זוהר, בת ה-10 מהצפון, הייתה מפונה מביתה במשך שנה. בחצי השנה האחרונה היא לא הצליחה ללכת על הרגל שלה בשל כאבים חזקים שמהם היא סבלה. גם הרופאים שלה לא הבינו תחילה מה גורם לכאבים.
אחרי חצי שנה היא הגיעה לבית החולים רמב"ם, ובמרפאת הכאב הצליחו לאבחן כי זוהר מתמודדת עם תסמונת CRPS - תסמונת כאב כרונית.
אנשים רבים, בעיקר מבוגרים, חיים לצד התסמונת במשך שנים ארוכות, אחרים מחליטים להימנע מהכאב הקשה ולוותר על הגפה שבה מתרכז הכאב. גם ילדים יכולים ללקות בתסמונת, כמו זוהר, ואחרי טיפול אינטנסיבי הם יכולים גם להשתקם.
ד"ר איילת מורג, רופאת כאב בילדים בביה"ח רמב"ם, הסבירה: "זו תסמונת שכוללת כאב לא פרופורציונלי לחלוטין ולרוב הוא אזורי. הכאב ממקומם במקום מסוים בגוף, לרוב מדובר בגפיים - ידיים או רגליים. זה יכול להגיע אחרי חבלה מינורית חסרת משמעות ויכול להופיע גם בלי חבלה בכלל".
"מי שלא מכיר את התופעה, זה דבר שמאוד קשה להבין אותו. כי אי אפשר לגעת, אי אפשר לשים מים על הרגל, אי אפשר שהרוח תעבור ליד הרגל", הוסיפה ד"ר מורג. "הלוקים בתסמונת מגיעים כואבים לרופאים שרוצים לגעת להם ברגל, או אפילו בני משפחה וזה משהו שהוא בלתי אפשרי. כשמגיעים למקומות שמתמחים בתסמונת ומבינים אותה, פתאום יש הכרה של הנושא ואף אחד לא רץ לגעת להם ביד או ברגל ואחרי טיפול טוב יכולים להגיע למצב של ריפוי מלא ושוכחים שזה בכלל היה. במקרים שלא מטפלים בהם בזמן או בכלל אפשר להגיע למצב שהיד או הרגל חסרי תפקוד".
אפרת, אימה של זוהר, סיפרה: "עברנו הרבה רופאים שאמרו לה שהכול בראש שלה ושהיא ממציאה שכואב לה וערכו לה המון בדיקות פולשניות, עד שהגענו למרפאת הכאב בביה"ח רמב"ם, שם ישר הבינו במה מדובר והיו ממש קשובים אלינו".
בגילאים של זוהר, עבודה אינטנסיבית וממוקדת יכולה לסייע במניעת הידרדרות המצב ולסייע בהחלמה. "הרגל לאט לאט נעשתה יותר סטטית, כבר לא הייתה תנועתיות בכלל. היא הוחזקה ישרה", שיתפה אפרת. "בביה"ח רמב"ם המליצו לנו להגיע לביה"ח שיבא תל השומר לאשפוז מלא, כל יום פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק, פסיכולוגית פעמיים בשבוע, מסגרת לימודית, מסגרת חברתית וגם שם זה היה תהליך, זה לוקח זמן".
אחרי חודש וחצי זוהר הצליחה לעמוד על רגלה וחזרה לטיפול במרפאת הכאב ברמב"ם, "עכשיו אני מצליחה לעשות גלגלונים ושפגטים ובכלל שיגעו לי ברגל וזה ממש מרגש", אמרה זוהר אחרי החודשים הארוכים שעברה בשיקום.
ד"ר ליהיא מנסינו, מנהלת יחידת אשפוז יום שיקום ילדים בביה"ח רמב"ם, הדגישה כי "העיקר היה לגרום לזוהר לראות שיש כאב, יש כאב משמעותי - אבל שהיא מסוגלת לנצח אותו, וזה מה שכל כך כיף לראות, עכשיו שהיא מסוגלת כי היא יודעת שהיא מסוגלת לכל. לא רק לנצח את הכאב הזה, היא מסוגלת לכל. יש לה התמיכה שהיא צריכה, עם ההורים, עם החברים, עם המשפחה וגם איתנו, עם אנשי המקצוע שעבדו איתה".
המקרה של זוהר לא חריג: חודשיים אחרי שזוהר אובחנה, חברה טובה שלה אובחנה גם היא עם אותה התסמונת. האבחון של זוהר סייע לחברתה לקבל את הטיפול המתאים בזמן. הרופאים מבחינים כי תסמונת הכאב הכרונית היא תופעה שהולכת ומתעצמת גם בקרב מבוגרים וגם בקרב ילדים.
ד"ר מנסינו ציינה: "כמות הלוקים בתסמונת גדלה לא רק בארץ אלא ברמה עולמית. יש הרבה תמורות בשנים האחרונות שגם הגבירו והעצימו אותה, כמו הקורונה והסגרים שהיינו בהם ובטח גם המלחמה שנותנת לזה עוד מקום. בעצם, התהליך הרגשי שעובר על אותו אדם שחווה כאב בלתי נסבל, ולא מוצא את הדרכים לנתב את ההתמודדות עם הכאב בצורה נכונה - זה המקור לתסמונת הזאת שהולכת ומתפתחת עם הזמן. חלק מהתפשטות התופעה בשנים האחרונות הוא גם חלק מכך שמאבחנים בזמן, ובאמת שולחים לטיפולים שיקומיים".