ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט הציג בשבועות האחרונים פעילות תקשורתית ערה בערוצים זרים, ופועל להציג את עמדתה של ישראל במלחמה נגד חמאס ברצועת עזה. כעת הוא מציע תוכנית פעולה צבאית מפורטת ללחימת צה"ל בתוך הרצועה – ובאופן שעשוי להיות שונה מזה שמתכננים כעת בהנהגת המדינה וצה"ל. בשיחה עם עיתונאי ניו יורק טיימס הוא מדגיש את הסתייגותו וחששותיו מכניסה מסיבית לתוך רצועת עזה, תוך חשש מפגיעה קשה בחיילי צה"ל, האוכלוסייה האזרחית ברצועה, הכלכלה הישראלית ודעת הקהל העולמית מול ישראל.

הוא טוען שכניסה בעוצמה גדולה לתוך העיר עזה תהיה טעות, ובתוך כך כל ניסיון לטהר את מנהרות הטרור של חמאס בזו אחר זו. מהלך כזה עשוי לטענתו לשחוק את כוחות צה"ל לאורך תקופה ממושכת ולהביא לפגיעה של ממש ביכולת להתמודד בשעת חירום נגד חיזבאללה, להביא לפגיעה מסיבית באוכלוסייה האזרחית – מה שיפגע קשות בדעת הקהל העולמית נגד ישראל, וגם לפגיעה קשה בכלכלה הישראלית.

חסרונות תוכנית הפעולה הצבאית הנוכחית המסתמנת, לפי בנט:

  1. תוכנית הזהה לתרחיש הסביר מבחינת החמאס – בדיוק מה שהוא מצפה לו יקרה.

  2. הלחימה בכל מנהרת טרור תעלה במחיר דמים כבד.

  3. הפעולה מחייבת כוחות רבים שלא יהיו פנויים להתמודד עם חזית הצפון.

  4. עלולה לגרום ל"נזק אגבי" מופרז שעלול לקצר את האשראי הבין-לאומי של ישראל להשלמת העבודה.

  5. בשלב זה מנוף הלחץ נמצא אצל חמאס.

  6. לא תשיג את המטרה של מיטוט שלטון חמאס – מכיוון שפעילים רבים, ואולי גם ההנהגה, יסתתרו בדרום הרצועה.

על פי התוכנית שמציע בנט, ישתלט צה"ל צבאית על חלקה הצפוני של רצועת עזה, שפנוי ברובו מאזרחים באופן יחסי, וחלוקת הרצועה לאזור דרומי ואזור צפוני, בערך בין העיר עזה ומרחב ח'אן יונס. הוא מגדיר מרחב מפורז ("רצועת ביטחון") של כשני קילומטרים לעומק הרצועה שיהווה אזור חיץ קבוע – ובמקביל: הטלת מצור על חלקה הצפוני של הרצועה.

לדבריו, אזרחיה של רצועת עזה יישארו בחציה הדרומי עד שארגון הטרור יסכים להתפרק מנשקו באופן חד-צדדי, ויסכים לשחרר את החטופים. הוא מציע כי מצור שכזה על אזור צפון הרצועה יביא לשחיקה ממושכת ביכולת עמידתו של חמאס, ובמסגרת הזמן הזה תתיר ישראל להכניס מזון, מים ותרופות לאזור הדרומי. לעומת זאת, ישראל תמשיך לאסור בתוקף להכניס דלק, מתוך ידיעה ברורה שהוא צפוי לשמש את פעילות הטרור של חמאס.

יתרונות התוכנית שמציע בנט:

  1. תחבולה: תוכנית שסביר כי חמאס לא מצפה לה.
  2. שבירת לוחמי חמאס: הוא מתאר מצב של פעילי חמאס שממתינים לכוחות צה"ל במנהרות במשך חודשים ארוכים, ללא מזון, דלק, אוורור, וייתכן שמשפחותיהם תימלטנה בינתיים לקבל מקלט במקום אחר.
  3. ללא דלק – מתקצר משך הזמן שמחבלי חמאס יוכלו להמשיך להסתתר במנהרות באופן נרחב.
  4. העברת מנוף הלחץ לישראל.
  5. הנהגת החמאס תהיה בדילמה – "או חמאס, או מדינת עזה".
  6. הפחתת הסיכוי למעורבות חיזבאללה.
  7. כוחות צה"ל רבים יותר יישארו "רעננים" ופנויים למשימות אחרות, לרבות התמודדות עם החזית הצפונית.
  8. דעיכת עניין בין-לאומי בנעשה בעזה.
  9. השגת המטרה: פירוק מלא של חמאס והחזרת החטופים.
  10. יצירת מרחב בטוח לתושבי יישובי עוטף עזה לחזור לבתיהם – בעקבות מיטוט שלטון חמאס ויצירת רצועת ביטחון ברוחב של כ-2 ק"מ לאורך הגבול.

בנט מקציב למצור המוצע פרק זמן ממושך – בין כמה חודשים לכמה שנים – עד לשבירת הנהגת החמאס. הוא טוען כי במהלך התקופה הזו על צה"ל יהיה לבצע פשיטות מדויקות ועצימות באזור צפון הרצועה, אך מדגיש את החסרונות שבכיבוש האזור הזה באופן גורף. הוא טוען כי לבסוף יתאפשר להנהגת חמאס לעזוב את רצועת עזה, בדומה לעזיבת ראשי אש"ף את ביירות בלבנון ב-1982.

בהתאם לתוכנית הזו, מעריך בנט כי על בסיסה יוכל צה"ל לשחרר בשלב מוקדם יחסית את מרבית חיילי המילואים שגויסו – בשיעור של כרבע מיליון חיילים, ובהמשך לכך תוכל הכלכלה הישראלית להתייצב. מנגד, הפעילות האיטית והממושכת, אך כזו שאינה הרסנית לרצועה באופן יחסי, תקטין את התירוצים האפשריים בידי חיזבאללה ויתר האויבים של ישראל להיכנס למערכה. בהמשך לכך, הוא טוען, ירד באופן הדרגתי העניין הבין-לאומי במלחמה – מה שעשוי לאפשר לישראל מרחב פעולה גדול יותר.