עשרות שנים נשמר סיפור נפילתו של איש המודיעין מחמד קאסם סייד אחמד תחת מעטה סודיות. אפילו נכדו, תא"ל עלא אבו רוקן, לא ידע כיצד מצא את מותו איש הצללים שנפל בפעילות מיוחדת בסוריה בשנת 1956. "את סבא הכרתי רק מהסיפורים", מספר אבו רוקן, המשמש מזכיר צבאי לנשיא המדינה. "באותן שנים היה אסור לדבר על סיפור נפילתו. ידענו שהוא חלל צה"ל שנהרג כשאימא הייתה בת שש – אבל חוץ מהשלד הזה לא היה תוכן. איפה זה קרה? מה קרה שם בדיוק? כל זה לא היה חלק מהוויה ולא נחשפתי לזה".
רק לפני כשלוש שנים התירו גורמי הצנזורה לפרסם את פרטי המבצע המיוחד שבו נהרג מחמד קאסם סייד אחמד, או בכינויו המבצעי - "סילון". זו הייתה פעילות מודיעינית חשאית מעבר לקווי האויב, בשטח סוריה. בליל 28 בנובמבר 1956 חדר אחמד יחד עם שלושה לוחמים דרוזים נוספים אל הכפר הסורי מסעדה שברמת הגולן על מנת להתקין מכשיר האזנה על קו טלפון של הצבא הסורי שקישר בין המפקדה במחנה מסעדה למחנות באזור הבניאס.
בעת ביצוע ההתקנה, כאשר "סילון" ניצב על עמוד קו הטלפון, התפוצץ מתקן ההאזנה ואיש הצללים ממג'דל שמס נהרג. הסורים מצאו את גופתו ובתום חקירה שלא הניבה תוצאות קברו אותו במקום לא ידוע. עד היום מוגדר מחמד קאסם סייד אחמד חלל שמקום קבורתו לא נודע ובבית הקברות הצבאי בעיר הכרמל, עספיא, הוקמה לזכרו מצבת זיכרון.
"סיפורו של סבא ליווה אותי לאורך ההתבגרות שלי, וככל שהתבגרתי הבנתי עוד ועוד", משתף תא"ל אבו רוקן, ששוחח לראשונה עם N12 על סיפור הגבורה של סבו. "סיפורו של סבא הוא סיפור מיוחד. בעדה שלנו זכרו אותו בעיקר המבוגרים וכעת עם חשיפת של פרטים נוספים אודות הפעולה החשאית מעבר לגבול, אני שומע גם על התעניינות של הדור הצעיר בסיפורו של סבא שהפך ממש למיתוס".
"אני מדבר המון עם בני נוער, חיילים ומפקדים מהעדה – אבל לא רק", ממשיך אבו רוקן. "אני מספר להם את סיפורו של סבא – פורץ דרך ומוביל שקיבל החלטות נועזות ולא שגרתיות. אלה המסרים שאני מעביר לדור העתיד של החיילים והקצינים בכל הקשור לקבל החלטות ושבירת תקרות זכוכית. העניין האישיותי, המשפחתי והעדתי היה רב-מימדי מבחינתו עד לרגע שבו הוא שם את האפוד וצועד בתוך שטח האויב בדרכו לביצוע משימה על הרבדים והמשמעויות".
המורשת של סבא
בחודשים שקדמו למבצע המיוחד חוותה ישראל כמה תקריות קשות במערכה מול סוריה, שהובילו את המערכת הצבאית לשנות גישה ולהקים את צוות "הסילונים". הצוות מנה ארבעה אזרחים דרוזים שמוצא שלושה מהם בכפר מג'דל שמס שברמת הגולן. חברי הצוות הכירו היטב את אזור החרמון, את הכפרים הדרוזיים הסובבים אותו ואת אזור צפון החזית. הם עברו סדרה של אימונים מורכבים והוכשרו לבצע משימות שכללו חדירה לעומק שטחי האויב, איסוף מודיעין מתצפיות והתקנת מכשירי האזנה על קווי הטלפון של הצבא הסורי.
הצוות שוגר למשימות בדרך כלל מאזור מטולה והמשיך דרך רכסי החרמון עד לעומק השטח הסורי. בתקופה שבין סוף 1955 ועד למחצית יולי 1957 ביצע הצוות 15 מבצעים. לאחר נפילתו, קודם מחמד קאסם סייד אחמד לדרגת סג"מ והוענק לו ציון שבח על ידי אלוף פיקוד צפון דאז, האלוף יצחק רבין. זה היה הצל"ש הראשון שהוענק ללוחם ביחידה 504. מחמד הותיר אחריו אישה, אינשיראח, ושתי בנות, סמירה וג'וליה, המתגוררות כיום בעספיא.
"העניין האישי, המשפחתי והעדתי היה שם עד לרגע שבו הוא שם את האפוד וצעד בשטח האויב"
"לאורך כל הדרך המורשת של סבא הייתה ברקע", מתאר הנכד אבו רוקן. "זה מעבר לתכונות וליכולות – העניין הערכי עבר בצורה מובהקת והוטמע חזק מאוד במשפחה. יחד עם זאת, אני לא מרגיש שבכל צומת מקצועית שבה עברתי הייתי צריך להוכיח משהו. היו תחנות שעברתי בצבא שהציפו אצל אמא שלי זיכרונות ורגשות, למשל בצמתים של קבלת דרגה או תפקיד משמעותי".
את יום הזיכרון, מספר אבו רוקן, מציינים בני המשפחה במסורת שמסמלת עבורם המשכיות: "כל הנכדים והנינים עולים למצבה של סבא בבית הקברות ומניחים זר מיוחד שעשוי מצמח ער אציל. יש לנו כתובת קבועה: 'גאים בדרכך, גאים ללכת בעקבותיך'. יש ברגע הזה נקודת ציון של סגירת מעגל. זה מאוד מוחשי שרואים סביב המצבה של סבא את הנכדים והנינים על מדי צה"ל. סביב המצבה אנחנו נפגשים, מדברים וזוכרים את פועלו של סבא".
"לאורך כל הדרך המורשת של סבא הייתה ברקע. זה מעבר לתכונות וליכולות - העניין הערכי עבר בצורה מובהקת והוטמע חזק מאוד במשפחה"
לאורך השנים שוחחו בני המשפחה עם חלק מהלוחמים שהיו עם "סילון" מעבר לקווי האויב במבצע שבו מצא את מותו. "הם ישבו איתנו ובכו על אובדן החבר שאיבדו", אומר אבו רוקן. "הם דיברו על חברות עמוקה מאוד שהייתה בינם לבין סבא, ממש אחים לנשק. האנשים הללו היו שותפים אמיתיים להחלטות מורכבות ופעלו תחת סיכון מתמיד".
סיפוריהם של אותם חברים אפשרו לאבו רוקן ללמוד מעט יותר על הסב שלא זכה להכיר. "הם סיפרו על תכונות פנומנליות של סייר ואיש שטח, אדם אמיץ וערכי שלא היה כדוגמתו. השיח הזה עזר לי לצייר אותו בעיני רוחי ולהרגיש אותו. זה המודל שלפיו אתה רוצה לחנך את הדורות הבאים – הילדים שלי והפקודים שלי". הוא מוסיף, "מעבר להיותו של סבא לוחם ואיש מודיעין, הוא היה אדם יוצא דופן. החיבור בין אדם ללוחם, איש שטח שייצג משהו ייחודי מאוד, היה לא מובן מאליו באותה תקופה. הוא היה השפיץ של התופעה, מי שעוצר היום רגע ומסתכל על סיפורו של סבא מבין את המשמעות".
"לא רוצים שישלמו מחיר עבור הגופה"
באוגוסט 2019, לפני כשנתיים, נכנס תא"ל אבו רוקן לתפקידו כמזכיר צבאי לנשיא המדינה. בתפקידו הקודם שימש נספח צה"ל בסין. הוא למד בבית הספר הריאלי שבחיפה ועם גיוסו לצה"ל התנדב לצנחנים והתקבל לסיירת צנחנים. הוא עבר מסלול הכשרה כלוחם, קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר בהצטיינות. הוא שימש במגוון תפקידי מטה ופיקוד באגף המודיעין ובנוסף פיקד על חוות השומר. באפריל 2019 הוחלט למנותו למזכיר צבאי לנשיא המדינה.
בשנים האחרונות, בעקבות שינויים גאו-פוליטיים במזרח התיכון ופעולותיה של רוסיה, אחת מידידותיה של ישראל על אדמת סוריה, נעשות פעולות דיפלומטיות-מודיעיניות על אדמת סוריה להשבת השבויים וגופות הנעדרים. תא"ל אבו רוקן חשוף למאמצים אלה, אך מבהיר כי ברמה האישית לא היה מעוניין שהמדינה תשלם מחיר עבור החזרת גופת סבו.
"אין לנו שום מוטיבציה, צורך או רצון שיתבצעו מאמצים מודיעיניים או שישולם איזשהו מחיר עבור הגופה של סבא"
"המדיניות של המשפחה מאז יום הנפילה היא שאין לנו שום מוטיבציה, צורך או רצון שיתבצעו מאמצים מודיעיניים או שישולם איזשהו מחיר עבור הגופה של סבא", הוא אומר. "הדבר נובע מאמונה עמוקה ותפיסת העולם בעדה הדרוזית בכל הקשור לגלגול נשמות שלפיה אין לגופה שום ערך. מבחינתנו הגוף הוא בגד לנשמה שעוברת בפטירתו של אדם ואין לו שם ערך. זה עניין מושרש בעדה שלנו וזו גם ההחלטה שהתקבלה במשפחה".
רק לפני חודשיים פנתה מערכת הביטחון למשפחה בנושא וקיבלה תשובה ברורה: "אמרנו שאנחנו לא מוכנים שיתבצע מאמץ מבצעי, מודיעיני או משא ומתן לטובת העניין. הדבר הזה לא חשוב מבחינתנו". תא"ל אבו רוקן מספר כי מתוקף תפקידו הוא עוסק רבות בתחום השבויים והנעדרים: "אני מחובר לכל משפחות הנעדרים ופועל רבות להשבת הבנים. אני מכבד ומעריץ את תפיסת העולם היהודית-ישראלית, ופועל מתוקף תפקידי כדי שהעניין הזה יבוא לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר".
"חוק הלאום ראוי לחשיבה מחודשת"
בסוגייה בוערת אחת, חוק הלאום, בורר תא"ל אבו רוקן את מילותיו. כקצין בכיר בן העדה הדרוזית הוא מודע היטב לסערה הציבורית שעוררה הסוגייה ולפגיעה העמוקה שחשו בני העדה בעקבות אישור החוק. "חוק הלאום מייצג קונפליקט ובהחלט נחשב לנקודת ציון", הוא אומר. "אין בר דעת בעדה, כולל אנשי המדים, שלא מבין את המורכבות בסיפור הזה, גם אם הוא מסכים עם חוק הלאום. כל העניין הזה ראוי למחשבה מחודשת. לא מאוחר מדי לבדוק את עצמנו מחדש כחברה ישראלית וכמדינה".
"מעבר לזה", ממשיך אבו רוקן, "אני חושב שיש למנהיגות העדה תפקיד להוביל את העדה בצורה שקולה ונכונה לשותפות שהיא יותר בוגרת, יותר ראויה ויותר מכבדת מאשר דיבור בסיסמאות. בסוף זה פוגש את האדם, את האזרח ואת החייל הדרוזי בנקודות שבהן הוא צריך להרגיש נוח".
את דבריו בוחר אבו רוקן, שהוא ושכמותו מסמלים הלכה למעשה את השותפות בין העם היהודי לבין הדרוזים במדינת ישראל, לחתום בקריאה מאחדת: "אני מקשיב לנשיא שמדבר על שותפות ואני מתחבר מאוד לנרטיב שלפיו נועדו לחיות ביחד ולא נגזר עלינו. המצב כל כך ברור שזו בכלל לא אמורה להיות שאלה. אנחנו צריכים להיות בקומה אחרת של שיח ברמה הישראלית הלאומית ולפעול לחיזוק החיים המשותפים תוך דאגה לעתיד הילדים שלנו".