ה', לוחמת מג"ב שסיכלה את הפיגוע בתחנה המרכזית בירושלים, נפגשה השבוע בפעם הראשונה עם אביה – יממה לאחר האירוע הדרמטי. "גיבורה", קרא לעברה אביה. דקות ארוכות השניים נשארו חבוקים. "אתה יודע שרוב הדברים האלה זה בזכותך", אמרה לו. "אתה דחפת אותי להגיע למג"ב ואתה דחפת אותי לדעת מה הדרך הנכונה".
כיום ה' משרתת כשוטרת סיירת במג"ב ירושלים, אולם לפני 19 שנים, כשהייתה בת שישה חודשים, אביה שירת אף הוא כלוחם מג"ב. כמותה, גם הוא נטרל מחבל בירושלים. אולם הוא בלם אותו בגופו, וכתוצאה מכך נפגע קשות בשתי רגליו.
"זיהיתי מחבל שאמור לעלות לאוטובוס", שחזר האב. "באותה שנייה שהבנתי שמדובר במחבל רצתי אליו, קפצתי עליו והעפתי אותו מהתחנה לכיוון הקיר. הוא התפוצץ ואני הייתי עליו". עוד סיפר: "עברתי כמעט עשרים ומשהו ניתוחים ברגליים. ניסו להציל אותן, אבל לא הצליחו וקטעו לי את שתיהן ביום אחד".
"על החתירה למגע אני שומעת בכל הרצאה. כמעט כל שולחן שישי, כשאנחנו מתחילים לדבר על הצבא", סיפרה ה'. "איך שירדנו מהרכב, ראינו אנשים יוצאים בהיסטריה מליאור עדיקה. צורחים 'מחבל!', 'פיגוע!', 'דקירה!', 'דוקר!'". בשנייה שאני שומעת את כל המילים האלה, אני וכל החברות שולפות את הנשק ודורכות".
עוד סיפרה כי כשהגיע למקום הבחינה במחבל ובשני אזרחים שנאבקים בו. "אנחנו מנסות למצוא טווח ירי נקי, כל אחת ירתה", שחזרה. "אחת הבנות צעקה 'תפסיקו לירות!', ואז מזווית העין ראיתי את הקורבן. הלכתי אליו ושאלתי אותו אם הוא בסדר".
כעת, אחרי האירוע, שניהם מנסים להבין איך זה קרה בפעם השנייה במשפחה שלהם. "אין לי הסבר", אמר האב. "כנראה עשינו משהו יותר מדי טוב בחיים. אולי זו השליחות שלנו בעולם הזה".
"לי יש הסבר", התפרצה ה'. "אני חושבת שהוא תמיד לימד אותנו חתירה למגע, לא לפחד. אף פעם לא לפחד. תמיד לדעת שבורא עולם נמצא איתנו. הערכים, האהבה למולדת, לדעת שאם אני לא עושה את התפקיד, אין מי שיעשה את התפקיד".