דובר צה"ל התיר אמש (שבת) לפרסום כי רס"ל (במיל') ישי (נתנאל) גרינבאום (38) מלוד, שנפצע באורח קשה בדרום לבנון ב-9 באוקטובר, מת מפצעיו אתמול. זמן קצר לפני כן, התיר צה"ל לפרסום כי סמ"ר אופיר ברקוביץ' וסמל אלישי יונג נהרגו בקרב בג'באליה שבצפון רצועת עזה. מתחילת המלחמה נפלו 748 חללי צה"ל.
ברקוביץ' , ממודיעין-מכבים-רעות, ויונג מדימונה היו לוחמים בגדוד 52, בעוצבת 'עקבות ברזל', 401. באותו אירוע נפצע באורח קשה קצין לוחם מגדוד 52. בנוסף, בתקרית אחרת, בצפון הארץ קצין מגדוד 53 עוצבת 'ברק' 188 נפצע באורח קשה מנפילת כטב"ם.
גרינבאום היה סמל מחלקה בגדוד 5030 בחטיבת אלון (288). בקרב שבו הוא נפצע, נהרג גם רב-סמל (במיל') רוני גניזת. עוד לפני הודעת דובר צה"ל, אשתו של ישי, הדס, כתבה כי "בלב שבור ומנופץ לרסיסים אני נאלצת להודיע על פטירתו של בעלי הגיבור והאהוב ישי גרינבאום. ישי נפל בקרב על הגנת המולדת והארץ שכה אהב. העולם הפסיד השבת אדם יקר מפז. תודה למשפחה ולכל הדואגים על התמיכה, המחשבות והתפילות. בשל החג השבעה תתחיל במוצאי חג שמחת תורה, עד אז מבקשת לכבד את בקשתי לזמן פרטי עם המשפחה".
לפני פחות מחודש התראיינה הדס לכתבה ששודרה במהדורה המרכזית על המילואימניקים שעזבו הכול ונקראו למילואים בפעם השלישית. "בסבב השני ידענו שזה הולך לקרות", שיתפה אז. "לסבב הזה כבר ממש לא היינו מוכנים. זה מגיע גם ככה אחרי 200 ימי מילואים, אחרי שנה לא פשוטה של מילואים תוך כדי היריון ולידה".
כשילדיה מסביבה, ממתינים לשוחח עם אביהם ישי בשיחת וידאו מהמילואים, היא תיארה את המציאות שאיתה נאלצות להתמודד רבות ממשפחות המילואים: "רואים את זה ממש על כולם. לילות על גבי לילות של בכי. ממש כל אחת שילמה על זה מחיר כבד, גם אני. בסוף זה גם מתיש, זה גם מעייף, זה גם קשה מאוד רגשית וממש מרגישים את המחירים של זה. זה לא פשוט".
"לאופיר היה חיוך תמידי"
אופיר, בן הזקונים לסימונה וברוך, אח צעיר לאורן ולאביב, נולד ברעות ואת שנות חייו הראשונות עשה בחו"ל, בשליחות עם הוריו. בגיל 5 המשפחה חזרה לארץ, לרעות, המקום שבו היא מתגוררת גם היום. הוא התחנך בבית הספר "עמית" ובהמשך בתיכון מכבים רעות. כאשר היה בכיתה ט' הכיר אופיר את חברתו, רוני, ומאותו הרגע היו השניים יחד באהבה גדולה.
משפחתו מספרת כי אופיר היה ילד מאוד חברותי, מוקף תמיד בחברים. תמיד הסתובב עם חיוך על הפנים, דרך החיים שאימץ לעצמו הייתה: "צריך לתת לדברים לחלוף כי הכול זה לטובה". כנער היה אופיר פעיל מאוד בשבט הצופים ברעות, שבט "אופק". הוא אהב לטייל, בעיקר נהג ללכת לים. הוא אהב ספורט אתגרי, רכיבה על סקייטבורד, סקי וסנואובורד.
בצבא שירת אופיר בשריון, בגדוד 52 של חטיבה 401. הוא היה תותחן מ"פ, תפקיד יוקרתי ביותר שהגיע אליו בזכות איכות הביצועים שלו בתפקיד. מהשבעה באוקטובר היה אופיר בלחימה ברצועת עזה אך הקפיד להרגיע את הוריו ואחיו בכל פעם שחזר כדי למנוע מהם דאגות. כך היה אופיר, חברותי וטוב לב הדואג קודם כל למשפחה והחברים ורק אחר כך חושב על עצמו.
אופיר היה צריך להשתחרר מהצבא בעוד כחצי שנה וכבר התחיל לתכנן עם אחיו הגדולים את הטיול של אחרי הצבא. ביום ראשון הוא היה אמור להגיע הביתה לחופשה מהשירות. "הדבר שהכי אפיין אותו זו שמחת החיים שלו", סיפרו בני המשפחה, "הוא היה אדם אופטימי עם רוח חיובית שלא נתן לקשיים להפריע לו בדרכו הטובה, הצחוק והחיוך שלו ילוו אותנו לעד". גם במותו המשיך אופיר להעניק מטוב ליבו. איבריו נתרמו ויצילו חיים.