"אני זוכר איך שמענו בערב שהתרסק מסוק. יום למוחרת היה לנו מבחן והראש שלנו היה מאוד עסוק בזה. אני זוכר ששמעתי על זה ועצרתי הכול. התחלנו לשלוח הודעות לכל מיני מדריכים וגם לחן, שלא ענה. אחד המדריכים אמר לנו שלדעתו זה לא חן. אני לא הצלחתי להירדם בלילה עד שאחד המדריכים כתב לי שזה חן". כך גילה ט' שמדריך הטיסה שלו, חן פוגל ז"ל, נספה בהתרסקות מסוק העטלף בים ליד חיפה.
"הלכתי להעיר את אחד החברים ואמרתי לו שזה פוגל", הוא מספר. "היה לנו מאוד קשה בגלל החיבור המאוד קרוב אליו, הייתה כאן טלטלה קשה, היה לנו דילמה במסדרון אם הולכים או לא למבחן - והחלטנו לגשת למבחן עם הכאב והדמעות בעיניים".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"אני זוכר שבין תרגיל לתרגיל בהיתי בקיר, ולא מאמין שחן הלך לעולמו", הוא מוסיף. "אני זוכר את הסוויץ' בראש שעכשיו אנחנו עושים תרגיל. זה היה קשה, תקתקנו את המבחן ונסענו לחיפה לחבק את המשפחה". השבוע סיים ט', עכשיו כבר סגן ט', את קורס הטיס. לאחר שלוש שנים אינטנסיביות שבסיומן התייצב על רחבת המסדרים וקיבל כנפיים. עכשיו הוא טייס מסוקים בחיל האוויר.
רס"ן חן פוגל ז"ל היה המדריך של ט' במהלך קורס הטיס. כמעט לפני שנה, בתחילת ינואר 2022, בחודש יולי האחרון נהרג פוגל, יחד עם סא"ל ארז שחייני ז"ל. מבדיקת חיל האוויר לאחר התאונה עולה כי הכשל נבע מתקלה טכנית שאיננה מוכרת ליצרן ולצבא, והופיעה לראשונה במנועים כתוצאה ממתאר נדיר של נזקי קורוזיה. כמעט שנה עברה, והשבוע עמדו על רחבת המסדרים חניכיו של פוגל ז"ל, שממשיכים את דרכו.
חמישה טייסים מבין מסיימי קורס הטיס האחרון, מספר 185, היו חניכיו של פוגל ז"ל. רגע אחרי הטקס הם מדברים על החוויה האישית שהותיר המדריך בכל אחד מהם, כזו שהשפיעה עליהם במהלך הקורס ואותה הם לוקחים עכשיו להמשך השירות הארוך שעוד מחכה להם בחיל האוויר.
"הפעם הראשונה שצריך להפריד רגש ומשימה"
מי שט' העיר באמצע הלילה היה סגן ר'. "אני זוכר שאני חוזר מאימון בערב ורואה באינטרנט התראה על מסוק שהתרסק והתכתבויות בקבוצות, לא בדיוק הצלחנו להבין. ט' העיר אותי בלילה - התחושה הראשונית זה שוק. אני יכול לספר שעד לאותו רגע לא באמת הכרתי חייל שנהרג. זה היה שוק כי חן היה מדריך שלנו ודמות שאנחנו נושאים אליה עיניים. להבין שהוא נהרג זה היה הלם".
"יום למוחרת קמנו בבוקר ומפקד במגמה אמר לנו רשמית שחן נהרג וכמה דקות אחרי זה נכנסנו למבחן. היה שם תחושות מאוד מעורבות, הלם ושוק - מצד שני יש מבחן ולא ביטלו אותו. זה היה הפעם הראשונה שצריך להפריד רגש ומשימה. חשבתי לעצמי 'איזה הזוי זה, רבע שעה אחרי שהודיעו לי שמדריך נהרג אני כותב תשובות'. כעסתי על זה בהתחלה, אבל זו מעין הכנה מסויימת חס וחלילה למה שאנחנו נחווה בטייסות. במלחמה מטוסים יכולים ליפול וחברים יכולים להיהרג ואתה צריך להמשיך להילחם. זה כן מה שעבר לי בראש בדיעבד. זה כן היה הכנה מסוימת לקראת אירוע כזה בעתיד".
"אותי זה תפס בשלב מתקדם של טיסות. היינו צריכים לישון טוב לקראת יום טיסות שלמוחרת, והלכתי לישון בחוסר ידיעה", אומר סגן ס', בוגר מגמת תובלה. "ישר רצתי לטלוויזיה בבוקר וראיתי טייסת 193 וידעתי שהיחיד שאני מכיר משם זה פוגל, אז חשבתי מה הסיכוי שזה יהיה הוא. ואז התפרסמו השמות, ולא ידענו אם נטוס או לא. כל אחד דיבר שם על תחושות, ואני הייתי היחיד שהכיר את פוגל. המשכנו משם לנוהלי בטיחות ואיך מתקדמים משם. הייתי קצת בשוק, והייתי היחיד מהמגמה שרצה לנסוע ללווייה".
ואכן, הוא נסע, בלוויית המפקדים - והדיסטנס נשבר: "כל המפקדים בבית הספר לטיסה מספרים בדרך על חוויות איתו, שומעים בלופ שאמרו עליו ברדיו שהוא הגיע לטיס לא כי הוא אוהב לטוס אלא בגלל הערכים שלו. דווקא חיזק לשמוע על האופי שלו. היו בהלווייה קבוצות של חיל האוויר וחיל הים וקבוצה שלי מתנועת הנוער וחברים מהקומונה. לראות שם את המדריכים מתנועת נוער - זה היה מאוד מרגש. זה היה אירוע מחזק והוא היה דוגמה מבחינתי להקרבה וזה נתן לי כוחות להמשיך. המשכנו לטוס יום אחרי זה".
"נראה שהוא לא ציפה לפגוש אותי שם"
סגן ס' הכיר את פוגל עוד לפני הצבא, "כשהוא עשה שנת שירות בתנועת נוער בפריפריה ביישוב שבו אני גר. הוא היה מודל לחיקוי. מישהו שמגיע לקורס טיס, והוא היה הצוהר שלי לשאול שאלות על הקורס כשהתעניינתי בזה". ואת המפגש הראשון ביניהם הוא לא שוכח: "ראיתי בחור עם פירסינג, קצת מוזר, ואחרי הרושם הראשוני מבינים עד כמה זה לא תואם. אחרי שמכירים, רואים שהוא באמת דמות למופת".
"לפני הגיוס ביקשתי את הטלפון שלו לדבר איתו רגע, והוא זכר אותי. הוא היה בשבועיים של סיום הקורס שלו, ועדיין היה לו את הפנאי עבור תלמיד כיתה י"ב כמוני. דיברתי איתו הרבה. השלב הבא היה כשפגשתי אותו בצ'ק מסוקים (טיסות מיון). זה היה מאוד מרגש לראות אותו בצוות אוויר בתפקיד משמעותי ואני בקורס", הוא נזכר. "הוא היה בחור שקט. נראה לי שהוא לא ציפה לפגוש אותי שם".
סגן ט' מסביר כי לרוב לא נוצר קשר אישי מסוג זה עם המדריכים: "אתה כחניך כל הזמן עסוק שהטיסה תהיה טובה ולא כל כך יוצא לך לחוות חיבה או אכפתיות מהמדריכים, או שאתה לא שם לב לזה כי אתה מתעסק בהצלחת הטיסה. מה שקרה לי עם חן מראה את הרצון שלו להיות בן אדם מולנו - אני זוכר שאחרי שירדנו מטיסה הגענו לתחקיר, ופוגל יוצא אלינו מהחדר ואני זוכר שחיכו לנו בחדר של פוגל קפה ועוגת גזר שחברה שלו הכינה. זה היה מאוד לא אופייני למדריך ככה מול החניכים. פתאום שם הכול השתחרר, ושם יצא הרצון הגדול שלו לאמפתיה, גם בתחקירים וגם בקוקפיט. הייתה לו הבנה עמוקה שהיחס החם כלפינו יגרום לנו להשתפר בקצה".
"זה הטיפ הכי גדול שהוא נתן לי"
סגן א' סיים גם הוא את הקורס, כטייס מסוקים, וההדרכה מפוגל ליוותה אותו לאורך הדרך. "במהלך שלבי הטיסה אנחנו עוברים ארבעה מדריכים שמלווים אותנו, ובאחד הסבבים חן היה מדריך אישי שלי. בטיסה חן היה דייקן בדברים הכי קטנים במהלך הטיסה. יש חלק בבדיקות החיוניות במהלך הטיסה, ושהוא פחות קריטי בבד"ח (בקרה ודיווח) וכמעט ולא עושים אותו - אבל הוא היה יורד לפרטים הקטנים, ואם לא היית עושה את זה, הוא לא היה נותן לך לנחות. היה לו חשוב שנרד לפרטים הכי קטנים וזה מה שייחד אותו ביחס לכל המדריכים שהיו לי לאורך הקורס. למדתי ממנו את הירידה לפרטים הקטנים - אנחנו בכלי באוויר ואי אפשר לעשות טעויות וחייבים לבצע הכול בצורה מושלמת".
החניכים הסתכלו עליו כדמות להערצה וניסו לקחת כל מה שרק אפשר ממי שרק שנים אחדות לפניהם סיים את קורס הטיס, אבל נחשב יסודי וקפדן. לא סתם ביקשו בצבא שהוא ידריך בבית הספר לטיסה: את הקפדנות הזו רצו להנחיל לדורות ההמשך. וסגן א' מחדד: "זה הטיפ הכי גדול שהוא נתן לי, וזה תקף להכול, לא רק בטיסה אלא גם באקדמיה או בחיים האישיים".
סגן י' ממגמת מסוקים קיבל את חן כמדריך לקראת סוף השלב הראשוני. "אני זוכר בשיחת סיכום שעשינו שהוא המליץ לי לכתוב בטלפון את הנקודות לשיפור, כדי שבעוד שנה כשאחזור לטוס אחרי הלימודים יהיה לי על מה לעבוד. אחרי שהוא הקריא לי את הנקודות לשיפור, הוא הקריא לי את הנקודות הטובות. הוא רצה שאני אדע ואזכור מה החוזקות שלי. זה מראה באופן חד משמעי על האדם הטוב שהיה. זה לא מובן מאליו. נקודות לשיפור זה הברור מאליו, כי אנחנו פה להשתפר".
וי' מדגיש: "היה לו חשוב שאני אדע במה אני חזק ובמה אני טוב, והוא רוצה שאלה הדברים שאני אשמור אותם. זה היה מאוד מיוחד. המדריך מסמל עבורנו את דמות צוות האוויר: חן היה אדם ערכי, חיובי, דאגן ועוזר. גם במסגרת התפקיד שמילא, שהיה מאוד עמוס, הוא ידע לתת את הקשב ואת תשומת הלב לכל אחד ולכל חניך. ידע לתת את תשומת הלב הנדרשת".
הרגע המפתיע באמצע תרגיל הטיסה
"אני מכיר את חן מהשלב הראשוני, בחצי מהתקופה הוא היה מדריך אישי שלי", מצטרף סגן ר' ממגמת מסוקים ונזכר בסיפור. "יש שלב של טיסת סוף, ובו מגיעים מדריכים מבחוץ שבוחנים את הרמה שלנו ובוחנים אותנו, ובסיום המבחן אומרים אם עברת או לא. אני זוכר את עצמי עולה לטיסה עם המון לחץ ותחושות, וכמובן שבסוף הדברים התפקששו והייתה טיסה לא טובה, והמדריך אמר לי שלא עברתי. זה הכי מתסכל שיש, לפשל בדיוק במאני טיים. אני זוכר את עצמי מתוסכל עם תחושות של אכזבה וכישלון. כל המדריכים מדברים איתי על הטיסה ומה בדיוק היה לא טוב, ואיך אני משתפר בטיסה המסכמת שלמוחרת".
"ואז חן תפס אותי בסוף היום, ואמר לי שחשוב לו לשתף אותי שגם הוא לא עבר את המבחן המסכם בשלב הראשוני", נזכר סגן ר'. "הוא סיפר לי איך הוא התכונן אז, ונתן לי המון מילות חיזוק. דיבר איתי על רגשות ועל חיזוק עצמי. פתאום לשמוע ממדריך שמכיר אותך ש'זה רק טיסה אחת, וזה לא עד כדי כך משפיע', זה היה מאוד מחזק באותו רגע - לשמוע את כל זה נתן הרבה כוח לטיסה למחרת, ועברתי את הטיסה בהצלחה יום אחרי".
ומה הוא אמר לך אחרי?
"הוא אמר לי שהוא מאוד מאמין בי וגאה בי, ושמח שזה ככה הסתיים ואיחל הרבה הצלחה להמשך. אני זוכר גם שטסתי עם חן באיזור עובדה והיינו באמצע תרגיל שדורש המון דיוק. פתאום באמצע התרגיל הוא אמר לי 'עצור, אני טס'. חן בטיסה היה מאוד מדויק ואסור היה לדבר איתו על דברים אחרים. פתאום הוא יורד לגובה נמוך ואומר לי 'קבל את שני הפראים שרצים למטה'. זה היה מאוד מיוחד. הייתה לו אהבה טהורה לארץ ולטבע ואותי זה מאוד הדהים באותו רגע".
וזו לא הפעם הראשונה שחן נפתח בפניו: "בכל פעם שמקבלים מדריך חדש עושים שיחת פתיחה, ולרוב השיחה היא מאוד טכנית. עם חן, השיחה הייתה בסביבות שעה והוא סיפר לי הכול - איפה הוא למד, איפה הוא גר עם חברה שלו, על חלקת האדמה שיש לו במכון ויצמן שבה הוא גידל צנון, והכול במטרה שארגיש שהוא בא לעבור איתי מין מסע שהוא בא להדריך ולא למיין. זה יוצא מן הכלל". את המסע הזה הוא וחבריו ממשיכים כשהם פורשים כנפיים - וזוכרים מי סייע לעצב את האופי והתכונות שהביאו אותם לקו הסיום.