בגיל 32 ובזמן שהיא עובדת כמתמחה ברפואה כירורגית בבית חולים, חייה של ד"ר נועה אליעזר השתנו. היא החלה להרגיש עייפות, התמודדה עם חרדות וסבלה מכאבי בטן משונים שלא ידעה להצביע על הגורם להם. בהתחלה, חשבה נועה שזו התרגשות מהתפקיד החדש, אך הכאבים מנעו ממנה להמשיך והיא נאלצה לקחת הפסקה שגרמה לה להגיע לגילוי המפחיד: היא חלתה בסרטן המעי הגס.
"התחננתי שייקחו אותי ברצינות, כי ממש סבלתי מכאבים", סיפרה ד"ר אליעזר. במשך תקופה ארוכה נועה התמודדה עם כאבים חזקים שמנעו ממנה לקיים אורך חיים שגרתי והיא נאלצה לפנות לבירור רפואי. "התחלתי תוך כדי הבירורים הרפואיים גם לטפל בחרדה, כי לא רציתי לקבל את זה שהכול בראש, שזה קל לנו". במשך מספר חודשים, ישבה ד"ר אליעזר בביתה וניסתה לטפל בחרדות שהרגישה.
"לא הבנתי איך הגעתי למצב שמסטודנטית מצטיינת, קשה לי לעבור את היום. גם לא קישרתי כשהתחילו לי הכאבים והתאשפזתי לניתוח חירום לניקוי זיהום בחלק הגוף התחתון - פשוט לא קישרתי", מספרת נועה. "גם הרופאים שלי לא חשבו שבחורה צעירה ללא היסטוריה משפחתית של סרטן במעי הגס וללא מחלות מעיים יכולה לחלות בזה".
אחרי הניתוח הראשון שעברה, ד"ר אליעזר שוחררה לביתה עם הנחייה לבצע בדיקת קולונוסקופיה. "חודשיים אחר כך, כשהתחילו הדימומים הייתי משוכנעת שמדובר בטחורים. הלכתי לרופא מומחה והוא ראה פוליפ קטן עם הרבה דם. הוא אמר לי שזה כנראה כלום", נזכרת נועה. לאחר בדיקת המומחה, החששות של נועה קיבלו אישור ראשוני. "כל האסימונים נפלו במכה אחת. התחלתי לבכות, והוא התחיל לצעוק: 'אין לך סרטן, אתם הרופאים הצעירים בלחץ מכל דבר'".
ד"ר אליעזר עשתה כל שביכולתה כדי להקדים את התור לקולונוסקופיה ולדבריה שבוע וחצי לאחר מכן קיבלה את האבחנה ששינתה את חייה. "סרטן רקטום, שלב שלישי עם גידול נמוך. שלב 3 כי יכול להיות שבלוטת לימפה מעורבת, גידול נמוך שמערב חלק מהסוגרים - אלו שעוזרים להתאפק, יכולת שהסרטן לקח ממני. מהר מאוד הבנתי שרשימת הדברים שאאבד רק תלך ותארך", סיפרה.
מיד עם קבלת האבחנה החלה נועה בטיפולי הקרנות שבגללן איבדה את הפוריות והיכולת ללדת. "איבדתי את היכולת לשבת ללא כאבים וללכת, עברתי כימותרפיה שפגעה לי במערכת החיסון, בעצבים בידיים וברגליים, בזיכרון, בקשב והריכוז ואפילו בחוש הטעם", הסבירה נועה על ההשפעות החמורות של הטיפול האגרסיבי.
הטיפול עבד ונועה השתחררה ממחלת הסרטן לתקופה של חצי שנה, אך לאחר מכן נאלצה שוב לשכנע את הרופאים שמשהו לא בסדר. "קיבלתי נאום על זה שאני צריכה לחשוב כמו מחלימה ולא כמו חולה, אחרי מעל לשנה שזה כל מה שהייתי. המנתח שבדק אותי ביקש לעשות ביופסיה, שלאחריה גילו שאאלץ להיכנס לניתוח נוסף. כרתו לי את הסוף של מערכת העיכול וחלקי פנים נוספים וקיבלתי סטומה - שקית שמודבקת בתוך הגוף ואליה יוצאים הצרכים מהגוף", שיתפה.
השיקום מהניתוח הנוסף ארך כ-4 חודשים. "איבדתי את השמחה שלי, ולקח לה עוד כמה חודשים עד שחזרה והתחלתי להרגיש ניצוצות מהתקופה של לפני הסרטן". לצערה של ד"ר אליעזר, הסרטן חזר לגופה, הפעם בריאות. "אני לא יודעת אם יכולתי למנוע את הסרטן שלי, אבל האבחנה שלי נדחתה בחודשים כי לא האמנתי שבגילי זו אופציה". נועה הדגישה את הנושא של חשיבות הגילוי המוקדם. "רוב המקרים של כאבי בטן אצל צעירים לא ימשיכו כמו הסיפור שלי, אבל המודעות לנושא היא קריטית לכולם. גם לציבור הרופאים חשוב לזכור שסרטן מעי גס הוא בעל הגידול המשמעותי ביותר אצל אנשים מתחת לגיל 50".
"אני רוצה לפנות לכולם ולומר - תהיה ערים לעצמכם. ספרו לרופאת המשפחה שמשהו מרגיש לא בסדר - גם אם זה מביך ובעיקר לכו להיבדק. לכל מי שחלה - אני רוצה לומר לכם שאתם לא לבד", הוסיפה ד"ר אליעזר.
חודש מרץ הוא חודש המודעות לסרטן המעי הגס. בישראל ישנם כ-3,000 מאובחנים חדשים בכל שנה, מתוכם - כ-350 צעירים וצעירות מתחת לגיל 50; בכל שנה, נפטרים כ-1,500 חולים. ארגון "צו מניעה והתמודדות עם סרטן המעי הגס" שם לו למטרה להציל חיים - להעלות את ההיענות לבדיקות הסקר ובכך להפחית את התחלואה, כמו גם לספק מענים איכותיים למתמודדים.
"נורות אדומות" לגילוי מוקדם של סרטן המעי הגס
- דם בצואה או בנייר הטואלט: דימום חוזר או מתמשך מחייב בדיקה רפואית.
- שינוי בהרגלי היציאות: עצירות או שלשולים חדשים, או שינוי בצורה ובעובי של הצואה.
- כאבי בטן: במיוחד כאבים עקשניים שלא חולפים או שמחמירים עם הזמן.
- עייפות חריגה (אנמיה): עייפות בלתי מוסברת שיכולה להיות סימן לאנמיה, שלעתים נגרמת מדימום סמוי במעיים.
- ירידה לא מוסברת במשקל: ירידה במשקל ללא דיאטה או פעילות גופנית מוגברת.