ההזנחה צועקת מכל פינה, הלכלוך והביוב נחשבים לעורקים מתים – והכול במרחק של 5 דקות מהבירה ירושלים. ביום שבת מחנה הפליטים שועפאט חזר שוב לכותרות, לאחר הפיגוע במחסום שועפאט שבו נרצחה סמלת נועה לזר ז"ל ונפצעו נוספים. מאז מג"ב, השב"כ וכוחות הביטחון מנהלים מצוד אחר המחבל – בשילוב כוחות מיוחדים שמסייעים במאמצים המשותפים.
מחנה הפליטים שועפאט הוא היחיד שנמצא תחת שטחה המוניציפלי של עיריית ירושלים, ואקום ענק שמוזנח בכל קנה מידה – אלא שרבים מהתושבים בו בעלי תעודת זהות כחולה מעבר לגדר ההפרדה. הוא נמצא בצפון-מזרח ירושלים בין השכונה הערבית ראס ח'מיס שבמערב, השכונה היהודית פסגת זאב שבצפון, השכונה הערבית דחיית א-סלאם במזרח ושכונת הגבעה הצרפתית בדרום.
על פי הנתונים של אונר"א, במחנה הפליטים שועפאט מתגוררים כ-20 אלף בצפיפות גבוהה, כמעט שליש מתושבי מזרח ירושלים. האזור הזה נחשב לשולי השוליים שמקבל תקציב זעום ושירותים עירוניים מעטים. היעדר הנוכחות הישראלית במקום לא מפתיעה איש כבר שנים והובילה לבנייה מסיבית ובלתי חוקית – כזו שהפכה את הרחובות לצפופים אף יותר, מלאי צחנה. אלא שגם הרשות הפלסטינית נמנעת מלהשליט סדר במחנה הפליטים שהפך במרוצת השנים לשטח הפקר של ממש.
במחנה הפליטים שועפאט יש אומנם שלושה בתי ספר, אך קיים בו מחסור בכיתות לימוד, בשירותי רווחה ובשירותים חבריים אחרים. התושבים במחנה הפליטים סובלים מתשתיות לקויות, מתמודדים עם בעיות רבות באספקת המים ומערכות הביוב והניקוז לא פועלות כנדרש. בתוך כך, בזמן שהעורקים סתומים – הפשיעה מתרחבת עם שימוש בסמים ובריבוי כלי נשק שמחזיקים התושבים.
ברקע הפיגועים האחרונים צומח זרם של פעילי טרור שברובם הם בני דור ה-Z. כאלו שנולדו סביב שנת ה-2000 והזיכרון של האינתיפאדה השנייה לא צרוב בזיכרונם. רובם בני המעמד הבינוני-נמוך, רק מעטים מהם בעלי השכלה אקדמית ורובם לא מועסקים בעבודה קבועה. רובם כביכול מזוהים עם הפתח, אלא שבפועל זיקתם לתנועה קלושה.
