מנחם אילן (מנדי), 21, לוחם מיחידת מגלן, חזר בשאלה בגיל 15. הוא הגיע למכינה הקדם-צבאית והחליט לשרת כלוחם קרבי. ב-7 באוקטובר התגייס למילואים והצטרף ללחימה בעזה. לפני כחודש וחצי רסיס חדר לצווארו וגרם לפציעתו.
בראיון ל-mako בריאות הוא משחזר את הרגעים הקשים: "בשנייה הראשונה הייתי בטוח שירו בי. אחרי זמן קצר מאוד הבנתי שזה לא כדור וראיתי שאני חי ונושם. ברגע הראשון לא ראיתי שנפגעתי והייתי בטוח שהכל טוב. המשכתי להילחם אבל אז התחילו כאבים. שאלתי חבר מהיחידה אם יש לי משהו על הצוואר, והוא ענה לי שהוא מלא בדם. רק באותו הרגע הבנתי שזו לא שריטה אלא משהו יותר רציני. כשרופא הגיע לראות אותי, ישבתי ואז הדופק ירד והתחלתי להרגיש את הכאבים".
אילן פונה למנחת המטוסים בתוך הרצועה. "בנקודה הזאת כבר סבלתי מכאבים קשים מאוד והביאו לי מורפיום. כשעליתי למסוק חוויתי רגעים של עילפון והתעוררות לסירוגין", הוא מתאר. לדבריו, כיוון שהרסיס היה ממוקם בסמיכות לקנה הנשימה שלו, הרופאים היו חלוקים בדעתם אם להוציאו – 4 מומחים שעמם התייעץ המליצו להוציאו, בעוד 2 מומחים אחרים סברו שלא נכון יהיה לבצע את הניתוח. "חלק מהמומחים העדיפו להשאיר את הרסיס, כי להבנתי, כך לרוב מקובל אם אין סכנה ממשית. לעומת זאת, היו מומחים שהסבירו לי שאם הוא יישאר שם, יש סיכוי שעם הזמן הוא יזוז, ולכן בחרתי לעבור את הניתוח".
למרות הכל, אילן שלם מאוד עם ההחלטה להתגייס. "אני לא מתחרט על כלום ולא הייתי עושה שום דבר אחרת. עזבתי את העולם החרדי עזבתי בגיל 15 מתוך בחירה. מיד עם השחרור נסעתי לטיול הגדול והספקתי לראות עולם ולחזור לפתיחת השנה בלימודים".
כאמור, היום הוא צפוי לעבור את הניתוח בבי"ח בילינסון. "אני לא מעוניין לעצור את החיים שלי", מסביר אילן. "אני רוצה להמשיך להשלים בגרויות לפני התואר. מובן שהייתי גם רוצה לחזור לשרת עם החברים שלי".
"פציעה שמציבה דילמה"
פרופ' גדעון בכר, מנהל מערך אא"ג בבית החולים בילינסון והשרון, אומר כי ״בסבב הלחימה הנוכחי אנחנו עדים לפגיעות רבות בצוואר, שחלקן הגדול נובע מחדירת רסיסים. פציעה מעין זו מציבה בפנינו דילמה משמעותית לגבי הצורך להתערב ולהוציא אותם". לדבריו, במרבית המקרים, כשמדובר ברסיסים שטחיים ניתן להשאיר אותם בגוף ולעקוב אחריהם מקרוב ללא צורך בהתערבות ניתוחית. מנגד, רסיסים שנמצאים סמוך לאיברים חיוניים כמו ושט וקנה נשימה יש צורך להוציא באופן מיידי כדי למזער סיכון לסיבוכים משמעותיים, ולעיתים גם למנוע סכנת חיים. "באופן כללי, כל מקרה נדון לגופו בהתאם למיקום גודל וכמות הרסיסים. במקרה של אילן, הרסיס היה ממוקם בצמוד לקנה הנשימה ולכן המלצנו על ניתוח שיאפשר לו המשך חיים בריאים ושלמים״.
ד״ר הדס ולן, דיקנית הסטודנטים במרכז האקדמי לוינסקי - וינגייט שבו הוא לומד, אומרת כי "המרכז האקדמי נמצא בקשר עם מנחם מרגע פציעתו ומעניק לו את כל מעטפת הסיוע הנדרשת להשלמת חומרים. אנחנו מאחלים לו החלמה מהירה, ובמקביל, אנחנו מחזקים את ידיהם של משרתי המילואים. נסייע בכל דרך עם חזרתם ללימודים".