אחרי שנתיים ו-8 חודשים של שירות מפרך, אינספור לילות לבנים, מעצרים, מסעות וקשיים, הצוות הוותיק של פלוגת ההנדסה והחבלה של הצנחנים מוכנים להעביר הלאה את המקל. לאחר שצלחו את השירות המאתגר, ולקראת הקשיים השונים שמציעים החיים באזרחות, הם ומסתכלים אחורה אל שירות מיוחד במינו. "אלו היו שנתיים ו-8 לא קלות, אבל אתה יודע שבסופו של דבר זה בשביל משהו שהוא קצת יותר גדול ממך", מספר אלעד, לוחם בצוות.
לוחמי הפלח"ן הוותיקים הם צוות מגובש. הם נפגשו בטירונות צנחנים, עברו את הגיבוש ליחידה, ומאז צועדים יחד - לומדים להכיר את הצבא, את עצמם וזה את זה. אופק, לוחם נוסף בצוות, משתף על משמעות הצוות עבורו: "אין כמו הצוות הזה. זה באמת משפחה והלוואי וכל אחד יוכל לזכות במה שיש לנו פה". ניר מוסיף: "מי שעשה איתך את השנה וחודשיים של המסלול זה מי שאכל איתך את הדברים הכי קשים, שסחב אותך, שנכנס איתך באלונקה כשהיה צריך. זה צוות".
עד ימים ספורים לפני שחרורם מהצבא הם עדיין התאמנו בשיא החורף – תרגילים חטיבתיים, בבוץ, עם משקלים, זחילות ואלונקות. לעומתם, אלפי חיילים בני גילם נהנים מתנאים נוחים בהרבה ביחידות המודיעין והטכנולוגיה של הצבא. ובעיקר, אותם החיילים נהנים גם מיתרון משמעותי באזרחות ונקודת פתיחה עדיפה מהלוחמים. "זה צבא אחר. הם יוצאים לברים בתל אביב בערב, כשאני סוגר שבתות ליד שכם", מספר ניר. "אני לא מזלזל באף יחידה, אבל בסוף צה"ל צריך לוחמים".
למרות הצעות העבודה האטרקטיביות והתנאים העדיפים, הלוחמים דבקים בעמדתם שלשירות קרבי יש ערך מוסף. "אני לא רואה את השירות הקרבי כחיסרון. להיות לוחם אומר על בן אדם הרבה דברים – שאפשר לזרוק אותו למים והוא יסתדר, שהוא עצמאי. וגם עכשיו רואים את השינוי שעושים בצבא כדי לצמצם את הפערים", טוען אלעד, וניר מוסיף: "השירות הקרבי נותן בעיקר חוסן מנטלי. אתה מביא את עצמך לקצה ויש לך חברים שעוזרים לך".
הגיע תורם של 25 הצעירים, לוחמי הפלח"ן, שעמדו בכל המשימות שהציבו בפניהם בצבא - להשתחרר. הם יניחו בצד את הנשק, המדים ומשקל האחריות שנשאו, לפחות עד המילואים הקרובים. אבל גם בסוף דרכם הצבאית הם לא שכחו למה הגיעו לאן שהגיעו: "לכל אחד עוברת המחשבה הזו – 'מה אני עושה פה?', אבל בסופו של דבר אתה מסתכל ימינה שמאלה ואתה יודע שיש פה את החבר'ה שלך. כל אחד מגיע לכאן עם 'למה' מאוד חזק, ויודע למה הוא נמצא פה", מסכם אופק.