שום דבר בהריון שהתחיל רגוע לא הכין את אלמוג שור (32), לאשפוז ארוך בשמירת הריון, לידה מוקדמת וכמעט שלושה חודשים בפגייה עם בנה הקטן. עם זאת, היא המשיכה להיות אופטימית וחיובית, שיתפה את העוקבים שלה בסרטונים שתיעדה מהאשפוז וממחלקת הפגייה עד השחרור, ועל הדרך העניקה המון השראה להורים לפגים.
"בשבוע 24 התעוררתי בוקר אחד למה שהתברר כירידת מים מוקדמת," מספרת שור בשיחה עם mako. "הלכנו למיון, שם הבנתי שאני מתאשפזת עד הלידה, מתי שהיא לא תהיה. במצב כזה אי אפשר לדעת לכמה זמן זה, מקווים שכמה שיותר. יש כאלה שיולדות תוך פחות מיממה, יש כאלה יומיים, שבוע, ויש כאלה שמצליחות לסחוב המון. ברגע הראשון מאוד נלחצנו, לא הבנו את המשמעות, ושאלתי את הרופא - יש נשים שסחבו עד הסוף? הוא אמר לי שכן. מכאן אמרתי סבבה, אז אני פה לשלושה חודשים. ומאותו רגע השתנתה לי הגישה ואמרתי שהכול יהיה בסדר".
היא התאשפזה במחלקה לאם ולעובר באיכילוב שהפך לבית השני שלה. בזמן הזה היא החלה לתעד את עצמה במעין יומן מסע בסרטונים קצרים באינסטגרם שהחלו לצבור קהל עוקבים נאמן שעקב אחרי המסע המשותף שלהם בדרך להפוך להורים טריים. היא לא תכננה יותר מדי קדימה, פשוט התחילה לשתף, וגילתה כי זה לא רק נותן לה תעסוקה וחדוות יצירה באשפוז הארוך, אלא גם השראה וכוח לעזור להורים נוספים במצב דומה, או כאלו שחוו זאת בעבר.
"זה פשוט זרם לי לשתף. בתחילת האשפוז קיבלתי את הבשורה שאני הולכת להיות תקועה בבית חולים עד להודעה חדשה, כסטנדאפיסטית זה אומר הופעות מבוטלות ולבטל את כל התוכניות קדימה. אז כדי לא להתנוון החלטתי שאני חייבת לעשות עם עצמי משהו, בראש שלי כיוונתי גבוה, שאני נשארת פה שלושה חודשים ומחזיקה את ההיריון כמה שיותר זמן, אז התחלתי להעלות כל יום סרטון. ממש עבדתי בזה, קמתי כל יום עם מטרה של מה אני מצלמת היום, בכלל לא חשבתי על מי יראה את זה פשוט רציתי להיות עסוקה וזה פתאום נורא תפס, אנשים נורא אהבו את זה. "
בן הזוג שלה, רועי צברי, היה שותף פעיל ב"יומן המסע" שלהם, וגם לגישה החיובית. "אנחנו באמת אנשים שלוקחים דברים באיזי, אז גם את התקופה הזאת לקחנו ככה. בעיניי הבסיס הכי טוב לעבור כל דבר בחיים זה זוגיות טובה, חברות, ותקשורת טובה זה עם זו".
כמעט חודש היא שהתה במחלקה בשמירת הריון עד שהגיע רגע הלידה. "לא היו כמעט מים ברחם, ממש ישראל מתייבשת, אבל באותו יום, כמעט חודש אחרי שהתאשפזתי התחילו לי צירים. העבירו אותי לחדר לידה למשך כמה שעות, הצירים ממש התחזקו ובאיזשהו שלב הרופא ראה שיש מצוקה ואמר לי 'זהו עכשיו הלידה' ולקחו אותי לקיסרי חירום".
גם שם היא המשיכה עם האנרגיה החיובית, "זו לא היתה התוכנית המקורית שלי. בניתי על קיסרי כי הבנתי שלא אסחוב כל כך הרבה, רק שבניתי על זה שבן הזוג שלי יהיה איתי, שאהיה עם הפלייליסט שלי, אבל זה לא קרה, לא הכניסו את בן הזוג שלי כי זה היה ניתוח חירום, אבל כל הזמן הזה החלטתי לשמור על ווייבים טובים, החלטתי שכל עוד הוא בתוכי ומחובר אליי בחבל הטבור אני מעבירה לו את האנרגיות הכי טובות שיש. אחרי הניתוח המנתח בא לבקר אותי ואמר לי - 'לא ראיתי דבר כזה בחיים שלי, זה היה הלם להסתכל איך היית בלידה, שמרת על אנרגיות טובות גם בלידה חירומית', ואני החלטתי שאני משמרת את הדבר הזה".
היא המשיכה לתעד ולשתף את העוקבים בחוויות מחיי המחלקה אחרי שעברו עם בנם הקטן לפגייה. הם נכנסו לשם עם תינוק במשקל 990 גרם ישר לאינקובטור למשך שלושה חודשים: "הוא היה עם מלא צינורות אבל עדיין היה ממש ממש חמוד".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
"אני חושבת שיש הרבה יתרונות בקונספט הזה של פגיה", אומרת שור "זה ממש בסדר לקחת דברים קשה, זה לגיטימי לגמרי, אבל אם מסתכלים אחרת יש המון יתרונות לתקופה הזאת, בשלושה חודשים האלה הספקתי להחלים, ויש משהו נורא כיף לקבל את הילד שלך כשאת חזקה יותר ואחרי שחזרת לעצמך פיזית. בנוסף, כהורים טריים למדנו מהטובות ביותר - האחיות המדהימות של הפגייה. את רואה איך הן מחתלות, הן נותנות לך טיפים, יש מעסה, יועצת הנקה, הדרכת הורים, מדהים".
"הפגייה מורכבת משני חלקים," היא מסבירה, "חלק של טיפול נמרץ, שם את בעצם סוג של אורחת ואת יכולה להיות אמא של הילד שלך רק מבחינה רוחנית, הכול צינורות, אבל משלב מסוים עוברים לחדר מחלימים, או מתקדמים, וזה חדר שבו מצופה ממך להיות יותר פעילה. את באה להאכלות, להחליף חיתול ומתחילים להשתפשף וללמוד. בחרתי להסתכל על כל היתרונות האלה."
גם הצוות במקום, היא אומרת נדהם מהגישה שלהם, ולדבריה זה עזר להם מאוד בהתקדמות וההחלמה, "מהניסיון שלהם הם מספרים שהורים ששומרים על אנרגיות גבוהות מעבירים את זה לתינוק. כאנשים בוגרים אנחנו יודעים מה זה להיות בסביבה של מישהו חרד או מפוחד לעומת להיות עם מישהו שהוא באנרגיה טובה".
"אני חלילה לא מבטלת רגשות של הורים אחרים שחווים את התקופה הזאת כקשה ומלחיצה", היא מבהירה, "זו סיטואציה לא פשוטה, יש רגעים של פחד, אבל הטיפ שלי להורים שנמצאים במצבים מלחיצים - נסו לשמור על 'סטייט-אוף-מיינד' של לעשות איזה שהוא שינוי שיביא לכמה שיותר חיוביות. זה משפיע על הילד, על ההחלמה ועליכם."
לאחרונה הם השתחררו הביתה, ולדבריה המצב בבית רגוע ונעים: "קיבלתי אותו מאוד מחונך מהפגייה", היא צוחקת. "קיבלתי המון הודעות מהורים לפגים שכתבו לי שאפילו שהילדים כבר גדלו ועבר זמן מאז שהיו בפגייה הם עשו תיקון דרך הסרטונים שלי והצליחו להסתכל על זה בצורה אחרת. אנשים היו מאוד מושקעים בהריון הזה," היא אומרת, "פתאום קלטתי שאני נותנת במה לנושא ממש חשוב, פתאום את רואה כמה לא כל ההריונות פשוטים, כמה לכל אחת יש סיפור, כמה נשים עברו הריונות מסובכים או לידות קשות, והיה לי ברור שאני ממשיכה לתעד, גם בשבילי, וגם עבור הילד שלי, שיום אחד יוכל לצפות בזה".