עם תחילת המלחמה, כשהלכו והתבהרו ממדי האסון והתגבר מטח הרקטות, החל אולם השמחות "כליל מלכות" בבני ברק לקבל את פני הבאים במראה לא אופייני - חלל אולם האירועים, שמארח בימים רגילים חוגגים ברגעים המרגשים של חייהם, התמלא מיטות, שעליהן ישנו משפחות חרדיות שפונו מבתיהן בדרום. ככל שעבר הזמן הפך אולם השמחות מרכז קליטה עבור מאות משפחות חרדיות שנאלצו לעזוב את בתיהן והתקבלו בעיר. "אנשים מגיעים לפה ומתארים מצבים חריגים שהאדמה תחתם רועדת", אמר בשיחה עם N12 הרב דב בערל'ה רבינוביץ מבני ברק. "קיבלנו בסבר פנים יפות מאות משפחות שהגיעו לפה. בלילה הראשון אלה היו כמה משפחות, חלקן אף ישנו במרכז הקליטה באולם השמחות. אבל מהר מאוד זה הפך למאות משפחות שהגיעו עם ילדיהן למרכז הקליטה בגלל החשש לשוב לביתן בדרום, אז התחלנו לפעול לשבץ את המשפחות ללינה ברחבי העיר והאזור לאורך התקופה".
המשפחות החרדיות שפונו מהדרום מקבלות באולם השמחות ארוחות חמות לאורך היום, ובמקביל מתקיימות במקום פעילויות לילדים ולמבוגרים. בעיר גם מפעילים עבורם תלמוד תורה, בית כנסת, ואפילו כולל לאברכים.
"פחדנו שבכל רגע מחבלים ייכנסו לנו לתוך החצר"
בכל יום שחולף עוד ועוד משפחות מגיעות להתארח במתחם. אחת מאותן משפחות היא משפחתו של יעקב כהן (שם בדוי) תושב נתיבות ואב ל-14 ילדים, שהחליט לעזוב את העיר בשל המצב הביטחוני. את השיחה עם הרב רבינוביץ, מייסד מרכז הקליטה הוא לא ישכח: "היינו בחרדה נוראית פחדנו שבכל רגע מחבלים ייכנסו לנו לתוך החצר, זוכר ששאלתי את הרב "הרב מה אתה יכול להציע לי?' והוא אמר לי ,"תעזבו הכול, קחו את הילדים ותגיעו לבני ברק'. ואני חושב לעצמי, איך נעשה את זה? אנחנו משפחה גדולה, צריכים למצוא הסעה ולדאוג לכל הילדים. כל הדרך בהסעה קראנו פרקי תהילים, בתקווה שהדרך תעבור בשלום. אני זוכר את הרגע שהגענו לבני ברק, הרב רבינוביץ דאג לנו לדירה גדולה בעיר, בתוך זמן הוא דאג להביא לנו לדירה מזרנים, מקרר ובגדים, ממש כמו זוג שהתחתן וצריך את כל הדברים הבסיסיים כדי להתחיל בחיים. בלעדיו לא יודע איך היינו עוברים את הימים האלה".
מרכז הקליטה הוקם כאשר הרב מנחם כרמל העניק את השימוש באולמות השמחה שבבעלותו לטובת המיזם, ללא תמורה וללא הגבלת זמן. האירוח בעיר כולל סיוע בסידורי לינה בבני ברק וסביבתה. הרב רבינוביץ מספר על מספר רב של מתנדבים ומתנדבות שהגיעו למקום עם צאת שמחת תורה, כי שמעו על המיזם ומאז לא עוזב את המקום.
"מבוקר ועד ערב פועלים פה מסייעים ומסייעות לתושבי הדרום. הם מנהלים פעילויות מגוונות, מעניקים עזרה נפשית, בריאותית, לימודית ואפילו דואגים לבידור לילדים ולהורים בשעות אחר הצוהריים והלילה", מספר הרב רבינוביץ. "המטרה של המקום לנסות לתת למשפחות האלה מעין מעטפת וניתוק למצב הלחוץ בחוץ", הוא אומר. "אפילו את האזעקות לא שומעים פה, למרות שיש פה כמובן מרחבים מוגנים וממ"דים, אבל אנחנו רוצים לסייע ולתת למשפחות מסגרת מחבקת ותומכת. האנשים האלה צריכים מישהו שידאג להם".
"ראינו ילדים מגמגמים ואפאטיים מרוב טראומה"
הרב רבינוביץ מספר שחלק מהמשפחות עברו מאז פרוץ המלחמה אירועים מורכבים, למשל יש כאלה שביתן נפגע מרקטות, יש משפחות שאב המשפחה גויס למילואים ואחרות שהגיעו למרכז הקליטה במצב בריאותי רגיש. "המשפחות האלה עברו ימים לא פשוטים, ראינו ילדים מגמגמים ואפאטיים מרוב טראומה. היו פה מתנדבים ומתנדבות שנתנו טיפולים רגשיים לילדים, לילדות ולהורים. בנוסף פינינו מספר נשים בהיריון ללדת בבית החולים מעייני הישועה שפועל פה בעיר. ליוונו אנשים לטיפולים רפואיים דחופים ואפילו חגגנו מספר בריתות מרגשות במקום", הוא מספר.
לרב ביקורת על מוסדות ממשלתיים שאליהם פנה המרכז בבקשה לסיוע: "לצערי הרב התשובה היא "שהמשפחות יחזרו לבתים שלהן, כי הם לא מפונים בהגדרה. רק בימים האחרונים גורמים בממשלה מנסים לסייע".
עד היום נקלטו במרכז הקליטה 460 משפחות, שבהן כ-2,800 נפשות. "המנעד של המשפחות רחב, ממשפחות עם ארבע וחמישה ילדים ועד למשפחות עם 10 ו-14 ילדים, משפחות ברוכות ילדים, מנסים לסייע ולתת לכל אחד מה שאפשר", אומר הרב רבינוביץ. "לעתים משפחות נאלצות להתחלק לשתי דירות כי המצב לא פשוט".
הרב רבינוביץ מספר על התגייסות של רבים בציבור החרדי, ששמעו על מיזם מרכז הקליטה ומיד הציעו לסייע בהלנה של משפחות מהדרום. "בימים הראשונים הקמנו באחת מקומות האולם קומת לינה, אבל עם הגעתן של מאות משפחות הבנו שלא נצליח להלין את כולן כאן. במקביל קיבלנו המון טלפונים של תושבי מבני ברק והסביבה שהציעו לארח בביתם. אנשים פנו אליי ואמרו: 'לי יש יחידת הורים', 'לנו יש עליית גג', 'לנו יש מרתף'. בנוסף, היו זוגות צעירים שהתנדבו לעזוב את ביתם ולשהות במהלך ימי המלחמה אצל ההורים, כדי שמשפחה נוספת מהדרום תמצא מקום לינה, וכך בעצם הפכנו להיות ממש מוקד תיווך. ממש הקמנו מערך שיבוצים. המשפחות מעבירות כאן באולם את היום שלהן, ובלילה משתבצות באחת הדירות הפנויות ברחבי העיר והסביבה", הוא מספר על ההתגייסות המרגשת.
אחת מהמתנדבות במרכז הקליטה היא מיכל כהנא, תלמידה תיכון בת 18 מבני בברק: "מהיום השני של המלחמה הגעתי לכאן, ומאז כל יום אני כאן משעה 9 בבוקר עד 1 בלילה. אני מסייעת במציאת שיבוצי לינה למשפחות ובמקביל הרבה אנשים שמעו את על המיזם ורוצים לתרום ולעזור, אז אני בקשר רציף איתם. הפכנו ברגע לעובדות סוציאליות. אני זוכרת שבאחת האזעקות היו סביבי חלק מהילדים שהגיעו לכאן, כל הילדים רצו רועדים, אז התחלתי לשיר להם ולהרגיע אותם. אמרתי להם תזכרו שבני ברק שומרת עלינו, לעיר הזאת יש את כוח התורה וכוח השבת". "יש סיפוק ענק", היא אומרת על התחשה לסייע למשפחות, "עם ישראל במלוא תפארתו היפה".
"ילדים ביקשו לישון מתחת למיטות של ההורים"
בקומה השלישית של מרכז קליטה קיבלה את פנינו חיה, אחת מרכזות המתנדבות והפעילות במרכז הקליטה, כשבדיוק עמדה להתחיל במקום הופעת קוסם שנתרמה לתושבי המקום. חיה עצרה את עבודתה והגיע להתנדב במקום והיא מספרת על המפגש עם המשפחות מהדרום, "זה כואב לשמוע את מה שהמשפחות האלה עברו. יש הרבה פחד בקול שלהן, הרבה חשש בעיניים שלהן, אבל אני מאמינה שיהיה טוב".
"הגיעו לכאן ילדים בני 14 שמרוב פחד ביקשו לישון עם ההורים, אחרים ביקשו לישון מתחת למיטות של ההורים, דברים שלא היו קורים באופן רגיל", מתארת חיה. "המסגרת הזאת מרפאת אותם. יש אומנים, שיעורים, מופעים - הכול בהתנדבות - וזה מסייע למשפחות להדחיק ולהשאיר מאחוריהן את התקופה הקשה והלא יציבה".
באחת המרפסות פגשתי את שולה (שם בדוי) אם למשפחה שפונתה מאופקים, לאחר שבני המשפחה ראו בעיניהם את מחבלי החמאס חולפים ויורים ברחבי העיר. בעקבות המראות הקשים בני המשפחה החליטו להתרחק לתקופה מהאזור. "היינו בחרדות גבוהות מאוד", מספרת שולה, "היה פחד אמיתי הילדים היו צמודים אליי בממ"ד, לא הכרתי את עצמי, וברוך השם הגענו לכאן, מיום ליום החלמנו והתרפאנו, וכנראה שמחר סוף-סוף נשוב הביתה לאופקים. אנשי המקום נתנו לנו מענה. המקום הזה הוא מרכז של חסד. דאגו לנו להכול - מפיג'מה שהייתה חסרה לבעלי, ועד לסיוע במקום לקיים בו את החתונה של בתי, שבגלל המצב בוטלה. אנשי המקום עזרו לנו למצוא אולם חלופי בתוך 24 שעות. המקום הזה נותן ביטחון, מי כעמך ישראל".