קצת קשה לשכנע בשבחו של מה שרובנו מקשרים ללכלוך ומחלות, בטח כשהסיפור שמתאר את סגולתו קשור במחלת מעיים שנרפאה בזכות, תחזיקו את עצמכם, השתלת צואה. אבל אני מבטיחה שמכאן והלאה תפגשו במושג הזה לא יותר מפעם אחת נוספת. וחוץ מזה, מה שאתאר בהמשך הוא מהפכה של ממש, ומדענים רבים, מכובדים וטובים, יכולים להישבע כי היא הולכת לשנות את פני הרפואה ולהאיץ קדימה את מגמת הרפואה המותאמת אישית – גיבורי היום, אם עוד לא ניחשתם, הם החיידקים.

בגוף שלנו מספר עצום של מיקרואורגניזמים, בהם פטריות, נגיפים, טפילים וכיוצא באלה, אך בעיקר ­– חיידקים. בבדיקה שנעשתה לפני כמה שנים במכון וייצמן דובר על כ־40 טריליון חיידקים, לעומת כ־30 טריליון תאי גוף, כלומר מספרם של החיידקים גדול יותר ממספר התאים בגופנו. ויש להם תפקיד חיוני בשמירה על בריאותנו, עד כדי כך שהם זכו בשנים האחרונות לתואר 'הגנום השני'.

אך ברוב השנים שחלפו מאז שהתגלו לראשונה תחת המיקרוסקופ, ראו בחיידקים את מקור כל הרע, או בלשון המדע 'פתוגניים' (מחוללי מחלה), ולקח עוד כמה שנים גם אחרי שהבינו כי רובם המכריע דווקא חשוב מאוד, לא רק לגופנו – אלא למערכת האקולוגית כולה. ובכל זאת, נתמקד בינתיים במה שהולך אצלנו בגוף.

אוכלוסיות של חיידקים נמצאות באחוזים גבוהים באזורים מסוימים בגופנו, כמו בעיניים, בפה, באף, במערכת הנשימה, בנרתיק, בעור ובעיקר – במעי. רק חלק קטן מהחיידקים הם מעוררי מחלה ורובם פועלים בסימביוזה בגופנו. החיידקים מסייעים לנו בתהליכי עיכול המזון, בוויסות מערכת החיסון, בהגנה מפני חיידקים אחרים וגורמי מחלות ואף בייצור ויטמינים כמו B1, B2, B12 וויטמין K. עם השנים החלו לבחון את הפעילות של מיקרואורגניזמים לא כפרטים אלא כמכלול והבינו כי ההשפעה של אוכלוסייה זו על גופנו היא תוצאה של הדינמיקה הקיימת בתוך אותן 'קהילות', באינטראקציות ובתקשורת שמתקיימת בין חברי הקהילה. הגישה החדשה, שהתאפשרה בזכות התקדמויות שנעשו בתחום הריצוף הגנטי, בוחנת למעשה את אוסף הגנומים שמקורם באותן קהילות.

מיקרוביוטה או מיקרביום?

חתן פרס הנובל ד"ר יהושוע לדרברג, השתמש לראשונה במונח 'מיקרוביום' כדי לתאר מערכת אקולוגית של מיקרואורגניזמים בגוף האדם. היום נהוג לכנות את המערכת הזו 'מיקרוביוטה', והמושג מיקרוביום נקשר לביטוי הגנומי של המיקרוביוטה בסביבה מסוימת. המיקרוביום האנושי הוא מערכת מורכבת ודינמית מאוד, שמשתנה בין פרטים באופן דרמטי ובתוך עצמה, שכן חיידקים נתונים לשינויים גנטיים, אפילו דרך קליטת DNA מהסביבה ומחיידקים אחרים. המגוון המיקרוביאלי משתנה בהתאם לאתר שבוא הוא נמצא, למורכבות שלו, לפעילות המיקרוביוטית באתר וכן בהתאם לגנטיקה של הפרט, לתזונה שלו, למצבו הבריאותי ולהיגיינה. עם זאת מחקרים מהשנים האחרונות כן מראים כי קיים 'גרעין' אחד משותף.

אחת מהתפיסות הרווחות היום בחקר המיקרוביום היא כי הסיבה לעלייה בשכיחות המחלות המטבוליות, החיסוניות והקוגניטיביות של השנים האחרונות, כמו סוכרת, אסטמה, אלרגיות, מחלות מעי דלקתיות ואף אוטיזם, קשורה בתהליכי תיעוש ומודרניזציה אשר השפיעו על המיקרוביוטה האנושית. ישנם כבר מחקרים רבים שמצביעים על הקשר בין ירידה במגוון חיידקי מעי מסוגים מסוימים להשמנת יתר, סוכרת ואף מחלות מעי דלקתיות.

חקר המיקרוביום הראה כי למרות מורכבות המיקרוביום אפשר גם לשנות אותו, ודי בקלות. כיצד? נחזור לאותו מקרה על אותה מחלת מעיים שזיכתה את המיקרוביום בתהילת עולם. אותה מחלה נגרמת בגלל התרבות של חיידק בשם קלוסטרידיום דיפיציל, שלא אחת משגשג לאחר טיפול אנטיביוטי. האנטיביוטיקה בעצם גורמת לשינוי במאזן החיידקים במעי, וכמה אירוני, הטיפול בחיידק נעשה גם כן באנטיביוטיקה, אך כ-15% עד 26% מהחולים לא ישיגו תגובה. וכמו שאומרים אצלנו בבית – כשהשעון מתקלקל, צריך לקנות שעון חדש. ואת הסיפור על השעון הנחתי כאן כדי שלא תשימו לב כי עוד רגע אכתוב לכם שמחקר מהפכני מצא כי השתלת צואה מאדם בריא לאדם חולה הצליחה להביא לריפוי מהמחלה הקשה באחוזים גבוהים מאוד. הבנתם? שעון חדש.

חיידקים (צילום: shutterstock by Fotomay)
אולי החיידקים גם יועילו לנו יום אחד|צילום: shutterstock by Fotomay

מהרגלי השינה שלנו ועד לפריצת דרך בחקר הסרטן

אל דאגה, לא כל חקר המיקרוביום מתנקז בסופו של דבר לעניין שאותו כבר אסור לי להזכיר, אך תוצאות אותו מחקר כן הראו עד כמה חשובה היא אוכלוסיית החיידקים לבריאותנו וכיצד הידע שלנו על אוכלוסיות החיידקים יכולה להביא בסופו של דבר ליישום של רפואה מותאמת אישית הלכה למעשה. כמה שנים קודם לאותו מקרה מעיים, החליט המכון הלאומי לבריאות בארצות הברית (NIH) על הקמת 'פרויקט המיקרוביום האנושי', במטרה לאפיין באופן מקיף את המיקרוביום האנושי בקרב אוכלוסייה בריאה ואת הקשר בין המיקרוביום בגופנו למצבנו הבריאותי. וכך, על רקע התגליות החדשות וההתקדמות בשיטות הריצוף הגנטי, בשנים האחרונות זוכה סוף כל סף אוכלוסיית החיידקים שבגופנו להכרה שהגיעה לה על העבודה הקשה, חקר המיקרוביום החל לתפוס תאוצה והתחושה היא שאוטוטו כבר נראה איך מיישמים אותה בשטח.

בתחום הפארמה, למשל, מחקרים רבים בוחנים את הקשר בין האופן שבו אנו מגיבים לתרופה למיקרוביום שלנו, שהרי תרופה יכולה להשפיע באופן שונה על כל אדם. המחקרים מראים כי בתרופות שנלקחות מהפה, המיקרוביום שנוטל חלק בפירוק התרופה יכול בתהליך זה לגרום לשינוי ביעילות הטיפול, ברעילות וכיוצא בזה, ומכאן שאם נשפיע על הרכב המיקרוביום אפשר יהיה להביא ליעילות גבוהה יותר של טיפולים קיימים. מחקרים אחרים הראו כיצד אפשר לנצל את הידע על המיקרוביום לטיפול במחלות מטבוליות, כמו למשל סוכרת. מחקר שנעשה במכון ויצמן לפני מספר שנים הוביל כמה יזמים בישראל להקים חברה בשם DayTwo ובמסגרתה לפתח אלגוריתם שאמור לחזות את תגובת הסוכר בגוף שלו על פי המיקרוביום ולספק לו המלצות תזונה. מחקר המיקרוביום שפך אור חדש גם על תחום הפרוביוטיקה (טיפול המבוסס על חיידקים 'ידידותיים'), והראה כי בעוד שזו יכולה להועיל אולי לאנשים שסובלים מבעיות הקשורות בשינויים במאזן החיידקים בגוף, אצל אנשים בריאים היא עלולה להיות בעייתית.

לעוד כתבות בנושא רפואה מותאמת אישית גיליון 4, לחצו כאן:

ומה עוד? מחקרים שונים בוחנים האם יש קשר בין המיקרוביום לאוטיזם. באחד המחקרים השתילו בעכברים חיידקי מעיים שנלקחו מאנשים שנמצאים על הרצף האוטיסטי והראו כיצד העברים פיתחו התנהגות האופייניות לתסמונת. מחקר אחר הראה את הקשר בין המיקרוביום להרגלי השינה שלנו וישנם אף מחקרים שבוחנים את הרכבי המיקרוביום שנמצאים בגידולים סרטניים. תוצאות חד משמעיות שיכולות להביא לפתרונות קליניים עוד אין, אבל יש איזו תקווה שאולי משם תבוא הישועה.

ובכל זאת יש לזכור כי אנו נמצאים רק בתחילתה של המהפכה, ולכן בשלב הזה כדאי לבחון בזהירות כל טיפול או תרופה שמתהדרים בהוכחות מחקריות בתחום המיקרוביום, ובעיקר להמתין בסבלנות ולתת לאנשים בחלוקים הלבנים והמיקרוסקופים לעשות את העבודה שלהם. בינתיים אפשר לפחות לנסות להתיידד עם החיידקים שבתוכנו ולהוקירם על עבודתם הנאמנה. מה, לא?

 

ללא מעורבות חברת רוש בתכנים