אחרי כשבוע של קרבות קשים בלב מחנה הפליטים של ג'באליה - נראית לראשונה דעיכה ביכולת ההתנגדות של חמאס. בצה"ל אומרים כי הם מזהים סימני שבירה ראשוניים - אבל יש עוד דרך לעשות. באוגדה 98 פיתחו שיטות לחימה חדשות שבאמצעותן, כך מאמינים בצבא, יהיה ניתן להכריע את האחד האתגרים הגדולים בלחימה מול ארגון הטרור.
זו אינה הפעם הראשונה שצה"ל נכנס למחנה הפליטים שנמצא כ-4 ק"מ צפונית לעיר עזה - ועכשיו הם חזרו לסיים את הפעולה. אנשי החמאס בנו בג'באליה מרחב הגנה בנוי וערוך היטב - מעל ומתחת לקרקע. מאות רבות של מחבלים התנקזו אליו מצאו בו מסתור, בעיקר בגלל ציר נצרים שמבתר את הרצועה.
בחמאס מתבססים על ניסיון הלחימה בצה"ל ב-7 החודשים האחרונים, והם משתמשים הרבה במטענים ובירי נ"ט - יותר ממאה טילי RPG שוגרו לעבר הכוחות מאתגרים את הלוחמים ואת מערכות ההגנה "מעיל רוח". הם גם מלכדו מבנים רבים בניסיון למנוע את התנועה בלב מחנה הפליטים.
אבל גם צה"ל למד דבר או שניים בחודשי הלחימה - איך לנוע מעל ומתחת לקרקע, איך להיזהר ממטענים, ממארבים ומירי צליפה. זה מכתיב תחכום ותיאום בין הכוחות - כדי למנוע פגיעה מ"אש ידידותית", כפי שקרה רק בשבוע שעבר - וחיפוי אווירי צמוד של כטבמ"ים, רחפנים ומסוקי קרב.
כוחות הקרקע נעזרים גם במטוסי קרב לפי דרישה - מרגע הבקשה ועד הפלת פצצה של טון על בית לא יעברו יותר מ-15 דקות. שיטת הפעולה הזו נקראת "הבזק" והיא הוכיחה עצמה היטב בחיפוי על הכוחות. לפעמים הטלת הפצצות מתבצעת במרחק 150 מטרים מהלוחמים שתופסים מחסות - עד כדי כך רמת הדיוק גבוהה.
המנהרות הן הסיפור המרכזי בג'באליה. אם רוצים להכריע את חמאס זה יהיה דרכן, כך מאמינים בצה"ל. מפקדים בכירים שמובילים את הלחימה בעזה מתארים את התווך התת קרקעי כגורם המרכזי המאפשר לחמאס שלל מרכיבים המאפשרים לו להילחם - הישרדות, שהייה ותנועה.
מול האתגר הזה פיתחו באוגדה 98 שיטות לחימה חדשות – כניסה מהירה למרחב המנהרות, השתלטות על הפירים מעל הקרקע (דבר שמצריך מודיעין טוב וניתוח שטח מעולה), ואז ירידה פנימה באמצעים שונים - וחיסול המחבלים ופיצוץ המנהרות.
ליצירת הסימולטניות מעל ומתחת לקרקע שותפים השב"כ ויחידת יהל"ם, שמביאים את השינוי ביכולת הלחימה במנהרות. ההתעקשות לחסל את המערכים התת קרקעיים היא קריטית: כשלמחבלי חמאס אין מנהרות לחזור ולהסתתר בהן, זה רכיב חשוב לא רק בפירוק חמאס אלא גם ביכולת השיקום שלו.
הכוחות של אוגדה 98, צוותי הקרב של חטיבת הצנחנים ושל חטיבה 460 ממשיכים לפעול במרחב ורק ביממה האחרונה הם חיסלו כך עשרות מחבלים. במקביל, המאמצים לאיתור חטופים חיים או מתים לא פוסקים, וכוחות צה"ל ממשיכים לסרוק את מתחמי חמאס שנכבשו מעל ומתחת לאדמה. השילוב של התקפות בשלושה מוקדים ברצועה, נועדו לבנות לחץ צבאי שמצטרף לאחיזה במעבר רפיח וההשתלטות על ציר פילדלפי – חסימת צינור החמצן של חמאס, בניסיון לקדם עסקת חטופים.
בפיקוד הדרום אומרים שלא צריך לפחד מהחזרה לאזורים שבהם צה"ל כבר פעל. הכוחות פוגעים באויב ויוצאים. והיכן שהוא מנסה לחזור ולהשתקם – שם הוא מרכז את פעילותו ואז נחשף – חוזרים להרוג בו. אין לחמאס עורף עמוק, אין להם אמצעי לחימה בלתי נגמרים, ואין להם אורך נשימה כמו שיש לצה"ל. זה מצמצם מאוד את יכולתם לשוב ולהילחם, ומקדם את היכולת להכריעם.
צפון הרצועה יכול להפוך בקרוב לפיילוט מעניין ל"העברת המקל", כשבתוך שבועות ספורים תשלים אוגדה 98 את הפעולה בג'באליה. מרבית הכוח של חמאס בצפון הרצועה מוגר ונחלש, ובצה"ל מאמינים שזו הזדמנות להפוך את תא השטח לאזור שכבר קרוב להיות מפורז ממחבלים. אומנם תמיד היו ותמיד יהיו רקטות, אבל לא באופן שיכול לאיים על חלופה שלטונית, אם תקום.
המרחב, שחסום מדרום על ידי המסדרון המבתר את הרצועה, מונע עליית תושבים ומחבלים חזרה לבתיהם. הסיוע ההומניטרי מוכנס על ידי ישראל ממעבר ארז ועוקף את ניסיונות ההשתלטות של חמאס וכך אפשר יהיה, לראשונה בצפון הרצועה, לנהל את חלוקת הסיוע בעזרת גורם שאינו חמאס שיקבל אחריות אזרחית במרחב, תחת אבטחה של צה"ל, וגב ממדינות המפרץ.
וכך, בעוד זמן לא רב, יניח צה"ל על שולחן הדרג המדיני תנאים סבירים ליצירת חלופה שלטונית לחמאס במרחב צפון הרצועה. לראשונה ייווצרו תנאים שמאפשרים "העברת מקל" לגורם שלישי.
צריך להתחיל לבנות כוח כזה בגיבוי בין-לאומי, ושממשלת ישראל תסכים למהלך. לא ייתכן ששוב פועלים צבאית, מייצרים מנופי לחץ (לעסקה או חלופה שלטונית) והדרג המדיני לא מנצל זאת.