יעל ובן זוגה כבר הביאו לעולם שני ילדים, אך כשבחרה להיכנס להריון כדי לצרף למשפחה ילד שלישי, הכול התחיל להסתבך. "בכל פעם לאחר שנכנסתי להיריון, עברתי הפלה או שנאלצתי להפסיק את ההיריון, כי התינוק הפסיק להתפתח ולגדול", שיתפה יעל בתסכול על השנים הקשות שעברה בניסיון להביא ילד נוסף.
התהליך היה קשה ומאכזב שוב ושוב כאשר בכל היריון הבעיה התרחשה בשבוע מוקדם יותר ובאופן חריף יותר, כששוב הסתמן עיכוב גדילה ברחם. ההפלה התרחשה מוקדם יותר ויותר, והעובר נעשה קטן יותר.
בבדיקות שבוצעו בבית חולים במרכז הארץ בו טופלה הבחינו שיש בכל פעם עיכוב התפתחותי של העוברים, אך לא הצליחו להבין למה. "בהיריון הראשון היה עיכוב התפתחותי בשבוע 22, ובמעקב התברר שהעובר הפסיק להתפתח ולכן נאלצתי לבצע הפסקת היריון בשבוע 27", הסבירה יעל. "השליה נשלחה לבדיקה פתולוגית שפוענחה, באופן שגוי, כתקינה".
השליה היא איבר המחובר לדופן הרחם בזמן ההיריון ומשמשת כגשר בין האם לעובר. היא מספקת לעובר חמצן וחומרי מזון דרך דם האם, ומסלקת פסולת. בנוסף לכך, השליה מייצרת הורמונים חיוניים להתפתחות העובר. מבחינה גנטית, השליה מכילה חצי מהחומר התורשתי של האם וחצי של האב - כמו העובר שאותו היא מזינה.
תרחיש זה חזר על עצמו ב-2 הריונות נוספים. במהלך השנים הללו נעשו בדיקות גנטיות רבות שהניבו תוצאות תקינות ולמרות שלא התאים לתמונה הקלינית, הרופאים במרכז הרפואי במרכז הארץ התעקשו כי הגורם הוא גנטי.
יעל התעקשה: "אם זה היה גנטי, זה היה קורה כל פעם אותו הדבר, באותו השבוע של ההיריון. אבל כאן זה היה נראה כאילו זה הולך ומחמיר, מתרחש בכל פעם בשבוע מוקדם יותר בהיריון. הגוף שלי לא מחזיק את ההיריון, ומשהו לא תקין קורה".
"אמרתי לרופאים שבהפסקת ההיריון הראשונה המיילדת אמרה לי שהיא בחיים לא ראתה שליה כזו בעייתית. זה לא גנטי, זה משהו בגוף שלי. זה היה אמור להדליק איזה נורה אדומה אבל הרופאים המשיכו להתעקש שזה גנטי, שיש כל מיני תסמונות שהעובר משפיע על השליה. הם עשו הכול בשביל להוכיח שזה גנטי, למרות שכל הבדיקות הגנטיות תקינות", הסבירה יעל.
רק לאחר חמש שנים שבהן עברו יעל ומשפחתה טלטלה רגשית ופיזית, ואכזבות רבות, השליות נשלחו לבדיקה פתולוגית חוזרת אצל מומחית בתחום ולבסוף אובחנה המחלה - CHI (Chronic histiocytic intervillositis), מחלה נדירה הפוגעת בשליה במהלך ההיריון.
הגורמים למחלה אינם ידועים, אך נראה שהמערכת החיסונית של האם מגיבה באופן לא תקין להיריון, מזהה את השליה כגוף זר ותוקפת אותה, מה שעלול לפגוע בתפקודה וביכולת לתמוך בהיריון.
יעל לא נרתעה מהאבחון, והחלה לחקור את המחלה וללמוד אותה. היא נכנסה לקבוצות בינלאומיות בפייסבוק שבהן למדה והבינה יותר על המחלה ועל הטיפולים הניסיוניים הקיימים, ואפילו הצליחה למצוא אישה נוספת אחת בישראל המאובחנת במחלה.
היא החליטה ליצור קשר עם רופא מומחה בלונדון, העורך מחקר על המחלה. במרכז הרפואי במרכז הארץ שבו טופלה סירבו לבקשתה ליצירת קשר עם המומחה וטענו שזה לא מקובל אצלם. הם התעקשו שתקבל טיפול אחר, למרות שמבחינתה ידעה שזה יוביל להפלה נוספת.
ואכן כך קרה - לאחר שנכנסה שוב להיריון, התחילה יעל קבל את התרופה שהציע המרכז הרפואי. "כמובן שכמו שידעתי מראש זה לא עבד ושוב חוויתי הפלה מאותה סיבה, בשבוע מוקדם", שיתפה.
יעל ובעלה כבר כמעט השלימו עם העבודה שגופה לא מסוגל לשאת היריון תקין והחליטו לפנות להליך פונדקאות. אבל תול תוך כדי ההכנות לפנייה, יעל יצרה קשר עם פרופסור שמחה יגל, מומחה במיילדות וגינקולוגיה במרכז הרפואי הדסה, שהבין את המקרה הרפואי הנדיר ומיד הרים את הכפפה - בשיתוף פעולה עם אותו מומחה בלונדון.
"פרופ' יגל מייד התעניין ובחן לעומק את המקרה שלי, הקשיב לכל מה שתיארתי ויצר קשר עם המומחה מלונדון, פרופ' דיוויד וויליאמס, ואף הגדיל לעשות וגם נפגש איתו", אמרה יעל. למרות זאת, פרופ' יגל המליץ ליעל להמשיך בהליך הפונדקאות במקביל, והזהיר שעומד לפניה הליך רפואי לא פשוט שגם הוא לא יוכל להבטיח במאת האחוזים היריון תקין נוסף.
בני הזוג שמעו בעצתו ואכן המשיכו בסידורים והכנות לטיסה לאוקראינה, לפתוח במסע הפונדקאות שם, כשיעל גילתה שהיא בהיריון ספונטני לחלוטין והם חזרו לפרופ' יגל. מכאן הדרך כבר הייתה שונה ובטוחה יותר מזו שיעל הכירה מההריונות הקודמים שלא צלחו.
יעל קיבלה אישור לקחת את התרופה, שמיועד בכלל לרוב למושתלי איברים. "מטופלים שהושתל בהם איבר כמו כבד או כליה מקבלים טיפול תרופתי שנועד למנוע מהגוף לדחות את האיבר המושתל, וכך התייחסנו גם במקרה הזה, שבו באופן נדיר הגוף דוחה את השליה המתפתחת כאילו שהייתה איבר זר מושתל", הסביר פרופ' יגל.
יעל תיארה את ההיריון כחוויה מלווה בחששות: "בכל פגישת מעקב היריון פחדנו שאולי שוב לא נראה דופק. בכל ביקור, קודם כל בדקו את הדופק של העובר כדי לראות מה קורה". למרות הפחדים, ההיריון התקדם והעובר התפתח. יעל עדיין התקשתה להאמין - הטיפול החדשני פעל בהצלחה והתהליך עבר בשלום - ויעל הגיעה להדסה, שוב אל ידיו של פרופ' יגל - הפעם כדי ללדת, בגיל 38, תינוקת בריאה.
כעת, כשהיא בבית, יעל יכולה להתבונן אחורה על המסע שעברה: "אני בטוחה שיש היום עוד עשרות נשים ואפילו יותר, שצריכות לעבור אבחון נכון, ואז לקבל את הטיפול המתאים שמציל את ההיריון".
פרופ' שמחה יגל מדגיש שלא כל אישה שעוברת הפלות מרובות סובלת ממחלת ה-CHI, ושישנם גם גורמים אחרים שעלולים לגרום לכך כמובן. אך אם יש הריונות שבהם ישנו עיכוב התפתחותי עוברי שבכל היריון מתרחש בשבוע מוקדם יותר ויותר, יש צורך לחשוד במחלה זו ולבצע פתולוגיה לשליה על מנת לקבל אישור ודאי.
"המקרה יוצא הדופן של יעל הסתיים בשמחה גדולה ובתינוקת בריאה בידי הוריה ואני גאה שבהדסה ניתן הטיפול ששינה את חייה וחיי המשפחה כולה", סיכם פרופ' יגל.