"ההכרה סגרה לי הרבה אי ודאויות": 40 שנה גיל אלקן הסתובב בעולם במחשבה שמשהו לא בסדר אצלו. במשך השנים רופאים ופסיכולוגים שונים אבחנו אותו עם מחלות נפשיות כאלו ואחרות, כשאף אחד ואף טיפול לא הצליח לגעת באמת בנקודה ששיבשה את הכול. אם תשאלו אותו היום, הכול כבר יותר ברור, הוא התגייס לחיל האוויר בעקבות אחיו הגדול שנפל כטייס בהתרסקות מטוס. המשמעויות לבחירתו היו רבות והמוטיבציה שלו לקורס הטיס הייתה גבוהה מאוד. עד חודש יוני 1980, כשבטיסת הסולו הראשונה שלו כפרח טיסה בחיל האוויר - התרסק המסוק בשל כשל.
המסוק התרסק תוך כדי סחרור קשה, פגע בקרקע וגיל נלכד בתוכו. "אלו היו 15 שניות שהחיים שלי היו בין חיים ומוות כשהמטוס הסתחרר באוויר, ראיתי כבר את הסוף, נפרדתי מהאהובים עליי", נזכר גיל. "זה חוסר אונים כל כך גדול איבוד שליטה טוטאלי על המכשירים על ההתמצאות. הפגיעה הגדולה ביותר הייתה איבוד השליטה".
ברגע זה השתנו חייו, גיל נאלץ להסב תפקיד בחיל האוויר מה שגרם לו למפח נפשי כבד אחרי כל מה שהשקיע. אך יחד עם זה, בשל הפטריוטיות, המשיך גיל לשנה בקבע. האירוע הטראומתי שעבר, מעבר לחבלות הפיזיות שהוא ספג, ככל הנראה לא טופל נכון בזמנו על ידי הגורמים המקצועיים והחלה הידרדרות נפשית.
"הגעתי לקב"ן שחתם שאני סובל מדיכאונות ולא קישר את המצב הנפשי שלי להתרסקות המטוס", הסביר גיל. "אני זוכר שאחרי התאונה אמרתי לאימא שלי שאנחנו צריכים לתבוע את הצבא, אבל היא ביקשה ממני לא לעשות את זה. לא הייתה מודעות אז אף אחד לא לקח אחריות. אי אפשר להבין איך יוצאים מהתרסקות כזו חי. זה הטריד אותי כל השנים, חייתי במחשבה שלא מגיע לי לחיות. שהייתי צריך למות כמו אח שלי שהתרסק במטוס קרב".
עם כל הקושי גיל ניסה להמשיך בחייו והביא ילדה לעולם עם זוגתו, אך חייו לא היו קלים. תהומות הנפש שאיתם היה צריך להתמודד הקשו עליו והוא אושפז פעמיים בבית חולים פסיכיאטרי. אף אחד מהפסיכולוגים והמטפלים שהוא נפגש איתם לא העלו בדעתם שהמצב הנפשי שהוא חווה יש לו הקשר ישיר לטראומה שעבר בזמן שמטוסו התרסק.
בשנת 2015 החליט גיל להיפגש עם הפסיכולוג גיורא קלר, שקבע באופן חד משמעי שהוא מתמודד עם פוסט טראומה כתוצאה מהאירוע הטראומתי שעבר בזמן ההתרסקות. האבחון הזה, היה בשורה משנת חיים עבור גיל, שהחליט אחרי כל השנים וגם כחלק מהטיפול שעבר לפנות למשרד הביטחון על מנת לקבל הכרה מהמדינה כמי שמתמודד עם פוסט טראומה מהשירות הצבאי שלו.
בשש שנים האחרונות ניהל גיל עם עורך דינו גיל גנוניאן, שותף במשרד עורכי הדין מרקמן טומשין, תביעה עיקשת מול משרד הביטחון. הם הציגו בפניהם עדויות ותמונות מאתר ההתרסקות של המטוס, סיכומים רפואיים עדכניים מהפסיכולוג שטיפל בו ובשבוע שעבר הם קיבלו את ההודעה המשמחת שהם אכן הצליחו להוכיח את הקשר בין מצבו הנפשי לטראומה שחווה וגיל יוכר כפוסט טראומתי.
"אני מרגיש הקלה עצומה שמישהו סוף סוף לוקח אחריות על הסבל הנוראי שעברתי", אמר גיל. "אני מקבל את הנכות ברגשות מעורבים שמעולם לא חשבתי שאני אהיה נכה. למרות שעם הדיכאונות הקשים שעברתי, ידעתי שזה סוג של נכות, שמשהו לא בסדר איתי".
"הכרה של משרד הביטחון בפגיעה הנפשית שלי היא סגירת מעגל עבורי", הוסיף. "סגרה לי הרבה אי ודאויות וחוסר מודעות לגומרים של המחלה. היום אני מאפשר לעצמי הרבה יותר, אני חרד הרבה פחות. אני מסוגל לעשות שינויים בחיים שלי, אני יותר יעיל ואפקטיבי. לא תפקדתי יותר מידי כל השנים האלו. ולמרות גילי המופלג אני שמח שכך הסתיים הסיפור".
"אני גאה ומברך על הזכות שהייתה לי להוציא את הצדק לאור לאחר 42 שנים מרגע התרסקות המסוק, תוך הכרתו של מרשי, טייס בחיל האוויר, כסובל מפוסטראומה", ציין עו"ד גנוניאן. "במשך שנים האבחנה היתה שגויה, תוך שהטיפול אותו קיבל, ושגרם לו לקושי בחייו, לא היה מותאם לפציעתו. החל משנת 2015 ליווינו את מרשי בהליך התביעה המורכב, תוך הבאת עדויות, אישורים ואיסוף חומרים רבים (בשל מרוצת השנים מקרות ההתרסקות), הוגשה תביעתו וכעת לאחר שנים רבות בהן אובחן בצורה שגויה, בסיוע אגף השיקום של משרד הביטחון, זכה מרשי להכרה אשר בשאיפה תביא מזור למכאוביו ולסבלו תוך שייקבל את הטיפול והליווי הראויים והנכונים למצבו".