במשך זמן רב עמל השליח האמריקני עמוס הוכשטיין על הסכם הפסקת האש בין ישראל ללבנון, ולמעשה מול חיזבאללה. אמש (שלישי), בזמן שהקבינט התכנס לאשר את העסקה, פרסמנו ב"המהדורה המרכזית" על הסעיף שהיה במחלוקת לגבי ״היום שאחרי״ – איך ישראל תגיב על איומים. נציין כי גם בכיר בבית הלבן הבהיר אתמול אחרי הכרזתו של ביידן על הפסקת האש כי מנגנון הפיקוח יעבוד באופן ישיר, והתראות על הפרות יועברו בלייב ולא תחת מנגנון איטי.
לפי ההסכם תתבצע חלוקה ברורה בין שני סוגי האיומים - איום מידי לעומת איום מתהווה. איום מידי יהיה למשל התארגנות לירי, פעילות חבלנית עוינת או הברחת אמל"ח ובמקרה כזה ישראל תוכל לתקוף באופן מיידי. במקרה של איום מתהווה, למשל חפירת מנהרה, ישראל תתן התרעה למנגנון הבין-לאומי שהוקם ויהיה זמן קצוב שישראל תאפשר או תפעל על פי מהות האיום.
במסגרת ההסכם, ישראל וארה"ב מגדירות גם מהי הפרה של חיזבאללה. תתכן הפרה מדרום לליטני ובמקרה כזה ישראל תודיע למנגנון הפיקוח הבין-לאומי. אם הוא לא יאכוף את ההפרה, לישראל תהיה אפשרות לפעול על מנת לנטרל את האיום.
הפרה נוספת שעלולה להיות היא הפרה מצפון לליטני. גם במקרה כזה ישראל תודיע למנגנון הפיקוח הבין-לאומי אך במצב כזה הניסוח הוא מעורפל לגבי התגובה הישראלית. החשש הוא שברגע שאין ניסוח ברור, ישראל תתקשה לפעול. גורם ישראלי מבהיר הערב כי יש לישראל יכולת פעולה אבל היא לא אבסולוטית. מה שיקבע זו המציאות בשטח ופחות הסעיפים הפורמלים של ההסכם.
מה השיגה ישראל, מה לא השיגה
הישגים ישראליים
הסרת איום הפשיטה: ישראל השיגה את היעד הקריטי של מניעת איום הפלישה הקרקעית מצד חיזבאללה, שהיווה סיכון ישיר לחיים של חיילים ואזרחים ישראליים.
חיסול צמרת חיזבאללה: לאורך המלחמה בלבנון שהעלתה הילוך באופן רציני ביום ״מבצע הביפרים״ שהביא אחריו גל חיסולים משמעותי, חיזבאללה ספג מכה קשה בהשמדת כמעט כל הצמרת הבכירה שלו, דבר שהחליש באופן ניכר את יכולתו לפעול ולהנחות את כוחותיו בשטח. מדובר בהישג קריטי שמפחית את יכולת קבלת ההחלטות של הארגון ומחייב אותו להיערך מחדש.
הסרת איום הירי לעבר שטח ישראל: יכולת הירי המסיבי של חיזבאללה לעבר שטח ישראל באמצעות רקטות וטילים, שהיוותה איום משמעותי על האוכלוסייה והמרחב האזרחי, פחתה באופן מובהק. עם זאת, האיום לא הוסר לחלוטין, והארגון עשוי להפעיל אמצעים נוספים כדי להפעיל לחצים עתידיים.
אתגרים שנשארו פתוחים
היעדר מדיניות אכיפה קפדנית: בעוד שכמה איומים הוסרו, ישראל לא השיגה מדיניות אכיפה חדשה ומחמירה שתבטיח שהחיזבאללה לא יחזור לפעול באופן חופשי, במיוחד בעומק לבנון. יש צורך בהשגת פתרון מערכתי ביטחוני חדש שיעקוב בצורה הדוקה אחרי פעילות הארגון וימנע חידוש של הפעולות הצבאיות.
המאבק נגד "ציר הרשע": ישראל לא השיגה את מטרתה המרכזית – פירוק או צמצום ההשפעה של "ציר הרשע" הנשלט בידי איראן, ומורכב מחיזבאללה, החות'ים בתימן, וגורמים נוספים בסוריה ועיראק. מדובר בפרוקסי של איראן, רשת טרור רחבה, בעלת היבטים אזוריים, שעלולה להוות איום מתמשך לא רק על ישראל, אלא גם על מדינות אחרות במזרח התיכון. הציר הזה, במיוחד במובנים של העברת נשק, שיתוף פעולה צבאי והפצת אידיאולוגיה קיצונית, מהווה אתגר גיאופוליטי שדורש מאמצים מדיניים וצבאיים רחבים יותר.