האמירה שעוררה סערה - וההכחשה: גם כשהוא מתקרב לגיל 100 ממרחק של כמעט 50 שנה, שאלה אחת עדיין מרגיזה מאוד את הנרי קיסינג'ר. בחייו הארוכים מאוד של שר החוץ האגדי של ארצות הברית, זה היה אולי השבוע הדרמטי מכולם. הוא עדיין זוכר כל רגע ורגע בו.
מלחמת יום הכיפורים לפני 50 שנה פורצת כאשר קיסינג'ר בקושי שבועיים בתפקיד - בתוך ממשל שהולך וטובע במצולות פרשת ווטרגייט. ישראל מתחננת לנשק אמריקני שימלא מחדש את מחסניה המתרוקנים, אחרי התקפת הפתע של מצרים וסוריה. אולם שלוש שנים אחרי המלחמה יטען אדמירל בחיל הים האמריקני שקיסינג'ר עיכב במכוון את תשובתו באומרו: הישראלים עדיין צריכים לדמם עוד.
בראיון שפרסמנו איתו אמש (שני) ב"המהדורה המרכזית" קיסינג'ר הכחיש את האמירה שפורסמה אז בניו יורק טיימס, וטען: "אלה שטויות, ולא קרה דבר שיכול להתפרש בצורה הזו. להביא רכבת אווירית של מדינה, שתהיה זמינה באמצע מלחמה, זה לא משהו שקורה בדרך כלל. האמת שזה מעולם לא קרה. זה גם היה השבוע שבו סגן הנשיא התפטר. צריך חוצפה ישראלית בשביל לשאול שאלה כזאת".
הוא טוען עד היום, וכנראה במידה לא מבוטלת של צדק, שעל תפקודו במלחמת יום הכיפורים מגיע לו חיבוק ישראלי ולא ביקורת. הסיבה שמבצע ניקל גראס להטסת תחמושת התעכב הייתה קודם כול בגלל ממשלת ישראל: לדבריו של קיסינג'ר, ההחלטה לשלוח רכבת אווירית הייתה "צעד ענק שהצילה את ישראל".
"עד שלישי בבוקר נאמר לנו שישראל מנצחת וחוצה את התעלה", הוסיף קיסינג'ר בשיחה. "רק בשלישי אחר-הצוהריים דיניץ (שגריר ישראל בארה"ב) חזר אלינו ואמר מה המצב. רק בשלישי בערב הצלחתי להשיג את ניקסון, שהיה עסוק בפרישה של ספירו אגניו ובמפגש עם שרי החוץ הערבים".
"מההתחלה אמרנו לישראלים שהם יכולים לקחת כל ציוד שהוא במטוסי אל-על", הוא המשיך. "אבל ביום הזה הבטחנו לישראל שנספק תחליף לכל מה שהיא איבדה, ולהרחיב את כל הציוד שלה אם היא צריכה, כי אנחנו כאן. ביום הרביעי התחלנו לנסות להעביר רכבת אווירית. הדבר הרגיל הוא לא להשתמש ברכבת אווירית, אלא אם כן מדובר בבעלת ברית. אז היה צריך לגלות אם הרכבת האווירית האזרחית הזאת אפשרית מול האופוזיציה הצבאית".
בראש משרד ההגנה עמד אז ג'יימס שלזינגר, יהודי מומר, שלדברי קיסינג'ר התנגד בתוקף למשלוחים מחשש לתקדים ולתגובת הרוסים. שני יהודים מלידה, אחד שר ההגנה ואחד שר החוץ, מתקוטטים ביניהם על שיגור משלוחי נשק שנועדו להציל את מדינת היהודים. החשדנות ארוכת השנים כלפי קיסינג'ר נובעת בין היתר מלחציו לפשרות טריטוריאליות אחרי המלחמה.
לדברי קיסינג'ר, הממשל האמריקני אז לא תמך ברעיון הישראלי ליזום הפסקת אש: "הישראלים שקלו ליזום זאת ואמרנו להם שנתמוך בכל מה שיעשו, אבל זה עלול להתפרש כרעיון רע אחרי שאיבדת טריטוריה". עוד הוא הוסיף: "כשהגעתי לישראל ממוסקווה, אתם נראיתם כמו מדינה מותשת בסוף המלחמה".