במשך שנים ארוכות הנוף של תושבי קיבוץ זיקים היה לעבר הבתים בבית לאהיא שברצועת עזה. הנקודה הכי גבוהה בקיבוץ הפכה במהלך סבבי הלחימה השונים לשטח צבאי סגור בעקבות איום של ירי נ"ט מרצועת עזה - 7 דקות נסיעה בלבד משטח ישראל.
נכנסנו פנימה לבית לאהיא, רגע לפני החזרה הביתה לקיבוץ זיקים על מנת לראות מה השתנה במקום שהפך לאיום הכי גדול על תושבי הקיבוץ עם השנים, ולהבין האם באמת בטוח וניתן לשוב ולגדל ילדים בצפון עוטף עזה.
אלוף-משנה יניב בארוט, מפקד חטיבת כפיר שנלחמת בימים אלו בשטח תחת אוגדה 162, סיפר על המשימה של חטיבתו: "בית לאהיא תושמד עם כל התשתיות, גם על הקרקע וגם מתחתיה. אנחנו כאן 7 שבועות ועובדים בצורה שיטתית מבית לבית, משמידים הכול", סיפר מפקד החטיבה.
"כל בניין רב-קומות בשדרות ניתן לראות מהנקודה כאן. ביום טוב, ניתן לראות את כל הצד השני של העוטף", סיפר אל"מ בארוט. "שנה וקצת אחורה - חמאס רואה הכול בתוך כל בית בנתיב העשרה, בבניינים בשדרות ובזיקים, הכול היה יעדים ומטרות. בסוף, התכלית של המבצע שלנו כאן היא להשמיד את הטרור ולאפשר לתושבי צפון העוטף לחזור לכאן ולחיות כאן בשקט".
מעט דרומה מאותה נקודה, נמצא סגן-אלוף יואל, מפקד גדוד שמשון בחטיבת כפיר. המראות בדרך למפגש עמו בלתי נתפסים, כשכמעט ואין מבנים שנותרו עומדים. לוחמי החטיבה שאיבדו בתוך חודש 9 חברים, הצליחו להשמיד מנהרות ולחסל מאות מחבלי חמאס, ביניהם מפקדים בכירים כמו סמג"ד בית לאהיא, ואת מפקד ירי הנ"ט של צפון הרצועה, מי שביצע את הירי שממנו נהרג סמ"ר עומר טביב ז"ל.
"בארבעת השבועות שאנחנו עובדים כאן, כל אחד מהבתים האלה הפך להיות בסיס טרור של חמאס - ולכן משמידים אותם", סיפר סא"ל יואל, שמאז שנכח בלידת בתו לפני חודשיים וחצי לא יצא לביתו. "כל בית הוא תשתית טרור, אנחנו פה בשביל זה ונעשה הכול - הלוחמים יודעים ואומרים את זה בעצמם. כל בוקר הם קמים כאן ללחימה מאוד משמעותית עם שתי משימות לנגד עיניהם: השבת החטופים והגנה על תושבי העוטף", סיפר מג"ד שמשון.
"הלחימה כאן לא דומה הפעם לשום דבר. הלחץ של האויב מורגש והוא כבר לא נלחם כמו שהיה נלחם לפני", שיתף סא"ל יואל על הלחימה שהשתנתה ברצועת עזה. "אין לי ספק שהלחץ על חמאס הוא גורם משמעותי, כי הוא מבין שהוא על הקרשים. אפשר לראות אמצעי לחימה שהגדוד שלנו מצא במהלך טיהור המרחב, מה שאומר שכאן אין בלתי מעורבים".
"המשימה שלנו ברורה - לראות שלאויב אין כאן תשתיות, לא דרך לצאת מפה ולא יכולת להילחם נגד כוחותינו ובעורף מדינת ישראל. אנחנו כאן כדי לוודא שזה לא יקרה".
קצת יותר משני קילומטרים מהנקודה בה עמדנו, ניתן לראות את המקום בו מתגוררים תושבי העוטף, את קיבוץ זיקים. עכשיו, לאחר שנה וחודשיים מחוץ לביתם, סא"ל יואל ענה על השאלה האם ההחלטה לחזור כעת היא החלטה נכונה: "חד-משמעית זו ההחלטה הנכונה. אנחנו נמצאים כאן - זה מרחב שמאפשר את החיים בעוטף".