הסכם הפסקת האש בין ישראל לחיזבאללה מטיל את עיקר האחריות על צבא לבנון, אך ספק גדול אם יצליח לעמוד במשימה. תקציב הביטחון הלבנוני צנח מ-2 מיליארד דולר לפחות מ-250 מיליון דולר בשנה, הציוד הצבאי מיושן וקרוב למחצית מ-75 אלף חיילי הצבא משתייכים לעדה השיעית – אותה עדה של חיזבאללה.
למרות התמיכה הרחבה שלה הוא זוכה בציבור הלבנוני, כישלונו המתמשך במשך קרוב לשני עשורים ביישום החלטה 1701 של מועצת הביטחון מעלה סימן שאלה באשר ליכולתו, ואולי גם לרצונו, למנוע את התבססות צבא הטרור בדרום המדינה.
הארגון והכוחות
לפי נתוני ה-CIA, צבא לבנון מונה כיום כ-75 אלף חיילים. הכוח מורכב מ-12 חטיבות חי"ר, כולל חטיבת המשמר הנשיאותי, וכן גדודים נפרדים של שריון, ארטילריה והגנת גבולות המחזיקים במעל עשרת אלפים משוריינים וכמה מאות תותחים ומשגרי רקטות. בנוסף, מפעיל הצבא כוח מבצעים מיוחד הכולל יחידות מוטסות, קומנדו ימי וריינג'רס. לצד זרוע היבשה המרכזית, מחזיק צבא לבנון גם בזרוע אווירית מצומצמת המונה כ-1,500 חיילים ומפעילה 78 כלי טיס, מתוכם תשעה מטוסי קרב ו-60 מסוקי קרב. הזרוע הימית כוללת 86 כלי שיט, מהם 22 ספינות סיור.
המשבר הכלכלי והמדינות המממנות
בראש הצבא עומד מאז 2017 העמאד (מקביל לתת-אלוף) ג'וזף עאון, קצין בעל רקע מרשים שהשלים תואר שני בלימודים אסטרטגיים בארה"ב, ושמו עלה לא פעם כמועמד לתפוס את כיסאו הריק של נשיא לבנון. אולם, כפי שמציינים החוקרים שרית זהבי וטל בארי ממכון עלמא, עאון נדרש לנווט את הספינה בתקופה של משבר כלכלי חריף וניצב בפני אתגר כפול: מצד אחד לשמור על הצבא כגוף מקצועי ועצמאי, ומצד שני להתמודד עם השפעתו הגוברת של חיזבאללה.
המשבר הכלכלי החמור בלבנון הכה בצבא. "המשבר הכלכלי משפיע קשות על הצבא הלבנוני שאין לו כסף לממן אוכל, ביגוד ומשכורות לחיילים שלו", מסביר פרופ' אייל זיסר, מומחה ללבנון וסוריה מאוניברסיטת תל אביב. "בשלב מסוים קטאר אפילו שלחה מזון לחיילים. המשכורת של חייל היא 50 דולר בגלל שחיקת ערכה של הלירה הלבנונית והצבא בונה על כך שהמדינות הגדולות, מדינות המפרץ, ארה"ב וצרפת, שיש להן אינטרס לחזק את הצבא ולהחזיר יציבות - תממנה אותו ותאפשרנה את הגידול שלו וגיוס עוד חיילים".
הצבא הלבנוני מתבסס כיום על ציוד צבאי מיושן, ונסמך במידה רבה על סיוע ממדינות זרות, כולל ארה"ב, צרפת, סעודיה, איחוד האמירויות, רוסיה, בריטניה, איראן, גרמניה וקטאר. לדברי רעי פוקודה ממכון משגב לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית, ספקית הנשק העיקרית לצבא לבנון היא ארה"ב. עם זאת, למרות שהעבירה מאז 2005 סיוע בהיקף של יותר מ-3 מיליארד דולר, היא מקפידה לספק בעיקר נשק קל ולא אמצעי לחימה מתקדמים.
ההרכב העדתי
חלוקת התפקידים בין העדות השונות בלבנון משתקפת גם בתוך הצבא. לפי ההסכמים מ-1989, מפקד הצבא חייב להיות נוצרי-מארוני והרמטכ"ל דרוזי, למרות שכ-45% מהחיילים והקצינים הם בכלל שיעים.
"צבא לבנון לא היה מיועד להיות צבא שפועל נגד גורם אחר בתוך המדינה הלבנונית", מסביר זיסר. במלחמת האזרחים בשנים 1988-1975, כשניסו להפעיל את הצבא במאבקים פנימיים, הוא התפרק כשחיילים סירבו להילחם בבני עדתם.
"היחסים בין חיזבאללה לבין צבא לבנון מצוינים", מוסיף זיסר. "יש תיאום ובעבר הצבא הלבנוני גם העביר ידיעות לחיזבאללה. כשחיזבאללה נסוג במהלך עימותים, צבא לבנון העביר להם את הנשק שהם הפקירו". לגבי שיתוף הפעולה בין צבא לבנון ליוניפי"ל, הוא סבור כי "אלה שני ארגונים חסרי תועלת שלא עושים שום דבר ושמדברים ביניהם. אם יש איזו הפרה אז אחד מדווח לשני, ובפועל הם לא פועלים כנגד חיזבאללה".
פערי הכוחות ושאלת ההסכם
בעוד חיזבאללה התחשל בשנים האחרונות בלחימה בסוריה ומול ישראל, צבא לבנון נותר ללא ניסיון קרבי משמעותי. מחבלי חיזבאללה עברו אימונים אינטנסיביים וזוכים לאמצעי לחימה מתקדמים מאיראן, בשעה שחיילי צבא לבנון סובלים ממשכורות נמוכות, ציוד מיושן ותוכניות אימונים מצומצמות.
הסכם הפסקת האש מטיל על צבא לבנון להפוך לכוח החמוש היחיד הפועל מדרום לנהר הליטני, ברצועה שרוחבה כ-25 קילומטרים מהגבול הישראלי. במסגרת זו, הצבא הלבנוני נדרש להתפרס בכל הגבולות, להקים מחסומים, לפרק מתקנים בלתי-מורשים לייצור נשק, להחרים נשק בלתי-חוקי ולמנוע נוכחות של קבוצות חמושות לא מורשות.
התסריט העתידי, לפי זיסר, צפוי וידוע מראש. "אם ישראל לא תהיה נחושה ולא תפעל בעצמה, אף אחד לא יעשה בשבילנו את העבודה", הוא מזהיר. "אנחנו מכירים את הדינמיקה – נלך לאמריקנים, האמריקנים יגידו שהמודיעין לא משכנע ויפנו ללבנונים שיגידו שהם לא רואים או לחילופין יזהירו את חיזבאללה, שיעבור מעמדה אחת למשניה".
למרות ש-90% מאזרחי לבנון תומכים בצבא ורואים בו מוסד מאחד ומייצב, בפועל הוא מתקשה לתפקד כצבא עצמאי ואפקטיבי. "חיילים וקצינים רבים מצבא לבנון משתפים פעולה עם חיזבאללה ומסייעים לו במודיעין, גישה ושימוש בתשתיות צבאיות", מתריעים החוקרים ממכון עלמא.
גם כיום, לדברי זיסר, אין כל כוונה להפעיל את הצבא נגד חיזבאללה: "זה לא הסכם שבו אומרים – עכשיו צבא לבנון יכפה. חיזבאללה הסכים, מטעמיו הוא, להוריד פרופיל". לכך מתווספים הקשרים המשפחתיים – לעתים קרובות בן משפחה אחד משרת בצבא ואחר חבר בחיזבאללה. "אם חיזבאללה יחליט שהוא ממלא אחר התנאים, לא צריך אפילו חייל אחד בדרום לבנון. אם חיזבאללה יחליט שהוא לא ממלא אחר התנאים, גם מאה אלף חיילים לא יספיקו כי הצבא לא באמת יפעל נגדו".
המציאות בשטח מעלה ספקות כבדים לגבי יכולתו של הצבא הלבנוני לעמוד במשימה. לפי הערכת החוקרים ממכון עלמא, קיים פער משמעותי בין דרישות ההסכם לבין יכולותיו של צבא לבנון בפועל. הם מזכירים את הכישלון המתמשך ביישום החלטה 1701 של מועצת הביטחון ומעריכים כי הסיכויים ליישום ההסכם הנוכחי נמוכים אפילו יותר: "ללא שינוי דרמטי בהרכב הכוח, בתקציבו ובמחויבותו למשימה, קשה לראות כיצד יצליח צבא לבנון למנוע את התחזקותו המחודשת של חיזבאללה בדרום לבנון".