"המטס הראשון התייצב במקום הפגישה הסופי ודיווח כי הכול תקין. כמובן, הוא לא דיווח למגדל הפיקוח שום דבר. הוא בא ללא אורות נחיתה, לא דיבר ברדיו ונחת על המסלול. תארו לכם שזה כמו שמטוס זר נוחת בלוד בלי להגיד כלום ובלי להדליק אורות", סיפר מפקד חיל האוויר, האלוף בני פלד, לצמרת המדינה. "מגדל הפיקוח חש באיזו צללית ושאל את מגדל המשנה שלו: מה אתה רואה על המסלול? מה זה שם? אנו היינו בחפ"ק בהאזנה ושמענו את השיחה".
"התשובה הייתה: אני רואה מטוס אחד, אני רואה איזו תנועה לא רגילה. אבל עד שהוא הספיק לעשות משהו - המטוס כבר פרק את לוחמיו והם השתלטו על כל האזור. הגיעו למגדל, ואני חושב שמי שהיה שם פשוט הרים רגליים וברח, כי הוא נעלם". כך, במילים אלו, תיאר האלוף פלד את המבצע לשחרור החטופים באנטבה ביולי 1976 - מבצע "כדור הרעם", שהפך לימים למבצע "יונתן" על שמו של יוני נתניהו ז"ל.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 - לחצו כאן
ומעטים האמינו שדבר כזה יכול לקרות, כנגד כל הסיכויים: כוחות צה"ל נחתו בשדה התעופה החשוך של מדינה זרה, השתלטו על האזור ושחררו את החטופים. כמעט הכול היה יכול להשתבש באותו היום, אך למרות המודיעין הדל, חוסר הוודאות והתכנון המהיר - המשימה בוצעה בהצלחה. בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת שתו לחיים לאחר השלמת המבצע - והמסמכים שאנחנו חושפים כאן לראשונה מגלים מה קרה בחדר הסמוך: המחמאות, המחלוקות והסודות מאחורי הקלעים.
"לא אאריך בדברים. אומר רק שזה היה מבצע שהיה בנוי על מרוץ עם הזמן", סיכם שר הביטחון דאז שמעון פרס. "מעולם לא היה לצה"ל כל כך מעט זמן כמו בפעם זו. זה היה גם מרוץ עם מרחק - זו הפעם הראשונה שצה"ל פעל במרחק של כ-4,000 ק"מ מהבית. זה היה גם מרוץ עם גורם ההפתעה".
"הרשו לי, חברי הוועדה, להגיד שמעולם לא הייתי כל כך גאה בפיקוד העליון של צה"ל כמו הפעם", המשיך פרס. "זה לא היה כל כך פשוט לרמטכ"ל ולראשי המטות ולמפקדי הכוחות - כולל אחד המפקדים המהוללים ביותר של צה"ל ששילם את המחיר העליון של המבצע הזה ונפל תוך כדי קרב. הם באו ואמרו למוסדות הנבחרים של העם שהם ממליצים לבצע את הפעולה הזאת בכדי שישראל תוכל לשמור על זקיפות קומתה, ובכדי שפעם נוספת ידעו כולם כי גורל העם היהודי הוא בידיו ולא בידי זרים".
"מה שהם עשו בשדה, זה היה מזהיר ואמיץ לב וביטא את שיא היכולת של צה"ל בכל הפעולות שידענו", ציין שר הביטחון. "כאשר הכוח יצא, הוא עזב מאחוריו מדינה מודאגת. כאשר הוא חזר, הוא פגש מדינה גאה ובטוחה יותר בעצמה, והאנשים ההם עשו זאת בסיכון גדול מאוד של חייהם. ידענו שתנאי להצלחה זו - ההפתעה, ואנו, למרות הזמן הקצר שעמד לרשותנו - נקטנו בכל הדרכים, לרבות הונאה של צה"ל עצמו. ריכזנו את הכוחות במסווה של פעולה בלבנון, ולשמחתי הסתבר לי הבוקר שגם אלופים היו מופתעים מהביצוע של הפעולה במוצאי שבת".
האווירה השמחה הייתה ניכרת בחדר הוועדה. ח"כ שושנה ארבלי-אלמוזלינו מהמערך בירכה: "אין לי שאלות או הערות. אני רוצה להביע את רחשי ליבי ואני חושבת שיהיו אלה רחשי לבם של רבים. אני חושבת שהעם בישראל זקף קומתו היום".
אחרי שנציגי הצבא, בהם מפקד חיל האוויר, סקרו בפני הוועדה את התנהלות המבצע - הם עזבו בשלב מסוים את הדיון. ח"כ איתן לבני מהליכוד, איש האצ"ל בעברו ואביה של ציפי לבני, אמר בתגובה: "חבל שנציגי צה"ל הלכו - הם יכולים היו לשמוע הרבה מחמאות". יושב ראש הוועדה, ח"כ יצחק נבון (לימים נשיא המדינה), השיב: "אתה יכול להשמיע את המחמאות בפני שר הביטחון והוא יעבירן. הוא נשאר פה". פרס הגיב בציניות: "ההשמצות הולכות מהר - המחמאות הולכות לאט".
יושב ראש הכנסת, ח"כ מיקי לוי, מסר ל-N12 עם חשיפת מסמכי הדיונים: "הפרוטוקולים המרגשים הללו ממבצע אנטבה שופכים אור על תפקידה ומעמדה השונה והמיוחד של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. במליאת הוועדה ובוועדות המשנה שלה מתקיימים דיונים חסויים וסודיים המאפשרים לחברי הכנסת להיחשף לחומרים מסווגים, לנהל דיון פתוח ולפקח באופן אפקטיבי על גופי הביטחון. הסודיות והענייניות של חברי הוועדה לאורך השנים יצרו יחסי אמון עם גורמי הביטחון שהופכים את הוועדה למשמעותית ותורמים בכך לביטחון ישראל".
לקריאת הפרוטוקול מ-1 ביולי 1976 לחצו כאן
לקריאת הפרוטוקול מ-2 ביולי 1976 לחצו כאן
לקריאת הפרוטוקול מ-4 ביולי 1976 לחצו כאן
לקריאת הפרוטוקול מ-13 ביולי 1976 לחצו כאן
נשיא אוגנדה ושיחת ההטעיה: "אלוהים יברך את עם ישראל"
בימים שקדמו למבצע, שוחח אל"מ ברוך (בורקה) בר-לב עם נשיא אוגנדה אידי אמין, לחץ עליו וניסה לדלות ממנו פרטים בנוגע לשבויים. "אני רוצה לציין שבשעה 1:15 אחר חצות, כבר לאחר המבצע, לא היה לאידי אמין מושג על אשר קרה", שיתף פרס את חברי הוועדה. "בורקה בר-לב התקשר אליו כדי לברר אם הוא יודע וכיצד תגובתו, אבל כאשר הבין שהוא אינו יודע דבר, אמר לו רק שהוא מתקשר כדי להודות לו על שיתוף הפעולה ועל העזרה". אמין חזר לבר-לב רק בשעה שש בבוקר למוחרת, בשיחה שהוצגה בפני חברי הוועדה.
"אתה יודע? ביקשת ממני לעשות דבר טוב למען עם ישראל; האם זה נכון?", שאל אמין. בר-לב השיב: "כן, ביקשנו ממך לשחרר החטופים". אמין האשים: "אבל אתה יודע מה עשיתם לעמי?". בר-לב טען כי אינו יודע, אף על פי שידע על המבצע, ואמין המשיך: "אני סבור שאנשיכם עשו מעשה רע".
"עשיתי כמיטב יכולתי לעזור לעם ישראל, אבל אתה לא יכולת בהחלט לעקוב אחרי מה שניסיתי לעשות, וחשבתי לתת לך את כל התשובה מחר", טען אמין, והוסיף: "עשיתי כמיטב יכולתי עבור עמך; נתתי להם אירוח וטיפול רפואי והכול; אבל מה שאנשיכם עשו אינו דבר טוב".
"אדוני, אינני יודע מה קרה, בשיחתי ביקשתי להודות לך על שיתוף הפעולה וחשבתי שממשלתי מרוצה ממך", התעקש בר-לב. בהמשך השיחה נשיא אוגנדה התרכך ופנה לבר-לב: "אלוהים יברך אותך ואת משפחתך ואת עם ישראל", אך המשיך לטעון: "אמרתי לך שעשיתי כמיטב יכולתי והכול למען ישראל".
"בסדר אדוני, תודה רבה. אעביר את הודעתך לידידי בממשלה", הודיע בר-לב. אמין הגיב וביקש: "תעביר הודעה לממשלה על מה שעמך עשה לי. אני אתקשר איתך מחר בבוקר ואני אודיע לך הודעה רשמית. אני לא נגעתי ולא עשיתי דבר נגד עם ישראל. הישראלים הרגו רבים מחיילי אוגנדה. חייליכם שנחתו כאן הרגו את כל האוגנדים. חיילי אוגנדה נהרגו על ידי הישראלים. אנו לא עשינו דבר נגד הישראלים".
שר הביטחון שמעון פרס התייחס בדיון לדבריו של אידי אמין, ואמר: "לדעתי, הנאום הזה כפי שמשתקף מן השיחה הטלפונית הוא נאום של איש נפחד. בשעה 1:15 הוא עדיין לא ידע דבר. בר-לב צלצל אליו לאחר שכל כוחותינו חזרו והוא ענה: 'עכשיו חזרתי ממאוריציוס ואני ישן; מה קרה?', בר-לב אמר לו - 'צלצלתי רק כדי להודות לך על שיתוף הפעולה'".
שחרור מחבלים? המצב העדין - והתחבולה
עוד לפני ההחלטה על מבצע צבאי, ישראל ניהלה משא ומתן לשחרור החטופים. המחבלים שחטפו את המטוס דרשו לשחרר בתמורה מחבלים שנמצאים בבתי סוהר בישראל. "כמה בעיות שהיו לנו ערב המבצע: אנו היינו אתמול אחר הצוהריים בעיצומו של המו"מ בפריז, וברור היה שכל הפסקה או החלשה של המו"מ שם עשויה להדליק אצל מישהו אור אדום", הסביר מנכ"ל משרד החוץ שלמה אבינרי. "לכן נהגנו אתמול, במקביל להערכות שלנו לקראת שעת השין בלילה, בהמשך סדיר של המו"מ. המשכנו להדריך את שגרירנו ואת שליחנו המיוחד, גנדי, כיצד לנהוג".
"השגרירים הצרפתי והגרמני היו במשך כל הערב עם האנשים שלנו, לבדוק את בעיית המו"מ, ואנו ניהלנו פעילות רגילה במישור זה עד שעת השין", המשיך אבינרי. עוד הוא סיפר כי מיד עם סיום הפעולה עדכנו את ארה"ב, גרמניה, צרפת ומדינות מערביות נוספות על כך שישראל פעלה ושחררה את החטופים.
"אתמול לפנות ערב הגענו למצב עדין", שיתף אבינרי. "השגריר הגרמני החל לחפש אותנו והתחיל לשאול מה דעתנו, האם יש לנו מה לומר להם. לאחר התייעצות, אנו החלטנו להכניס אותו בסוד העניינים של המו"מ, דהיינו מסרנו לו על ההנחיות לגזית ולגנדי, שתחילה דנים בלוגיסטיקה איך מחליפים, מתי, באיזה מקום, ורק לאחר שנגיע להסכם על זה, נעבור לדון ברשימה, ולכן אנו מבקשים מהגרמנים שיבינו כי בינתיים אין לנו מה לומר להם, עד שלא נגיע לדון ברשימה. החשש שלנו היה שהגרמנים היו עשויים אתמול לפנות ערב לקבל החלטה בקשר לשחרור החטופים, כאשר אנו ערוכים לקראת המבצע הצבאי".
ההחלטה של החוטפים שאפשרה לפעול
"אצלנו, בתוך מערכת הביטחון, נפלה ההחלטה על ההמלצה הסופית ביום חמישי בשעה 2 בלילה (יומיים לפני המבצע - י"א). זו הייתה החלטת המטכ"ל והחלטתנו להמליץ על המבצע. אנו שקלנו המון שיקולים, נאלצנו להתמודד עם הבלתי-נודע", שיתף שר הביטחון פרס.
"ברגע שהממשלה החליטה על האופציה המדינית, בהעדר אופציה צבאית מומלצת על ידינו, התחלנו לחפש אופציה צבאית", הוסיף פרס. "אני אומר משהו ומאוד מקווה שזה לא יתפרסם - למעשה, האופציה הצבאית עלתה ביום שישי בשעה 11:00, כאשר נתברר שהאולטימטום של שעה 11:00 לא היה אולטימטום". ח"כ זרח ורהפטיג מהמפד"ל הצטרף: "צריך לשמור שלא יסתנן בשום פנים החוצה, שהארכת האולטימטום היא שנתנה לנו שהות לפעול. זה עלול לשמש לקח להבא".
"אם לא הייתה הארכה לא היה מבצע, זה מה שאפשר לנו להתארגן", מסכים אל"מ במיל' מוקי בצר, סגנו של יוני נתניהו ז"ל במבצע, בשיחה עם N12. "המחבלים היו אופטימיים, הביטחון שלהם היה ביטחון מקסימלי. הם אמרו 'אנחנו במקום בטוח, 4,000 ק"מ מישראל, מוגנים על ידי הצבא האוגנדי, מי יכול לפגוע בנו?'. לא היה הגיון לא להאריך, מה אכפת להם להאריך בעוד יומיים שלושה? הם לא חשבו על מבצע", הוא מוסיף. עם זאת, לדבריו, "המשא ומתן לא היה הטעייה. הוא היה משא ומתן אמיתי".
"רשות השידור החליטה לנהל את המדינה"
אף על פי שהסוד לגבי הפעולה נשמר היטב, מהפרוטוקול עולה שהיה חוסר תיאום שעלול היה לחשוף את המבצע. "אני הייתי בין אלה שלא ידעו על הפעולה, וגם לא הייתי צריך לדעת", אמר בדיון ח"כ איתן לבני. "אבל אתמול בשעה 8 בערב קפצתי מן הכיסא כאשר הודיעו בשידורי ישראל כי נציג רשות השידור התקשר עם נציב בתי הסוהר והנ"ל הודיע שלא ניתנה לו כל הוראה לעשות כל הכנה לשחרור אנשים מבתי הסוהר".
"חשבתי שאוזניי מטעות אותי", העיר לבני. "טוב שהביון של הצד השני אינו פועל כל כך טוב. איך פשוט לא הבינו שישנם דברים שהשתיקה יפה להם? כנראה שרשות השידור החליטה לנהל את המדינה. כתב שרוצה לקנות את עולמו אינו חושב, וזה יכול להיות קשור בחיי אנשים".
לאחר מכן פנה ח"כ לבני לפרס, ואמר: "אני הייתי באפריקה ואני מכיר טוב את הסביבה. אולי גם שר הביטחון יוכל לאשר את דבריי. לי נדמה שצבא אפריקני הוא טוב למסדרים ומצעדים ולמהפכות פנימיות, אבל לא יותר". שר הביטחון השיב: "למה לנו להפחית מכושר הפעולה של צה"ל על ידי זלזול בצבא האפריקני?"
"זה היה מבצע שהמוטו שלו היה עקרון ההפתעה", מסביר אל"מ בצר. "היה ברור שצריך להפתיע. מאחר ופועל פה עקרון ההפתעה, אז הסודיות פה הייתה מוחלטת. ביחידה לא ידעו, יש מידור גם ביחידה".
"אינני יודע מה היה לולא יכולנו להישען על קניה"
בצעד יוצא דופן, קניה שימשה כתחנת ביניים עבור תדלוק המטוסים. "אני חושב שקניה תרמה תרומה רבה ובלתי רגילה, בנוסף לצה"ל כמובן, לאפשרות לבצע את הפעולה", אמר ראש הממשלה דאז יצחק רבין. "אינני יודע מה היה לולא יכולנו להישען על קניה, אבל למה לעסוק בהיפותזות?"
"אינני מכיר הרבה מדינות שהיו מוכנות לאפשר זאת לנו. באפריקה אינני מכיר אפילו אחת כזאת - אולי דרום אפריקה, אבל היא היחידה", המשיך ראש הממשלה. בנקודה הזאת מופיע חלק שנותר מושחר בפרוטוקול בהוראת הצנזורה, שבו ככל הנראה מפרט רבין יותר בהרחבה על חלקה של קניה.
"אבל הרי זה שקוף", השיב ח"כ יגאל הורביץ מהליכוד. "כולם יודעים שנחתנו שם; כולם יודעים שתדלקנו שם", אישר רבין. "אף על פי כן, אני אעמוד על כך שהפעולה היא על דעת ממשלת ישראל, בלי תיאום, בלי ידיעה, בלי שום קשר עם מדינות אחרות. אני מבקש מאוד בנושא זה לגלות רגישות מרבית, כי דבר כזה באמת עוד לא נשמע, ואני אינני זוכר תקדים לכך".
"נקווה שהם לא ישלמו ביוקר", אמר הורביץ. "אם הם ישלמו - אני רואה זאת מחובתנו להיות שותפים להם ולעזור להם. דיברתי על כך בממשלה והבאתי זאת גם לידיעת האופוזיציה - אנו נוטלים על עצמנו התחייבות מסוימת כלפיהם ולא ייתכן שמדינה קמה ועושה מה שעשתה קניה במקרה הזה, ואנו לא נגלה נכונות מצדנו, לעזור ולשתף פעולה איתה כעת בעת הצורך", ענה רבין.
הפנייה הנרגשת: "דמות ברוכה ונערצת"
שעות אחרי המבצע דנו הבכירים בשאלת פרסום שמו של יוני נתניהו ז"ל. "האם אפשר להודיע על נפילת המפקד?", שאל בגין. "עוד לא, אביו נמצא בארה"ב ואחיו, הנמצא בארץ, ביקש לא להודיע לפני שהוא ידבר עם ההורים", השיב פרס בשלילה. בגין תהה: "אבל הרי ראש הממשלה בנאומו יצטרך להזכיר את הנופלים". רה"מ רבין ענה: "אני אזכיר רק 'מפקד שנפל', אבל לא אזכיר שמות".
כשבוע לאחר המבצע התקיים דיון קצר בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, בעקבות פנייה של פלוגת חיילים במילואים ששירתו תחת פיקודו של יוני נתניהו ז"ל. הם הציעו לקרוא למבצע על שמו של המפקד.
במכתב ששלחו לוועדה נכתב בין היתר: "האיש סימל בדמותו המופלאה את המפקד המשמש מורה נאמן לחייליו, בעל הדוגמה האישית והנערץ על הכל. זהו אך סמל שנפל במבצע מקודש זה למען פדות השבויים, והיה המבצע מתאים לאיש ולדרכו יותר מכל. דמות כה ברוכה ונערצת לא בנקל ניתן למצוא. מותו משאיר אותנו המומים ומיותמים, מאדם שסלל בפנינו את דרכנו בצה"ל, ואשר העמיד לנו דרכים כה רבות לאהוב את מדינתנו שכה העריצה".
המכתב ששלחו הלוחמים לוועדה:
ח"כ חיים לנדאו מהליכוד, ששימש באותה ישיבה כמ"מ יו"ר הוועדה, אמר: "אנו נעביר, כמובן, את המכתב לשר הביטחון. הייתי מציע שנצרף לכך גם את המלצת חברי הוועדה, להיענות לפנייה זו. עד היום היה למבצע הזה שם הצופן 'כדור רעם', שאינו קשור לשום אדם או מאורע מיוחד".
ח"כ מרדכי בן-פורת מהמערך השיב: "הפנייה היא מרגשת מאוד, וכמובן שנטיית-הלב הראשונית היא להיענות לה. עם זאת, אני מציע להעביר את המכתב כמות שהוא לשר הביטחון, שאם לא כן - אנו עלולים להיהפך הכתובת לכל מבצע ושם בעתיד. אנו לא קובעים את השמות ואת הצופן למבצעים, ואין זה תפקידנו. זה עניינם של משרד הביטחון והמטכ"ל".
"לי היה הרושם שלאור המבצע המיוחד במינו עליו מדובר ולאור התפקידים שמילא סא"ל יהונתן נתניהו ז"ל בעבר, אולי כדאי שנמליץ על היענות לפנייה", ציין ח"כ לנדאו. "למה לנו להיכנס לזה?", תהה בן-פורת, ואליו הצטרפו חברי כנסת נוספים.
ח"כ משה כרמל (מערך) ציין: "אנו גם לא שמענו את שר הביטחון בעניין זה". ח"כ יצחק בן-אהרן הוסיף: "זה גם עניין הטעון בדיקה. בדרך כלל נותנים שמות למבצעים לפני שהם מתבצעים. להעניק לו שם עכשיו - אינני יודע". אחרים השיבו שדווקא היו כבר תקדימים לכך.
ח"כ בן-פורת המשיך: "יש בזה גם משום מתן ציון, ואני אינני חושב שהוועדה צריכה לתת ציונים". בעקבות ההערות הוחלט להעביר לשר הביטחון את המכתב כמות שהוא. בנוסף הועבר אליו הפרוטוקול כדי שישמע את הדעות שעלו בוועדה.
הדיונים שקדמו למבצע
בדיוני הוועדה שקדמו למבצע כלל לא עלתה האפשרות לפעולה צבאית - לא מצד ראש הממשלה ושר הביטחון (שבאופן טבעי לא יכלו לעדכן בכך גם לאחר שהוחלט על מבצע), וגם לא מצד חברי הוועדה. לצד זאת, מעניין לראות אילו הצעות עלו.
הדעה הרווחת בוועדה הייתה שצריך לנהל משא ומתן. ראש האופוזיציה, ח"כ מנחם בגין, תמך בעמדה שהציגה הממשלה בעניין הזה, ואף הציע ניסוח מועדף לפנייה הראשונית בעניין הרצון להיכנס למו"מ.
"לישראל יש שתי אפשרויות יסודיות", הסביר רה"מ רבין. "האחת, להמשיך במצב הנוכחי, ואז, בשעה אחת בצוהריים יקרה אשר יקרה, תלוי במחבלים. אם החליטו לדחות, או החליטו לפוצץ זה תלוי בהם. אני רוצה להזכיר שמדובר בקבוצה קשוחה שביניהם זוהה הגרמני מקבוצת קרלוס. זו לא קבוצה של חובבנים".
"האפשרות השנייה היא לשבור את הקיפאון ביוזמה ישראלית", הוא המשיך. "אני לא רוצה לטשטש את הדבר. כלומר, לומר לצרפתים שאנחנו רוצים לשבור את הקיפאון. לשם כך ישראל מוכנה לעשות מאמץ, להיכנס למשא ומתן באמצעות ממשלת צרפת עם אידי אמין".
"הקונצנזוס של 100% כמעט בממשלה הוא על האפשרות השנייה", שיתף ראש הממשלה. "כלומר לומר לצרפתים שאנחנו מוכנים למשא ומתן כדי להביא לשחרור בני הערובה, כולל שחרור מספר עצירים, יחד עם זאת שיהיה ברור ולא תהיה שום אי-הבנה, זו לא היענות לא למספר ולא לשמות ולא לסדרי ההעברה שנקבעו והוצגו על ידי המחבלים. עכשיו אין זמן".
"נתמוך באפשרות השנייה שהעלתה על ידי ראש הממשלה", השיב ראש האופוזיציה בגין. "אנחנו מציעים את הנוסח הבא: 'אנו מוכנים להיכנס למשא ומתן למען שחרור כל בני הערובה על יסוד שחרור של עצורים הנמצאים בידינו'. כלומר, ללא שום דברים שליליים, של לא זה ולא זה ולא זה. אין להוסיף. הנוסח צריך להיות חיובי. אנו נקבל על עצמנו את מלוא האחריות על ההחלטה הזאת. אני מבקש שראש הממשלה יראה לעמוד אתנו בקשר במשך היום. יכולים להיות שינויים. אנחנו רוצים לשאת באחריות מלאה".
"לא ניתנו הרבה הזדמנויות על ידי 'הארץ' להסכים עם מאמריו, אבל בנקודה אחת אפשר להסכים, לאמור, שאם נשחרר עצורים, אנחנו מסכנים מאוד את העתיד בכל מקום", המשיך בגין. "זה נכון. אנחנו מוסרים לעצמנו דין וחשבון. אבל היום, מתוך הנחה שנדאג לעתיד, הן בשטח דפנסיבי והן בשטח מתקפתי, היום צריך לעשות כל דבר אפשרי כדי להציל את האנשים שלנו".
"להחריד שמיים וארץ"
לצד זאת, עלו גם קולות אחרים בדיונים. חברת הכנסת אסתר הרליץ מהמערך ביקשה להעיר: "אני לא משתחררת מההרגשה שאתמול החלטנו במצב של חרב הזמן. אי אפשר לגמרי להשתחרר מהשאלה מה תאמר ההיסטוריה על ההחלטה הזאת. אני חושבת שזה מעיק על כל חברי הוועדה הזאת. וודאי גם על חברי הממשלה".
"ראיתי אתמול בחור פשוט שהטיח ראשו בקיר. הוא אמר שבמדינה של כניעה הוא לא יחיה", היא הוסיפה. היו"ר ח"כ נבון הגיב: "בבוקר היה מר ערן (מנכ"ל משרד רה"מ - י"א) באסיפת הורים ואחד מהם הטיח ראשו בקיר על שלא משחררים (את) בנו". ח"כ בן-אהרן הוסיף: "כל אחד גיבור, עד שזה נוגע לו".
לאחר מכן טענה ח"כ הרליץ: "נדמה לי שלציבור בארץ ולציבור בחוץ לארץ חסרה קונטרה. אתמול שאלו חברים האם אין באפשרותנו לנהוג באיום נגדי. אני חושבת שנחוץ לעשות זאת. יש בידינו קבוצה גדולה של מחבלים. אני רוצה לדעת מה יגיד הוותיקן אם נאמר שיש לנו את קפוצ'י גם כן על הכוונת".
רעיון אחר הועלה על ידי ח"כ שמואל תמיר (מהליכוד באותה תקופה). "אני הצעתי עוד שלשום, מה שקראתי בשם 'פקג'', לתת מה שדורשים, אין מנוס, לקבל את העצורים, ולהלום מהלומה שהעולם יזכור שנים", הוא הציע. "שאלנו את מפקד המודיעין אם בלבנון ניתן לאתר כמות של מחבלים פלסטינים שאפשר להלום בהם מהאוויר בתוספת הנחתת כוחות רצינית".
"זו תהיה טרגדיה מאין כמוה ושלב חמור בהידרדרות מדינת ישראל אם אחרי השלב של ההצלה, מהר מאוד ובעוצמה ובהיקף לא יבוא שלב שיחריד שמיים וארץ, שדם ישראלי-יהודי לא הפקר", הוא הוסיף. "לא צריך לשלול את אוגנדה. אני לא אומר שזה צריך להיות בלבנון בהכרח. אני מציע שנשבור את הראש. דבר אחד אסור להחליט, שלא יהיה כלום".
ח"כ לבני אמר: "נכנסו לעידן שהיה זר לנו עד עכשיו, מסתבר שכל שליט מטורף או לא מטורף, אפריקני או לא אפריקני, שירצה לעשות חשבון עם יריביו - הקורבנות יהיו הישראלים. נקודה נוספת מטרידה אותי מאוד, לאחר 41 שנה שוב חיי יהודים נתונים לחסדי גרמנים. אותי זה מטריד מאוד".
ח"כ בן-פורת הציע בדיון: "ביומיים אלה הייתי עושה כמה פעולות להכאיב ולהזהיר את המחבלים לגבי מה שייעשה פה בין המחבלים, בארץ. אפשר לקחת 400 מבין תושבי השטחים ולעצור אותה לחקירה. אינני יודע אם לא צריך לשקול פעולות כאלה. אנשי מקצוע צריכים לבדוק זאת. הייתי מקבל את הכיוון שלא נאפשר תנועה כרגיל במזרח התיכון, בשמי הארצות האלה. לא הייתי נותן להם לטוס היום בחופש גמור".
"הבוקר בא אליי ידיד והציע את הצעת חבר הכנסת בן-פורת", הגיב בגין. "שקלתי. כלומר, לעצור כמה מאות אנשים, חשודים, לא סתם. זה ייוודע מיד בעולם. אנחנו עלולים לקבל תשובה, שכל עוד לא נשחרר את אלה שנעצרו עכשיו, לא משחררים את הישראלים. וצריך שוב להיכנע ולפתוח בדו-שיח עם חבר המטורפים הזה. אסור לזלזל בשום הצעה, אבל מוכרחים לחשוב. סוף מעשה במחשבה תחילה".
לדברי אל"מ בצר השיח בין חברי הוועדה מראה עד כמה אף אחד לא חשב על אופציה צבאית. "ההבנה הייתה שממשלת ישראל וממשלת צרפת יעשו הכל על מנת לשחרר את בני הערובה תמורת מחבלים, במשא ומתן", הוא מציין. "מאחר וזו הייתה התחושה - מטוס לא ישראלי, 4,000 קילומטר - אכלנו אותה. לא נוכל להגיע לשם כנראה, צה"ל לא טס לאוגנדה, זו הייתה ההבנה. ההבנה הזאת הייתה לכל אזרח ישראלי, לכל איש צבא, גם בני הערובה לא חשבו על זה. היה להם ברור שמתנהל משא ומתן מהיום הראשון עד השחרור".
"כמו לפנות לאינקוויזיציה"
לצד המשא ומתן, עלו בדיונים הצעות שונות לפעולות מדיניות - מפנייה למנהיגי מדינות באפריקה ועד האפיפיור. בנוסף לכך, נשקלה אפשרות לפנייה לאו"ם ובסופו של דבר הוחלט לנסות להיעזר באופן לא רשמי במזכ"ל האו"ם.
"עלתה השאלה אם יש מקום לפנות למועצת הביטחון, בין אם ביוזמתנו - ובין אם ביוזמת צרפת", שיתף מנכ"ל משרד החוץ, פרופ' שלמה אבינרי. "הדבר הועלה על ידי אחד השרים. לאחר דיון והתייעצות עם השגריר הרצוג, שנמצא בארץ, הוחלט שלא לעשות זאת מן הסיבה הבאה. הערכתנו היא ושותפים לכך גם האנשים כאן וגם השגריר הרצוג, שפנייה למועצת הביטחון תביא לאזכור כל ההחלטות הפלסטינאיות, ואפילו קריאה לשחרור לוחמי חרות, ואז נצטרך במקרה הטוב ביותר לבקש את האמריקנים שיטילו וטו על ההחלטה".
"אמרתי שפנייה היום למועצת הביטחון, זה כמו יהודי שפונה לבית הדין של האינקויזיציה", הוסיף פרופ' אבינרי. "יחד עם זאת הועלתה אפשרות לפנות לוולדהיים (מזכ"ל האו"ם דאז - י"א)". לבסוף, לאחר תחבולות רבות, יצא לפועל המבצע הנועז.