הרעבה ממושכת עלולה לגרום לפגיעה במערכת העצבים, בכליות, בלב ובכבד. כך מסביר פרופ' דרור מבורך, מנהל המערך האמונולוגי-ראומטולוגי-אלרגולוגי בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים, שמתייחס לנזקים הכרוניים שיכולים להיגרם בטווח הרחוק לחטופים שחוזרים מהשבי.
אור לוי, אוהד בן עמי ואלי שרעבי שוחררו אתמול מהשבי בתת-תזונה קיצונית, חיוורים וכחושים. חטופים ששוחררו במסגרת העסקה סיפרו שקיבלו מעט מאוד אוכל, לפעמים רק רבע פיתה פעם ביום. "מבחינת הגוף, הגברים האלו איבדו הרבה ממשקלם. הסיבה היא ככל הנראה האכלה מופחתת", מציין פרופ' מבורך. "לפעמים יש אנשים שיורדים במשקל בגלל מטבוליזם מוגבר, לפעמים יש גידול שמפריע. אצלם בוודאות כמעט מוחלטת הירידה במשקל נובעת מתת-האכלה בשבי".
פרופ' מבורך מסביר על ההבדלים בין הבעיות הרפואיות השונות שעלולות להיווצר לחטופים שחוזרים. הוא מבדיל בין שינויים חריפים לשינויים כרוניים בתנאים של תת-האכלה. "בחריפים - החטופים בתת-האכלה מפרקים בתור התחלה את מסת השומן שלהם. רואים שלחטופים שחזרו אין רקמת שומן", הוא אומר. "חלק מהכתבים תיארו אותם כעור ועצמות בגלל שאין להם מספיק גלוקוז. הם מפרקים את השומן ואחר כך את מסת השריר ולכן רואים אותם כחושים ורזים".
לדבריו, "בשלב הזה של היעדר האכלה יכול להתווסף גם שינוי במטבוליזם. כל הגוף שלהם לומד לנצל אוכל בצורה אחרת ממה שהיה פעם, כי הם חיים על מעט אוכל או על האכלה פעם או פעמיים ביום. המטבוליזם משתנה ויורד וכל האנרגיה שהם יודעים לייצר עוברת שינוי דרסטי וזה משפיע נפשית. בצד הפיזי הוא מנסה לנצל כל קלוריה שנכנסת אליהם".
פרופ' מבורך מוסיף כי "במצב הזה, שהם מפורקי שומן ושריר, יכולות להיות בעיות נוספות, למשל התייבשות. לא ברור כמה מים הם קיבלו או מה הייתה האיכות שלהם. אם הם קיבלו רבע פיתה ביום, מי יודע כמה הם שתו. אז הם יכולים להגיע למצב של התייבשות שתגרום לפגיעה כלייתית. פגיעה בכליות יכולה להיות ממושכת וגם יכול להיות שלא יהיה ניתן לשקם אותן. בנוסף, יש פגיעות באיברים כמו לב וכבד. כל אלו יכולים להיפגע בתנאים של תת-האכלה קיצונית ולפגוע באיברים חיוניים".
בעיה רפואית נוספת שעלולה להיגרם עקב תת-האכלה היא פגיעה במערכת החיסון. "פגיעה במטבוליזם וירידה במשקל יכולה לגרום גם לירידה של ממש ביכולת החיסונית וביכולת להגיב לווירוס או חיידק", מוסיף פרופ' מבורך. "לפעמים זה קורה גם אצל זקנים שמאבדים את העניין באוכל ויורדים במשקל. מספר התאים שלהם יורד וכך גם היכולת שלהם להגיב לחיסון יורדת מאוד. בנוסף, הם לא היו חשופים לאור השמש שמאפשר לייצר ויטמין די. להימנעות מאור השמש יש אספקטים גופניים וגם אנושיים".
כל אלו בעיות האקוטיות של השלב הראשון, בחודשים הראשונים של ירידה בתזונה. "הדבר הזה לאט-לאט יכול לגרום גם לפגיעה במערכת העצבים, זה תלוי במצב הבסיסי שלהם. אלו המערכות שנפגעות מיד. לצד זה, יש השפעה נפשית קשה על אדם בשבי, גם התאכזרות וחוסר ודאות של מה יקרה איתי ומה קרה למשפחה שלי. לכל הדברים האלו יש השפעה נפשית", מסביר פרופ' מבורך.
"יש דברים שהם עברו שיכולים לפגוע לא רק בצורה אקוטית, אלא להישאר גם כבעיה כרונית", מציין פרופ' מבורך. "הרבה מהמערכות שלהם הידלדלו, העצמות נחלשו, גם כי לא היה ויטמין די בתקופה הזו. אם הם מועדים, יכולים להיגרם שברים כי העצמות יותר חלשות. גם המוח יכול לרדת בגודלו בגלל הרעבה".
פרופ' מבורך מסביר כי "הסכנות הן לא רק באיך שהם הגיעו אלינו, בהתאוששות ובעלייה במשקל ובמסת השריר. המצב הנפשי הוא המדאיג ביותר". עם זאת, הוא מציין שהוא בכל זאת אופטימי. "ממה שלמדנו מניצולי השואה, הם יוכלו להשתקם טוב ובמיוחד אם הנפש והרגש יקבלו תמיכה".