בלב שכונת סעאדת אבאד היוקרתית בטהראן, מאחורי חומות בטון גבוהות ומערכות אבטחה מהמתקדמות בעולם, שוכן מתחם נשאט - מתקן האירוח המסווג של משמרות המהפכה האיראניים. מתחם זה, שמארח את בכירי המשטר האיראני ואת אורחיהם החשובים ביותר, הפך לזירת אחד המבצעים המודיעיניים המורכבים בהיסטוריה של מדינת ישראל. "חיסול הנייה עומד אפילו בשלב יותר גבוה ממבצע הביפרים. חדרנו לנבכי ולמעיים של המתקן האיראני הכי שמור", מספר בני סבטי, חוקר איראן במכון למחקרי ביטחון לאומי. כל הפרטים שניתן לפרסם.
מדמות פוליטית ליעד: השינוי הדרמטי אחרי 7 באוקטובר
במשך שנים רבות היה איסמעיל הנייה דמות מוכרת לציבור הישראלי, אך לא נחשב ליעד מרכזי לחיסול. "הוא היה יותר דמות סמלית, דמות ציבורית ומדינית", מסביר תמיר הימן, ראש אמ"ן לשעבר. "בכל אחד מסבבי הלחימה היה איזשהו קטע שהושמד ביתו, אבל מי שהיה על הכוונת של מדינת ישראל היו הדמויות הצבאיות: יחיא סינוואר ומוחמד דף".
אך הטבח ב-7 באוקטובר שינה הכל. במסמכים שנתפסו במנהרת המילוט של סינוואר בסוף ינואר התגלו ראיות מרשיעות. "עולה באופן ברור תיאום צבאי עמוק בין חמאס בעזה לבין איסמאעיל הנייה", מספר העיתונאי ד"ר רונן ברגמן. "לאיש הזה היה חלק אינהרנטי בתוך הפעולות הצבאיות של חמאס בכלל, וההכנות ל-7 באוקטובר בפרט". לדבריו, זמן קצר לאחר הטבח, אישרה ועדת ראשי השירותים של המודיעין הישראלי רשימה ארוכה של יעדים לחיסול - והנייה הוצב באחד המקומות הראשונים.
החדירה למבצר האיראני: תכנון מדוקדק והכנה של שבועות
האתגר שעמד בפני המתכננים היה עצום. הנייה, שהתגורר בדוחה בירת קטר, נהג לנוע בין שלוש ערים מרכזיות: איסטנבול, מוסקווה וטהראן. חיסולו בקטר נפסל מיד בשל החשש לפגיעה במאמצי התיווך לשחרור החטופים. "איסטנבול - חרון אפו של ארדואן יביא לתוצאות קשות מאוד. מוסקבה - נניח פוטין בטח לא היה מאוד שמח על הדבר הזה", מסביר ברגמן. "מה שמשאיר את טהראן".
המתכננים זיהו דפוס קבוע בביקוריו של הנייה במתחם נשאט. "הוא מתאכסן שם שבע, שמונה, תשע פעמים, די הרבה", מספר ברגמן. "זה מאפשר לאלה שמתכננים לבקש את נפשו להתחיל לבסס את שני הדברים שצריכים בשביל להרוג מישהו - הוא מגיע די הרבה פעמים, והוא נמצא במקום קבוע, בחדר מסוים".
האבטחה במקום הייתה ברמה הגבוהה ביותר. יחידת אנסאר אל-מהדי, יחידת העילית של משמרות המהפכה, הופקדה על שמירתו. "אלה חברים שנבחרים אחרי הרבה מאוד מבחנים ותחקירי ביטחון", מסביר סבטי. "נבדקים שהם לא בקשר עם גורמים זרים ועוינים, אנשים מיומנים מאוד בקרב מגע ובנשק. עבורם, איש זר בכיר מארגון מחבלים שווה לנשיא איראן בחשיבותו".
הלילה הדרמטי: רגעי החרדה והפיצוץ שהרעיד את טהראן
המבצע תוכנן עד לפרט האחרון. מטען חבלה, גדול מהמתוכנן בשל אילוצים טכניים, הוטמן בחדרו של הנייה מבעוד מועד. "יש כניסה לתוך החדר, לתוך המתקן ולתוך החדר, כדי להטמין בו מה שבמוסד קוראים ***", חושף ברגמן. "בגלל שלא היה בנמצא מטען בגודל המתאים, שמו שם מטען קצת יותר גדול".
אך ברגע האחרון, כמעט שהכל התפוצץ בגלל תקלה טכנית פשוטה. המזגן בחדרו של הנייה התקלקל, והוא נאלץ לצאת. "המבצע עמד על חוט השערה", מספר גורם ביטחוני בכיר לחדשות 12. "היה חשש שחדרו יוחלף באחר. לבסוף הצליחו לתקן את המזגן, והוא חזר לחדרו המקורי עד שעלה השמימה".
בסביבות השעה 1:30 בלילה הרעיד פיצוץ אדיר את המתחם השקט. "במתקן אירוח יש צוות לעזרה ראשונה. הם שומעים את הפיצוץ - ורצים פנימה", מתאר ברגמן את הרגעים הדרמטיים. "אחרי משהו כמו דקה, הצוות הרפואי קובע את מותו, ואז נכנס ח'ליל אל-חיה ורואה את עמיתו מוטל מת ושותת דם על הארץ, והוא בעצמו נופל על הברכיים ופורץ בבכי. זה רגע דרמטי".
הפאניקה בצמרת האיראנית: מי עזר למוסד?
החיסול המדויק בלב טהראן זרע פאניקה חסרת תקדים בצמרת האיראנית. "האנשים שם בפאניקה וחרדה", מספר סבטי. "מפקד כוח קודס, קאאני, נעלם לשלושה שבועות. אף אחד לא ראה אותו. אם קאאני מפחד, זה כאילו כל המשטר מפחד".
השאלה שמטרידה את הצמרת האיראנית עד היום היא מי סייע למוסד במבצע המורכב. "מי יכול היה לעשות את זה? יש שלוש קבוצות", מסביר רונן ברגמן. "אזרחים איראנים שגרים באזור, אנשי משמרות המהפכה, ואנשי חמאס. סביר להניח שהאיראנים מחפשים, וגם חמאס מחפש, בכל הקבוצות השונות האלה". "הקטע הזה עם אלי כהן, הסוכן הישראלי בדמשק, זה פחות עובד", מוסיף ברגמן. "בסוף, הייתה פצצה בחדר. מישהו הכניס אותה, מישהו הוביל אותה, מישהו החביא אותה. את הדבר הזה בטוח שינסו לפרום אחורה".
נראה שמבצע בסדר גודל כזה לא יכול היה להתבצע ללא עזרה משמעותית מבפנים - מתוך איראן. "הדבר הזה דורש רשת שלמה של יכולות ביצוע", מדגיש הימן. "ככל הנראה מעורבים בזה חלק מהאנשים שבוגדים בארצם או בוגדים במשימתם ומשתפים פעולה כדי לאפשר לזה להתרחש".
כשהמנהיג העליון ח'אמנאי שמע תחילה שהנייה חוסל באמצעות טיל, הוא הנחה את משמרות המהפכה לתקוף את ישראל בחזרה. "עכשיו, יש למשמרות פדיחה שנייה", אומר ברגמן. "מגיע צוות לחדר, והם מבינים שזה לא טיל". מאז איראן למעשה לא הגיבה על חיסול הנייה, אלא רק בדיעבד באוקטובר, כשכרכה את התגובה עם התגובה על חיסול חסן נסראללה בביירות.
החדירה למתקן המאובטח ביותר של משמרות המהפכה, תוך השארת המארב הקטלני שבועות מראש, מעידה על יכולות מבצעיות יוצאות דופן. מעבר לפגיעה הקשה בהנהגת חמאס, החיסול זרע חשדנות עמוקה בקרב בכירי המשטר האיראני והותיר אותם בחשש מתמיד מפני החפרפרות שבשורותיהם. המבצע המורכב והנועז מעביר מסר: לאחר 7 באוקטובר, אין מקום בטוח עבור מתכנני ומבצעי הטבח, גם לא בלב טהראן.