אפרת, המתגוררת במושב במרכז הארץ, ננשכה בסוף השבוע האחרון בידי עכביש. "לא הרגשתי כלום אבל לאחר כמה שעות הבחנתי בפצע באזור הירך עם נקודה שחורה במרכז", היא מספרת בראיון ל-mako בריאות. "במהרה האזור החל להאדים ולכאוב. צילמתי את זה לרופאת העור דרך האפליקציה של קופת החולים, וכעבור שעתיים היא התקשרה אליי ואמרה לי שזו 'נשיכת עכביש' ורשמה לי אנטיביוטיקה. לא האמנתי, מי שמע על זה בכלל?".
לאחר מספר שעות האזור הנגוע החל להתנפח ולהאדים אף יותר. "הפצע הפך מוגלתי והיו לו שוליים קשים מאוד ואדומים. זה כואב כשאני הולכת או שוכבת, אתמול נתקעתי במגירה עם הרגל וראיתי כוכבים מרוב כאבים".
למוחרת ניגשה אפרת לרופאת עור והראתה לה את הנגע. הרופאה הפצירה בה לגשת למיון באופן מיידי. "היא אמרה שעלול להיגרם נמק חמור". לדבריה, הרופאה סיפרה לה כי נתקלה במספר מקרים דומים בשבוע האחרון. בשעות הערב אפרת ניגשה לכירורג. "הוא ניקז לי את הפצע והוציא את הארס ועכשיו אני עם חבישות ואנטיביוטיקה".
"אודם בפנים ובצוואר, בחילות והקאות"
גם לירז, תושבת הצפון, חוותה סיפור דומה: היא סובלת מכאבים גם כעת - חמישה חודשים לאחר שננשכה בידי עכביש בביתה ואושפזה בבית החולים. "אני זוכרת שראיתי את העכביש על הספה מתחת לשמיכה והעפתי אותו עם היד, אבל נראה שהוא הספיק לנשוך אותי בברך. אגב, הנשיכה בכלל לא כאבה", היא משחזרת. לדבריה, כבר למוחרת החלה לחוש ברע. "ראיתי פצע עם נקודה שחורה בברך, החל להופיע אודם בפנים ובצוואר וסבלתי מבחילות והקאות, הרגשתי כאילו אני חווה תגובה אלרגית בגוף". לירז ניגשה לקופת החולים, וכמו אפרת - גם היא קיבלה מרשם לטיפול באנטיביוטיקה, וכן משחה אנטיביוטית וכדורי אלרגיה, אך מצבה לא השתפר. "כשחזרתי מקופת החולים היה לי חום מאוד גבוה ואחרי כמה שעות ללא שיפור, רופאת המשפחה אמרה לי לנסוע לחדר המיון".
כשהגיעה לאחד מבתי החולים בצפון הארץ, עברה לירז מספר בדיקות שבסיומן שוחררה לביתה והתבקשה להמשיך את הטיפול האנטיביוטי שקיבלה בקופת החולים. "יום לאחר מכן התסמינים דמויי האלרגיה אומנם פחתו, אבל האודם מסביב לנשיכה התפשט באופן שלא הצלחתי לדרוך על הרגל. הרופאה המליצה שאסע שוב למיון".
לירז ניגשה שוב לבית החולים, אז החליט הצוות הרפואי לאשפז אותה והיא טופלה בסטרואידים. בהוראת הרופאים, המשיכה ליטול גם את האנטיביוטיקה שקיבלה לפני כן בקופת החולים. "אמרתי להם שמגרד לי הגב אבל הם המשיכו לתת לי את אותה האנטיביוטיקה וזה לא תרם למצב. בדיעבד התברר שהייתי בכלל אלרגית אליה". תוך פחות מ-24 שעות היא שוחררה לביתה, אך מצבה רק המשיך להחמיר. "כל אזור הברך שינה צבע לאדום-סגול, זה היה בקוטר של כף יד שלמה", היא נזכרת. בשלב זה, שלחה תמונה של הנשיכה לבעלה, ששירת באותם ימים במילואים ברצועת עזה. "אחד המילואימניקים שאיתו ביחידה הוא רופא בכיר ברמב"ם, וכשהוא הסתכל על התמונה, הוא אמר לבעלי שאני חייבת לטוס למיון, ושאסור לי לחכות אפילו דקה, כי במצב שאני נמצאת בו, תוך יום-יומיים כבר לא יהיה מה להציל מהרגל שלי".
זמן קצר לאחר השיחה המלחיצה, הגיעה לירז לחדר המיון ברמב"ם שבחיפה, אז החליט הצוות הרפואי לאשפז אותה באופן מיידי. "הרופאים אמרו שיש לי נמק וזיהום חמור, אושפזתי וקיבלתי אנטיביוטיקה בעירוי לווריד וסטרואידים. אם היו מטפלים בי בבית החולים הקודם כמו שצריך, לא הייתי מגיעה למצב הזה". לירז שוחררה לביתה רק לאחר כשבוע. היא מספרת כי נשארה במעקב רפואי גם שבועות ארוכים לאחר מכן. "לקח יותר מחודש עד שהצלחתי לדרוך שוב על הרגל". היא מוסיפה כי עד היום, חמישה חודשים לאחר המקרה, היא סובלת מכאבים בברך שמתגברים בעת שינויי מזג אוויר. "זה לא נתפס שכל זה קרה בגלל עכביש", היא מסכמת, ומבהירה: "העניין הוא שאין איך להתמגן, זה עכביש שמאוד נפוץ בבתים".
"עד היום לא נמצא פתרון מהיר ויעיל לריפוי פצעים מסוג זה"
ד"ר אופיר לבון, מנהל היחידה לפרמקולוגיה וטוקסיקולוגיה קלינית במרכז הרפואי כרמל מקבוצת הכללית, ויו"ר החברה הישראלית לטוקסיקולוגיה, מסביר כי נשיכות עכבישים אינן שכיחות במיוחד, אך הן עלולות להיות מסוכנות. "בישראל קיימים שני זנים עיקריים של עכבישים ארסיים לאדם – הששן החום והאלמנה השחורה. נשיכת ששן חום שכיחה יותר מבין השניים, בין היתר משום שמדובר בעכביש שנפוץ בבתים". לדבריו, בדרך כלל עכבישים אינם תוקפים, אלא במקרים שבהם הם חשים איום. "זו סיטואציה מאוד אקראית, במיטה או על הספה, לעיתים רק בשל תנועה חדה או הנפת יד, או כשבטעות מועכים בלי כוונה את העכביש", הוא מסביר. "במקרים רבים, האדם שננשך כלל אינו מבחין בכך, משום שהנשיכה עצמה לרוב אינה מורגשת או כואבת".
לפי ד"ר לבון, בעת הנשיכה, העכביש מעביר לגוף ארס שגורם נזק מקומי ומוביל לתגובה דלקתית. "בנקודת הנשיכה עלול להיווצר פצע/כיב עם מוקד נמקי שחור". הוא מוסיף כי לעיתים קרובות העור מסביב הופך מודלק, וקיים סיכוי לזיהום משני במקום. לדבריו, במקרים נדירים יחסית, כשהתגובה נרחבת, כאשר הפצע גדול או כאשר מתפתח זיהום, הנעקצים יחושו תסמינים כלליים בגוף כמו בחילות, הקאות וחום. לדבריו, במקרים נדירים של הזנחה או חוסר טיפול, עלול להיגרם פצע קשה ריפוי וזיהום קשה, העלול בסופו של דבר להוביל לנמק ולצורך בטיפול כירורגי נרחב יותר. מעבר לכך, גם לאחר שהפצע נרפא, הוא עלול להותיר צלקת לא אסתטית, שבמקרים מסוימים עלולה להפריע לתפקוד היומי.
הוא מסביר כי האתגר המרכזי הוא הטיפול בפצע עצמו. לדבריו, עד היום לא נמצא פתרון מהיר ויעיל לריפוי פצעים מהסוג הזה. "יש מי שממליצים למרוח תכשירים שונים על המקום או ליטול תרופות שונות, אך עד כה אלה לא הוכחו מדעית. תהליך ההחלמה מתמקד בעיקר בהקפדה על ניקיון באזור הנגע, על מנת לצמצם, עד כמה שניתן, התפתחות של זיהום באזור. הפצע נרפא באיטיות. טיפול נכון לרוב אורך ימים עד שבועות, וצפוי שתישאר צלקת. במקרים חמורים יותר עלול להתפתח זיהום משני שיצריך גם טיפול באנטיביוטיקה, ובמקרה כזה הריפוי יהיה איטי יותר. במקרים נדירים, כשהפצע הופך עמוק או רחב יותר, תישקל האפשרות להטריה - תהליך כירורגי שבו מסירים את שכבת הנגע הנמקית, על מנת להגיע לשכבות בריאות בעור, ולאפשר להן להתפתח מחדש", אומר ד"ר לבון.
לפי אתר "מדעת", "הששן החום הוא עכביש ארסי הנפוץ באופן טבעי באזור הים התיכון, ובישראל הוא נפוץ בשטחים מדבריים, בשטחים טבעיים אך גם באזורים מיושבים, בתוך בתים, מחסנים ועוד. עכביש זה פעיל בעיקר בשעות החשכה ובמהלך היום הוא מתחבא במקומות שונים בבתים – בארונות, בארגזי אחסון ובסדקים".
לסיכום, מבהיר ד"ר לבון כי אין צורך להיכנס ללחץ או להזמין ריסוס בהקדם, אך חשוב להיות ערניים. "בכל מקרה שמופיע פצע או כיב בעור, עם המאפיינים שתוארו, ללא סיבה אחרת, אחת האפשרויות היא נשיכת עכביש מסוג ששן חום ("נשיכת עכביש"). חשוב להקפיד על חיטוי וניקוי הפצע. מומלץ לפנות לרופא, בעיקר אם הפצע מתרחב, מחמיר, אם מתפתח זיהום מקומי (הפרשה מוגלתית) או מופיעים תסמינים כלליים כמו חום, בחילות והקאות".