את בתיהם, בצל הלחימה ועוצמת האש הגבוהה. הם עשו זאת מדי יום, התקדמו בזה אחר זה, בתורים ארוכים שמשתרכים לאורך הציר. כוחות צה"ל עשו הכול כדי לגרום להם לעזוב את מרחבי הלחימה - שיגרו מיליוני הודעות קוליות, פיזרו המוני כרוזים וביצעו עשרות אלפי שיחות טלפון. המספרים מדברים בעד עצמם - כמעט מיליון עזתים התפנו בסך הכול דרומה.
כעת, הנקז הזה משמש כציר אסטרטגי, בעיקר למשימות הומניטריות שוטפות – מזון, ציוד רפואי למחסות ולבתי הספר שמשמשים כמחסות, לצד תיאומים של פינויים רפואיים. רס"ר (במיל') מרק ביבס, בן 37 מטל שחר, שמשמש כקצין האוכלוסייה בגדוד 6646, נמצא בציר לאורך כל היום - ומקשר בין הכוח במקום לבין גורמים בין-לאומיים ורפואיים.
תכניס אותי לנעליים שלך.
ביבס: "יש הרבה ערפל קרב וצריך מישהו בשטח שמסתכל ואומר – הם פה, כמה אנשים ואיזה. אני מוודא שמי שצריך לעבור עובר ושגם הסיוע ההומניטרי שצריך להגיע נבדק ואם חלילה נתפוס אמל"ח, נטפל בזה. נתפסו פה מחבלים שהיו בנוח'בה והשתתפו בטבח ב-7 באוקטובר. הם ניסו להיטמע בתוך האוכלוסייה שעוברת, חלקם במסווה של פצועים שהגיעו לכאורה מבתי חולים ויש להם קשר לחמאס".
"עזתים אומרים: 'חמאס הפיל עלינו אסון, לא יודעים לאן ללכת'"
אלא שמעת לעת, עוברים גם פלסטינים שהחליטו להימלט מאזורי הקרבות ועדיין לא הספיקו להתפנות לדרום הרצועה. "עברה מקודם משפחה עזתית שהגיעה משכונת רימאל, אבל לא נראתה שהגיעה משם", מספר רס"ר (במיל') ביבס. "אלו היו שלוש נשים ושלושה גברים שהגיעו עם כל הציוד שלהם והיינו צריכים לתאם רכב שיעביר אותם. הם היו נראים מיואשים, שעבר עליהם משהו".
איזה קולות אתה שומע?
"עזתים שעוברים פה אומרים: 'חמאס הפיל עלינו אסון, אנחנו לא יודעים לאן אנחנו הולכים ומה לעשות'".
ולפתע, עוברת שיירה של סיוע הומניטרי, משאיות של אונר"א שהגעתן תואמה מראש. לפני שהן מתקרבות לציר, ביבס מקבל טלפון ומאותת על כך לכוחות צה"ל. בהמשך הוא מזהה אותן מרחוק, מקבל את פניהן ומכווין את הגדוד שמוודא שהמעבר מתבצע כשורה.
"מהרגע שהסיוע נכנס לרצועה, היכולת שלנו לשלוט בו מוגבלת"
נכנסות לעזה כ-200 משאיות של סיוע הומניטרי, אבל בסופו של דבר אנחנו רואים בתקופה האחרונה כמעט מדי יום ביזה. מחבלי חמאס משתלטים עליהן וזה לא בהכרח מגיע לתושבים.
"אני אומר בצניעות – מהרגע שהסיוע נכנס לתוך רצועת עזה, היכולת שלנו לשלוט בדבר הזה היא מאוד מוגבלת. יש תופעות שהן כמעט טבעיות. אנחנו שמנו לעצמנו יעד למוטט את שלטון חמאס, זה חלק ממטרות המלחמה. חלק מהתופעות שקורות הן היפוך של הסדר הציבורי. מצד אחד, אפשר להגיד זו תופעה שלילית ומצד שני, זה סממן חיובי שממשל חמאס הולך ונפגע. ביושר, מהרגע שהסיוע נכנס לרצועה, האו"ם מנהל את האופרציה ורובו מגיע ליעדיו, מתקנים חיוניים".
גם סא"ל (במיל') ע', תושב הצפון, משרת בעזה מתחילת המלחמה, כקצין אוכלוסייה באוגדה 36. הוא מכיר את השטח מקרוב, כמי שבתפקידו האחרון שימש כסגן רמת"ק עזה וגדל במערך הלוחם בחיל ההנדסה הקרבית, ששם שירת במשך יותר מ-20 שנה בתפקידי מפתח.
איפה המלחמה תפסה אותך?
"הייתי בחופשה עם המשפחה בניו זילנד אחרי שהשתחררתי משירות של 25 שנה בצבא. ב-7 באוקטובר אני מתחיל לקבל את ההודעות בדיליי, הן לא מסתדרות לי עם המציאות שאני מכיר בעזה. זה לא דבר שאפשר לעכל ולהבין אותו, אבל אני כבר מבין שקורה משהו אחר, אירוע גדול הרבה יותר ממה שעברנו בעבר".
בשלב הזה ע' כבר מקבל החלטה – לקצר את הטיול ולחזור לארץ כדי להתגייס למילואים. הוא מיד מצטרף לאוגדה שהתכוננה לקראת התמרון הקרקעי. "אנחנו מקבלים את המשימות, מבצעים תכנונים ומנתחים מהן המשמעויות של אוכלוסייה שנמצאת בתוך מרחב לחימה אורבני, מורכב, לא פשוט לכוחות. הנגשתי לכוחות את העניין הזה, איך מאפשרים את הלחימה במרחב כזה מורכב תוך צמצום פגיעה בחפים מפשע ובבלתי מעורבים", הוא מספר.
יש מקרה אנושי שתפס אותך וזכור לך במיוחד?
"יש כל מיני עזתים, בדגש על קשישים ונכים, שהמשפחות שלהם עזבו והשכונה שלהם עזבה והם נשארו מאחור. לפני כמה ימים פגשנו סבתא שנשארה בבית בסג'עייה ומתניידת בכיסא גלגלים. כשהעניין הזה התגלה לנו, הוצאנו אותה ממרחב הלחימה. היא קיבלה טיפול רפואי בסיסי והעברנו אותה דרומה, למרחבים ההומניטריים".
"אין התלהבות יתרה להאכיל אוכלוסיית אויב, אבל זו עמידה בדיני המלחמה"
איך ניגשים לכך שייתכן שאותם פעילי טרור שמסתתרים, בעצם מסתירים חטופים?
"חלק אינטגרלי משולב מכל מבצע ומכל לחימה בכל אזור הוא ניסיון למצוא כל קצה חוט, בין אם זה במודיעין שמגיע או בפעולות מבצעיות. כל סיכוי להוציא בדל של מידע על חטופים הוא חשוב. בחלק מהמקומות היו לצערי הצלחות קטנות ולא גדולות. אבל אנחנו מבינים שזה חלק מהמשימה שלנו ועושים הכול כדי שזה יקרה".
כך או כך, כנראה שלאוזניים ישראליות קשה להבין את המאמץ ההומניטרי ויש מי שלא מצליח לתפוס איך זה משרת את המהלך המלחמתי. "אין התלהבות יתרה להאכיל אוכלוסיית אויב, אבל זו עמידה בדיני המלחמה", מכריז גורם ביטחוני. "אנחנו לא חמאס – איפה שצריך להיות אגרסיביים, אנחנו כאלה ואיפה שלא צריך להפעיל כוח מיותר – אנחנו נמנעים מכך. הפעילות האזרחית שנלווית לכך מאפשרת את קיום המלחמה ולא מנוגדת אליה".
המלחמה הפכה חלק ניכר משטחי הרצועה שסביבנו לעיי חורבות, ובבניינים שב-7 באוקטובר עמדו על תילם כבר אין תושבים. טיפת החיים האחרונה הם חתולים וכלבים שמתרוצצים מעת לעת בין ההריסות. כל חלקת אדמה שנותרה מספרת סיפור משלה ומזכירה את מה שעד לא מכבר היה פה. "נכבונא", מכריזים חלק מהעזתים ובמילה אחת משקפים את המציאות המורכבת. "חמאס הביא עלינו אסון, לא אתם", הם זועקים. בזמן הזה קציני האוכלוסייה מזכירים לנו שישראל לא איבדה צלם אנוש ולעולם תהיה ערכית, לעומת האויב האכזר.