שירת בשטחים - וחוזר כדי לבקש סליחה: שנים לאחר שהשתחרר מהשירות הצבאי, דרור דלאון ששירת כלוחם בצה"ל מבקש לסגור מעגל - ולשוחח עם אותן משפחות שלבתיהן נכנס באישון לילה וללא הסכמה. הוא חוזר לשטחים הכבושים, הפעם ללא מדים, רוצה לפגוש את הילדים שלא יוצאים לו מהראש: "הם נכנסו לבית וראו חיילים עם נשקים מכוונים עליהם. הם צווחו מפחד והשתינו בתחתונים".
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
פרקטיקת "אלמנת הקש" מוכרת לרבים מהפלסטינים, וגם לחיילים ששירתו בצה"ל בערים ובכפרים הפלסטינים. משמעותה היא כניסה לבית משפחה פלסטינית ללא רשות, לעיתים לצורכי מעצרים, אך לא תמיד. זו שגרה שמתנהלת בגדה כבר שנים, רחוק מעינם של מרבית הישראלים. בישראל אומרים ש"זה מה שמבטיח את השקט". חזרנו לאותם המקומות, שמעידים שבמעלה הדרך יש נפגעים שקטים - משני הצדדים. הדפיקה בדלת באמצע הלילה והמבט המפוחד של הילדים, מדירים שינה מרבים מאותם ילדים - וגם מהחיילים שהתגייסו לבצע את המשימה.
הכפר דורא אל-קרע הוא כפר פלסטיני טיפוסי בשומרון. אבל אחרי דרור דלאון, לוחם "דוכיפת" לשעבר, המקום הזה רודף כמעט עשור. "הכוח שלי נכנס לבית בשקט, בלילה, כחלק מאימון. לא כי היינו צריכים לבצע איזשהו מעצר", שחזר דרור.
דלאון סיפר כיצד כינסו את בני המשפחה באחד החדרים, ונותרו בשקט, בבית, גם לאחר שהיום עלה. "אחד השכנים שלח את ילדיו הקטנים לברר מה מתרחש בבית. הם נתקלים בחיילים רעולי פנים עם נשקים מכוונים לדלת. הם צווחו מפחד, כנראה השתינו בתחתונים", הוא נזכר בכאב. "הכנסנו אותם לחדר עם כל המשפחה כדי שירגיעו אותם, והמשכנו בפעילות".
הלוחם המיוסר סיפר ששני הילדים האלו רודפים אותו עד היום: "ה'מנטוסים' שאתה תציע להם אחר כך לא ינחמו". הוא רוצה לדעת מה איתם היום. כדי לענות על השאלה הזאת אנחנו נכנסים אל הכפר. אלא שהילדים ההם בגרו. במקרה של דרור, השניים אמורים להיות כבר בסביבות גיל 20. גברים צעירים שכלל לא ברור כיצד יקבלו אותו. אחרי שיטוט ארוך בסמטאות הכמעט זהות אי אפשר היה לחמוק מההבנה שזה בלתי אפשרי למצוא את המשפחה.
הגענו אל הבית בדורא אל-קרע ודפקנו בדלת. צעירים מן התנזים המתינו לנו ליד הבית. הם ידעו על בואנו וביקשו מאיתנו בתקיפות לעזוב את הכפר. מאוחר יותר נשלחה הודעה מהמשפחה שחיפשנו, והם בישרו שהם מסרבים לפגוש את דרור ולשתף פעולה עם בקשת הסליחה.
"אם הגיע לאוזניים שלהם שאותו אחד שפתח להם את הדלת ניסה לחפש ולהקשיב, זה כבר איזושהי התחלה של לבנות דיאלוג. אני מקבל את זה באהבה", שיתף דלאון. "עצם זה שהם יודעים שבאתי לפה, זה כבר משהו".