הלחימה ברצועת עזה גובה מחירים כבדים וכוחות הרפואה נאלצים לטפל באלפי פצועים מקרב כוחותינו. מתחילת הלחימה יותר מ-3,000 פצועים טופלו על ידי הצוותים הרפואיים בשטח ובבתי החולים. "ביצענו יותר מ-400 פינויים מוסקים. מתחילת הכניסה הקרקעית, אין יום בלי פינוי מוסק של פצועים", אומר גורם בכיר בצה"ל ששוחח עם N12.
לכל אחד מהגדודים הלוחמים יש לבנת פינוי גדודית שמורכבת מלוחמים ורופא במילואים, שערוכים מסביב לשעון לפנות את הפצועים. הצוות, שמשויך ל"לבנת פינוי חטיבתית", מוביל את הפצועים לנקודת שחלוף או למנחת מסוקים. לאחר הערכת מצב רפואית, מתקבלת החלטה האם להעלות את הפצוע לפינוי מוסק או לטפל בו במסגרת הפלוגה המרחבית של חיל הרפואה ולהסיע אותו באמבולנס ממוגן לאחד מבתי החולים הקרובים לרצועה.
זמן הפינוי הממוצע של פצועים במלחמת חרבות ברזל, מרגע הפציעה ועד ההגעה לטיפול, עומד על שעה ושש דקות - נתון שבצה"ל מגדירים כמצוין. לעומת זאת, בצבא מבינים כי לוח זמנים כזה אינו ריאלי לתרחיש לחימה בזירה הצפונית, מכיוון שמדובר במרחקים ארוכים יותר. הלחימה הקרקעית ברצועה מהווה אתגר מבחינת היעילות האווירית ותנאי השטח המורכבים.
"יש איומים רבים שמאתגרים את כוחות הרפואה בשטח"
תהליך חילוץ הפצועים מרצועת עזה עומד בפני אתגרים מבצעיים רבים. "יש איומים רבים שמאתגרים את כוחות הרפואה בשטח", אומר גורם בכיר בצה"ל. "מטענים שהוטמנו בבתים וגורמים לקריסת מבנה על הלוחמים ועל הכוחות המפנים, איום ירי טילי RPG וירי צלפים. קיימת מורכבות לפינוי הכוחות בשטח עד לנקודת חילוץ הפצועים של מנחת המסוקים. יש פינויים שמסתיימים תוך חצי שעה בלבד ויש מקרים שהסיטואציה המבצעית מאתגרת מאוד את הפינוי".
דוגמה לאירוע קשה במיוחד התרחשה ב-12 בדצמבר, בתקרית שבה נהרגו לוחמי גולני ובהם מפקד גדוד 13 סא"ל תומר גרינברג ז"ל. "תהליך הפינוי מהקרב בסג'עייה החל בשעה 16:30 בצהריים והתעכב במשך ארבע שעות", מתאר הבכיר בצה"ל. "מטען התפוצץ על הלוחמים בתוך המבנה ותוך כדי החילוץ נמשך ירי המחבלים. ארבעה מסוקים היו מעורבים באירוע הפינוי שהיה מורכב מאוד ואחד האירועים הקשים שהתמודדנו איתם מאז תחילת הלחימה". תשעה הרוגים נהרגו בתקרית הזו, צוותי הרפואה והחילוץ פינו בנוסף להרוגים, חמישה פצועים בדרגות שונות.
"הטיסה קצרה מאוד והצוות הרפואי עסוק בלטפל בפצועים בזמן הזה"
מתחילת התמרון המבצעי ברצועת עזה בוצעו יותר מ-400 פינויים מוסקים ויותר מ-700 לוחמים שנפצעו הועברו לבתי חולים בישראל. "זמן הטיסה קצר מאוד והצוות הרפואי עסוק בלטפל בפצועים בזמן הטיסה", מתאר הגורם הבכיר בצה"ל. "ישראל מדינה קטנה, כך שגם טיסה למרכז הארץ אורכת לא יותר מ-15 דקות. ההנחיה היא לא לעכב פצועים כדי לתת הערכה רפואית מעמיקה יותר בשטח, אלא להתמקד בזמן הגעה מהיר ככל שניתן. המטרה היא מינימום שהייה בשטח, מסוק עולה לאוויר בלי לשמוע מה אומר הרופא שטיפל בשטח".
הפתרון המבצעי להעברת המידע הרפואי על הפצוע במהירות הוא דרך הזנת נתונים בטאבלט והעברתו דרך מרכז השליטה של חיל האוויר. "הפינויים הם מסביב לשעון, החמ"ל מאויש 24/7 וזמין לכל משימה. לצערנו הרב לא עברה יממה אחת מתחילת התמרון ללא פינוי מוסק. מדי ערב אנחנו מבצעים תחקירים ביחד עם כל השותפים לתהליכים האלה, במטרה להשתפר וללמוד מה היה יותר טוב ומה היה פחות טוב ואיך משפרים את התהליך".
ההחלטה לאן לפנות את הפצועים מתקבלת בחמ"ל של פיקוד העורף, כשפצועים מורכבים יועברו רק למרכזי על רפואיים: סורוקה, שיבא, איכילוב, הדסה, בילינסון או רמב"ם. החמ"ל מוודא ישירות מול בתי החולים שלא נוצר עומס כבד על מרכז רפואי מסוים. זאת בשונה מתחילת המלחמה שבה פינויי הפצועים לא נוהלו כלל: "ב-7 באוקטובר המציאות הייתה אחרת, הרבה מאוד נפגעים פונו באופן עצמאי ולא הייתה שליטה ביכולת לנתב את הפצועים", מסביר הבכיר. "לא היה תהליך מסודר, היו הרבה מאוד פינויים מזדמנים והעומס על בתי החולים בדרום היה משמעותי. מאז הפקנו את הלקחים ואנחנו ממשיכים לתחקר כל מבצע פינוי פצועים כדי ללמוד ולהשתפר".