הדרך לאורך ציר פילדלפי, אותו קו גבול דק המפריד בין רצועת עזה למצרים, היא יותר ממסע גיאוגרפי - זהו מסע בזמן, בין שכבות של היסטוריה. לפני 19 שנים בדיוק, צעדנו כאן כשאנשיו של יאסר ערפאת מלווים אותנו. היום, מצאנו את עצמנו בחברתם של חיילי צה"ל, כשהנוף סביבנו עדות אילמת לשנים של קונפליקט. בין שתי נקודות זמן אלו, שלט כאן חמאס כמעט שני עשורים, תקופה שהותירה את חותמה על כל גרגר חול, על כל מבנה, ועל חייהם של מיליוני בני אדם.
לאורך 12 הקילומטרים האלה, עבר הכל - כסף, נשק, תחמושת. כל מה שהזין את המכונה של חמאס במשך שנים. אבל זה נגמר לפני כחודשיים, עם כניסת כוחות צה"ל. במעבר רפיח עצמו, שלט מאובק עדיין מכריז "ברוכים הבאים לפלסטין". זוהי אירוניה צורבת, כאשר כיום, רבים מתושבי עזה מבקשים לברוח ממנה, מחפשים מפלט מהמציאות הקשה שנכפתה עליהם.
"המקומות שבהם הגענו ל(קרבות) 'פנים מול פנים', זה נגמר עם הצלחה טוטלית לנו", מסביר סא"ל עידו בן ענת, סמח"ט 401 שליווה אותנו לאורך הציר. "בסוף, בקצה, הלוחם שלנו פי אלף יותר טוב", סיפר עם גאווה שניכרת בקולו.
שיחות עם עזתים שפגשנו לאורך הדרך חושפות מציאות קשה של כאוס ואנרכיה, תמונה שונה בתכלית מהתדמית המאורגנת שחמאס ניסה לשדר החוצה. "אין ממשלה בעזה, יש כאוס", מספר ל-N12 אחד מהם, עיניו מביעות פחד ותסכול עמוק. אחר מספר: "הם גונבים את המשאיות, גונבים את הגנבים. אין אף אחד שיעצור אותם. אין חמאס יותר. אין שלטון. כאוס".
נהג משאית בשם מוחמד, שפגשנו ליד אחד ממחסומי הביקורת, מתאר את הסכנות היומיומיות שבהובלת סיוע הומניטרי: "הם משליכים עלינו אבנים, שוברים את הרשת ואת המשאית. אנחנו משתמשים במיגון מפני האנשים שתוקפים אותנו בדרך. גנבו ממני ארבע פעמים ואז הם מוכרים לאנשים אחרים", הוא מוסיף. אחר מסביר למה ההמונים לא יוצאים לרחובות נגד חמאס: "כל האנשים בעזה פוליטיים? יש אנשים שרוצים לאכול אורז, לחם".
"זה היה כמו הזיה. לא חשבתי על זה בכלל", משיב עזתי שפגשנו במקרה מה דעתו על טבח 7 באוקטובר וטוען שאף אחד לא תמך בכך, חרף הסרטונים של האזרחים השמחים שהגיעו מהרצועה באותו היום. "כנראה שהם לא מבינים בשום דבר. תפסיקו את המלחמה. תנו לאנשים לחיות".
לאורך הציר, מצביע סא"ל עידו על פתחי מנהרות שנחשפו, עדות אילמת למערכת תת-קרקעית מורכבת שחמאס בנה במשך שנים. הנוף סביבנו משתנה ככל שאנו מתקדמים לאורך הציר. שכונות שלמות הרוסות, בתים שפעם היו מלאי חיים עומדים עכשיו שוממים.
ההבנה בישראל היא שחמאס לא משתמש במנהרות האלו כדי להעביר, חלילה, חטופים או אפילו את אנשיו. ועדיין, סימן שאלה גדול שמרחף, מדוע לקח כל כך הרבה זמן לישראל להיכנס לכאן ולנתק את עורק החיים הכל כך חשוב של חמאס.