זה בדיוק העתיד של עולם הכטב"מים - כלי הטיס הבלתי מאוישים. העובדה שהם מצוידים ביכולות מגוונות, של טיסה ונשיאת מטען למשימות משתנות, פותחת תחום גדול של אפשרויות ויכולות שלא היו לצבאות בעבר.
20 שנה אחרי שנפתחה בחיל האוויר טייסת ראשונה של מטוסים חמושים ללא טייס, הותר לפרסם שצה"ל מפעיל כלי טיס לא מאוישים תוקפים. המל"ט החמוש הראשון היה ההרמס 450 של אלביט שנקרא בחיל האוויר "זיק". הגרסה המוגדלת שלו, ההרמס 900, המכונה "כוכב", גם הוא כבר בשימוש מבצעי בצה"ל. התעשייה האווירית פיתחה במקביל את מל"ט ההרון, המוכנה "שובל", וההרון TP הגדול ממנו בהרבה ושמכונה "איתן": הוא מסוגל לשהות באוויר יותר מ-30 שעות ברצף, וגם לתקוף מטרות בטווחים רחוקים מאוד.
הלחץ מאחורי הצנזורה: החוזים שישראל איבדה
למרות שישראל הקדימה את העולם בהפעלת מל"טים חמושים, ההחלטה הייתה להותיר את יכולת התקיפה שלהם מסווגת, גם כדי לא לחשוף יכולות וגם בגלל חשש מהיבטים שונים בדין הבין-לאומי. הדבר הזה מנע גם את ייצוא המל"טים עם יכולות כאלה לשורה ארוכה של מדינות שביקשו להצטייד ביכולות המתקדמות שפיתחה ישראל.
בשנים האחרונות הביא האיסור לאובדן עסקאות רבות והתעשיות הישראליות הפסידו חוזי ענק. מי שהרוויחה מכך היא טורקיה למשל, שמכרה את המל"ט התוקף שלה ליותר מ-20 מדינות, ביניהן לאוקראינה שאת ביצועיו במלחמה מול רוסיה ראה כל העולם. מדינה זרה פנתה לפני שנים אחדות לישראל בבקשה לרכוש מל"טים תוקפים, נענתה בשלילה - ומיהרה לרכוש מסין. הלחץ האדיר של התעשיות הביטחוניות הישראליות על משרד הביטחון שהן מפסידות עסקאות ענק היה אחד הגורמים העיקריים להחלטה להסיר רשמית את מעטה החשאיות סביב קיומם בארץ, כדי לאפשר את מכירתם למדינות זרות.
השמיים מחולקים: שכבות הכטב"ם
מערך הכטב"ם הפך לאבן יסוד בתפיסה המבצעית של צה"ל. כיום פועלות בצה"ל יחידות וטייסות כטב"ם רבות שמפעילות מגוון מערכות וכלי טיס במרחב הולך וגדל של משימות מבצעיות. שעות הטיסה שלהם הן כבר החלק הגדול ביותר מתוך כל שעות הטיסה המבצעיות בצה"ל ובחיל האוויר.
כך הוקם במהלך שנות ה־90 "הפרויקט המרכזי" - פרויקט הכטמ"בים הגדול של משרד הביטחון וצה"ל.
שיתוף הפעולה של מפא"ת, יחידות צה"ל והתעשיות הביטחוניות הניב פתרונות פורצי דרך לצרכים מבצעיים ולצרכים עתידיים. זה מאפשר "חממה" לייזום פתרונות לצרכים מבצעיים קיימים ולהנבטת טכנולוגיות פוטנציאליות לשדה הקרב העתידי.
כך פותחו כלי טייס לא מאוישים בגדלים שונים ולצרכים שונים. שכבות כטב"ם שמתאפיינות בדרך כלל לפי גודל ומשקל כלי הטיס מחד, ולפי גובה הטיסה האופייני וטווחי הפעולה מאידך.
כלי טיס חשמליים קטנים יחסית (במשקל של עשרות ק"ג) בעלי יכולת טיסה למשך שעות בודדות ובעלי מטע"דים קטנים טסים בדרך כלל בגובה נמוך הם ”השכבה הנמוכה". כלי טיס גדולים, כדוגמת ה"איתן" ששוקל כחמש טונות ויותר ובעל יכולת טיסה למשך יותר מיממה לטווחים רחוקים ובגובה של עשרות אלפי רגל, הם ”השכבה הגבוהה". בין שתי שכבות אלה נמצאת ”שכבת הביניים", שהיא עמוד השדרה של מערכי הכטב"ם בצה"ל.
כיום מובילה המנהלת פרויקט רב-זרועי מרכזי ופורץ דרך שהוגדר על-ידי הרמטכ"ל אביב כוכבי כ"קטר טכנולוגי ותפיסתי" - פרויקט "ענני סערה". הפרויקט, שרוב פרטיו מסווגים, אמור לשרת במקביל את חיל האוויר, את זרוע היבשה ואת אגף המודיעין. אם יממש צה"ל את מלוא תוכניות המכרז, תגיע עלותו למיליארדי שקלים במשך 20 השנים הבאות. יכולת "לאחוז" שטח מרחוק ולאורך זמן - לנטר כל תנועה בו, לאסוף מודיעין ולתקוף כל מטרה בשילוב אוויר ויבשה. כלים לא מאוישים ומאוישים באוויר, בים וביבשה שיפעלו יחד.
הצורך לפעול בטווחים גדולים לביצוע משימות אוויריות, ובאותה העת להישאר חסינים בפני איומי האויב בכל המרחב, הביא לפיתוח יכולות אבטחה ייחודיים במערכי הכטב"ם – יכולות הגנת סייבר. יש תחרות למידה קריטית תמידית מול האויבים בזירה – מדינות, מעצמות וארגוני טרור, לאפשר את חופש הפעולה של צה"ל.