קרב האוויר האחרון של חיל-האוויר התקיים בשנת 1985 בשמי לבנון, מול מטוסי מיג סוריים. 37 שנים לאחר מכן, למרות מכשירים מכ"ם משוכללים וטילים שיכולים להפיל מטוס מ-100 ק"מ, קרבות אוויר הם עדיין מהמתארים שעליהם מתאמנים טייסי חיל האוויר בתדירות הגבוהה ביותר. אם מישהו חשב שזה כבר לא נחוץ יותר, מגיעה עבודת המטה שהושלמה לאחרונה בחיל האוויר שקובעת חד-משמעית - טייסים ימשיכו להתאמן בקרבות אוויר.
לצורך זה, הוקמה בחיל האוויר הטייסת האדומה. תפקידה לאמן טייסים להתמודד עם כלי הטיס ומערכות הנשק של האויב. אם זה נשמע לכם מוכר, זה מתבסס על המודל שפותח בחיל האוויר האמריקני והיווה השראה לסרט "טופ-גאן".
"נעשתה עבודת מטה רבה בשנים האחרונות והובן שישנן לבנים מרכזיות שבונות את הכשרת טייס הקרב כדי להיות כשיר לביצוע המשימות באמצעות קרבות אוויר", מסביר סא"ל ש', מפקד הטייסת האדומה של חיל האוויר. "קרבות אוויר זה הלחם והחמאה של חיל האוויר הישראלי. יש הרבה מאוד התאמות שנעשות בהתאם לזירה, בהתאם לאיומים, בהתאם למערכות הנשק", מוסיף מפקד הטייסת.
לדברי סא"ל ש', "רמת הטיסה של טייס הקרב בחיל האוויר נקבעת באמצעות קרבות אוויר. איך אתה מטיס את המטוס, לאן אתה מטיס אותו, השימוש במטוס על כלל היכולות שלו ועד המגבלות שלו, וגם חלוקת קשב בלראות את כל המטוסים ולקבל החלטות".
זה מתחיל באיסוף מודיעיני וטכנולוגי, מטוסים, טילים ומערכות הגנה אווירית שבהם מצטיידים האויבים, מה תורת הלחימה והאופן בו טסים טייסים יריבים ולהנחיל את הידע הזה, כדי שתמיד חיל האוויר הישראלי יהיה צעד לפני אויביו. איראן למשל עומדת בפני רכישת טייסת מטוסי קרב רוסים מתקדמים מדגם "סוחוי 35".
"הם נחלקים לשתי קבוצות: קבוצה אחת שהיא בצד הכחול והצד השני זה הצד האדום", מתאר רס"ן ג', סגן מפקד הטייסת האדומה של חיל האוויר, איך נראים האימונים בטייסת. "המטרה שלך בקרב אוויר זה להפיל כמה שיותר מטוסים מהצד השני ולהתגונן כדי שכמה שפחות ייפול מהצד שלך. את מי שאתה לא רואה כנראה שאתה צריך לחפש אותו מאחורה כי הוא התיישב עליך".
וגם זו בעיה: לדעת מתי להפסיק טיסה במהירות גבוהה תוך תמרונים חריפים, שאצל טייסים תחרותיים גם יכולה להסתיים באסון כמו איבוד הכרה והתרסקות. "אתה לוקח סיכונים טקטיים במהלך הקרב", מבהיר סגן מפקד הטייסת. "גם בחיים האמיתיים אנחנו לפעמים נצטרך לקחת סיכונים טקטיים שיסכנו את עצמנו כדי לבצע את המשימה".
איבוד הכרה בטיסה הוא אירוע נדיר. זה קרה בעבר, אבל רק פעם אחת ב-20 השנים האחרונות זה נגמר במות הטייס. זה קרה ב-2009, כשסרן אסף רמון ז"ל התרסק בשל כך עם מטוסו בדרום הר חברון.
את הידע הזה על קרבות אוויר חולקת ישראל גם עם חילות אוויר זרים. פעם בשנה מתקיים כאן תרגיל ה"בלו פלאג", וטייסים אמריקנים, איטלקים, בריטים, גרמנים, גם מאיחוד האמירויות טסים יחד, מתרגלים ולומדים זה מזה. הפעם האחרונה שנערך קרב אוויר כזה היה לפני 37 שנים מול מיגים סוריים, אבל בהחלט ייתכן שטייסים ישראלים יפגשו התמודדויות כאלה. רק לפני מספר חודשים הופל בטילים מל"ט מתאבד ששוגר מאיראן.
אז זה לא רק סיפור של אגו של טייסים
"רחוק מזה", מבהיר סא"ל ש', מפקד הטייסת האדומה של חיל האוויר. "האגו של הטייסים הוא משהו חשוב, אבל הוא ממש בצד". חיל האוויר משנה את פניו: יותר ויותר כלי טיס לא מאוישים פועלים מעבר לגבול, ומבצעים איסוף מודיעיני ותקיפה. אבל כל עוד יש מקום לטייסים בקוקפיט, ימשיכו כנראה לתרגל את הבסיס ללוחם האוויר - קרבות אוויר.
"העולם המבצעי והיות ורמת הטיסה של הטייס והנווט ובסוף התרבות הארגונית היא זו שקובעת את רמת חיל האוויר בביצוע כלל משימותיו קרבות האוויר חייבים להמשיך ולהתבצע", מסכים מפקד הטייסת.