גם אתם שמתם לב שכל המדינה לא ישנה?

באמצע הלילה שבין 7 ל-8 באוקטובר התעוררה עינת מסיוט. היא חלמה שעשרות גברים פולשים לבית שלה כדי לאנוס אותה. "השינה שלי אף פעם לא הייתה טובה במיוחד, אבל מאז השבת השחורה זה הפך לבעיה אקוטית שמפריעה לי לתפקד ביום-יום", היא אומרת. "בשבועות הראשונים של המלחמה, שנייה לפני שהייתי נרדמת, היה קופץ לראש שלי דימוי שראיתי או קראתי עליו – סצנות אונס, רצח וחטיפה הוקרנו בראש שלי כמו שקופיות. הרגשתי שאני כמו גיבור הסרט 'התפוז המכני' כשמאלצים אותו לצפות בסצנות איומות עם מכשיר שמונע מהעיניים להיעצם.

"עם התמונות היה מופיע דופק מהיר והייתי מתעוררת לגמרי, אז הפסקתי לצפות בחדשות והגבלתי את עצמי בצריכת אקטואליה, כל מה שאפשר כדי לא להיחשף לפרטים גרפיים. זה עזר עם הדימויים, אבל הידיעה שאין ביטחון ושאנחנו האזרחים לבד בסיפור הזה הלכה והעמיקה, ועכשיו היא מופיעה עם מחנק בגרון שאני מדמה לכדור של כאב וסבל של כל כך הרבה בני אדם. עם זה אני הולכת לישון ועם זה אני מתעוררת".

איך השינה עצמה?
"אני מקיצה בשלוש–ארבע בבוקר אחרי שינה לא רציפה. בעשר בבוקר אני כבר גמורה, אבל גם לא מצליחה לישון בצהריים. רק המחשבה על ניסיון להירדם עושה לי רע, כי אני יודעת שלפני שאפול לשינה תעיר אותי תחושת חרדה, ומיד המחשבות מתחילות לרוץ".

מחשבות על מה?
"המחשבה הקונקרטית הראשונה בשבועות האחרונים היא שהחיים הקצרים שלנו אוזלים לנו בין האצבעות בגלל אנשים שהם חלאות. זאת מחשבה שמטריפה אותי".

איך כל זה משפיע על היום-יום?
"מלבד זה שאני עייפה כל הזמן, אני מרוכזת הרבה פחות. התחושה היא שהכל מתנהל בתוך ערפל, בתוך חלום שלא מתעוררים ממנו. לא רק במובן המטפורי, אלא במובן הפיזי ממש. ערפל סמיך ואפל. אני מרגישה שאין תכלית לשום דבר והכל אבוד". 

יש דבר כזה מצב רוח קולקטיבי 

אנחנו לא ישנים טוב, וזה לא חדש. נתונים שפורסמו ב-2022 הראו שרופאי המשפחה בארבע קופות החולים רשמו כדורי שינה ל-789 אלף ישראלים, כ-8.5% מהאוכלוסייה הכללית ולכ-12.7% מאוכלוסיית הבוגרים (המספרים לא כללו מרשמים מרופאים פרטיים, כך שהשיעור האמיתי היה ככל הנראה גדול יותר).

ד"ר מיכל קהן, חוקרת שינה: "חוסר בשינה פוגע בכל רמה של התפקוד הפיזיולוגי והרגשי, והקושי בתפקוד מוביל להחמרה בבעיות השינה. זה מעגל זדוני שמזין את עצמו"

הדברים רק החמירו מאז 7 באוקטובר. מחקר חדש, שנערך בשיתוף פרופ' דנה צור ביתן מאוניברסיטת חיפה ושלוותה ופרופ' יובל נריה מאוניברסיטת קולומביה, בדק את ההשלכות של השבת השחורה על הנפש. ממצאי המחקר הצביעו בין היתר על עלייה חדה בצריכת תרופות הרגעה: 11% מהנשאלים דיווחו על עלייה כזו, ו-10% דיווחו ספציפית על עלייה בצריכת כדורי שינה. לכך מצטרף פרסום של מכבי שירותי בריאות שלפיו נרשמה בחודש האחרון עלייה של לא פחות מ-90% בבקשות לכדורי שינה והרגעה, ובהם לוריוון, בונדורמין וקלונקס – תרופות שעלולות לגרום לתלות ולהתמכרות.

בעיות שינה אולי לא נתפסות כחמורות בהשוואה למצוקות גופניות, אבל ד"ר עידית גוטמן – פסיכולוגית קלינית ומרצה באוניברסיטת תל אביב – מבהירה שאסור להקל בהן ראש. "אם בכל מחלה שואלים אותך אם יש לך חום, אז השינה היא החום של הנפש", אומרת ד"ר גוטמן. "בהקשר הישראלי, בעיות שינה בקנה מידה גדול התחילו לצוץ כבר בתקופת ההפגנות שהיו השנה. ראיתי את זה על המטופלים שלי, אנשים הרגישו חרדה קיומית עוד לפני שזה נדבק לפרצוף של חמאסניק. יש דבר כזה מצב רוח קולקטיבי, וכבר אז הייתה תחושה של התפוררות ושבר גדול. היכולת שלנו להירדם בשקט התערערה, ו-7 באוקטובר עשה לזה וידוא הריגה.

דני ספקטור, שכתב לאחרונה על מה שהמלחמה עשתה לשינה שלו: "אני תמיד מתעורר לפני ההודעות של דובר צה"ל בשש בבוקר, שלא אקום ואגלה שכבר מתרחשת קטסטרופה"

"כדי לשקוע בשינה צריך להרגיש ביטחון בסיסי. השינה היא פרידה מהיום-יום, מהאנשים סביבנו, מהקיום. לכן דתיים מודים בבוקר לאלוהים שהחזיר אותם לחיים. לישון זה גם לשים את עצמך במקום פגיע ולוותר על שליטה. עכשיו אנשים מתעוררים מהסיוטים בלילות, אבל הם גם יודעים שחלק מהדברים שחלמו באמת קרו, ולך תבדיל בין חלום למציאות סוריאליסטית. זאת תחושה גוזלת שינה".

דני ספקטור, תושב הרצליה וסמנכ"ל בחברת יחסי ציבור, כתב לאחרונה בפוסט בפייסבוק על מה שהמלחמה עשתה לשינה שלו. לדבריו זה התחיל כבר בשבת השחורה, שדווקא בה – ובניגוד מוחלט להרגליו – ישן עד מאוחר והתעורר רק כשהזוועה כבר הייתה בעיצומה. "הצצתי בטלפון, הדלקתי טלוויזיה ואמרתי לעצמי, 'פעם אחת ישנת יותר מדי ותראה מה פספסת'", מספר ספקטור השבוע. "אז התחילו לופים אין-סופיים של חדשות, כל הלילה מול הטלוויזיה. מצאתי את עצמי או לא ישן או ישן מעט מאוד ורע. ככה זה עד היום". 

אתה עדיין רואה הרבה חדשות?
"הרבה פחות, אבל השינה נהרסה. אני מוצא את עצמי נרדם בתשע בערב ומתעורר בחצות, נשאר ער עד הבוקר או נרדם ב-11 בלילה וישן רק עד שתיים–שלוש. הכל השתבש". 

מה אתה מרגיש לפני שאתה נרדם?
"חרדה ממה יקרה כשאקום, מהרצף של הודעות דובר צה"ל שיוצא בשש בבוקר. אני תמיד קם לפני שש כדי שזה לא יפתיע אותי, שלא אקום שוב ואגלה שכבר מתרחשת קטסטרופה. הרבה פעמים אני מתעורר באמצע הלילה ודבר ראשון בודק את הטלפון – אולי שחררו חטוף, אולי הודיעו על חייל שנהרג. מעבר לזה, נכון שאני גר בהרצליה ושום דבר לא קורה פה, אבל מי אמר שאין כאן מנהרות מג'נין. זה לא עניין של חרדה כמו של מודעוּת, כי איבדתי אמון בזה שאני יודע מה קורה סביבי. מילא הפוליטיקאים שאתה לא סומך עליהם, אבל עכשיו הלך גם הביטחון בצבא. כל מה שיש לך כדי להגן על המשפחה זה את עצמך, אבל אני גרוש, הבנות שלי ישנות אצלי רק חצי מהשבוע. כשהן לא כאן אני קם באמצע הלילה ובודק מה איתן".

השדים יוצאים בלילה, רוקדים במחשבות

סיוטים, פלאשבקים מהחדשות, תחושת אימה – ולצד כל אלו מחשבה נוכחת תמידית, גם אם לא תמיד מודעת, על מצב החטופים – לא נותנים לישראלים רבים לישון. אחרים מדווחים שהם כן ישנים, אבל "השינה היא כמו מוות", כפי שסיפר לי אדם אחד השבוע והוסיף: "אני מתעורר כאילו קמתי מהמתים, הישר אל תוך גיהינום".

פרופ' ריבי טאומן, מנהלת תחום רפואת השינה (מבוגרים וילדים) בבית החולים איכילוב ומנהלת מכון מכון סגול–שרצקי לרפואת שינה, מדווחת כי מאז 7 באוקטובר חלה עלייה במספר הפניות למרפאה. "מה שאני רואה הוא אוכלוסייה יותר לחוצה, מתוחה, חרדה, וגם יותר עצובה", אומרת פרופ' טאומן. "הדברים האלה מביאים לכך שרואים יותר הפרעות שינה – אם אצל אנשים שמלכתחילה סובלים מזה ומצבם החמיר, או כאלה שזה חדש אצלם.

"בנקודת משבר או סטרס חולף, כל אחד יכול לישון רע כמה ימים ולחזור לשינה בריאה אחרי שהסטרס נגמר. אבל עכשיו אנחנו 11 שבועות בתוך אירוע שהוא בעצם סטרס כרוני. יש חרדה גדולה וצריכה מוגברת של מסכים, דפוסי השינה משתבשים, וחלק מהאנשים שסובלים עכשיו ימשיכו לסבול מנדודי שינה כרוניים. בהגדרה, אם אדם סובל מנדודי שינה לפחות שלושה ימים בשבוע במשך יותר משלושה חודשים – זה מצב כרוני".

מורן בן ארויה אהרונוביץ', שבנה הוא חובש קרבי: "הקצוות של היום הם הכי קשים. בבוקר אני איכשהו נאספת, אבל בשקיעה מתחילות מחשבות על הקור והחשיכה שהוא חווה בעזה"

בין הסובלים מנדודי שינה יש רבים שיקיריהם נמצאים בחזית. השבוע רץ ברשת שיר שכתבה איילת ארבל–עזארי, אם לארבעה שכולם לוחמים בעזה. גם היא התייחסה ללילות הקשים שעוברים עליה:

"עברנו מרבע לחצי ואז לכדור אחד של הרגעה,
'לא יודעת, זה לא עולה לי', רק מגביר ת'דאגה.
והשדים – יוצאים בלילה, רוקדים לי במחשבות,
איפה זאתי מתוכנית הבוקר עם ההמלצה לנשימות..."

בנה של מורן בן ארויה אהרונוביץ' הוא חובש קרבי בצנחנים. מ-7 באוקטובר הוא נלחם בעזה, ורק פעם אחת – שבועיים מתחילת המלחמה – היא פגשה אותו למספר שעות. פעם הוא התקשר אליה, אבל בעיות קליטה הפכו את השיחה לבלתי אפשרית. בינתיים היא מעלה בכל ערב תמונה שלו לפייסבוק, טקס לסוף היום. "מה שכואב זה הניתוק ממנו, אלה כאבי פנטום נוראים של געגוע", היא אומרת. "הרבה הורים לחיילים מדברים על זה שאומנם הילדים שלהם לא חטופים בעזה, אבל הם מרגישים קצת דומה לזה, כאילו הילד שלך מופקע ממך. אין לך שום שליטה, את לא יודעת מתי הוא יחזור. זאת פוזיציה די מזעזעת". 

איך את ישנה?
"הכל מתנקז לשינה מאוד לא איכותית. בלילות האחרונים, בגלל עיכוב ביציאה שלו הביתה, עלו בי גם כעס ותסכול. העצבות על זה שהם לא יוצאים והמחשבה כמה זה שוחק אותם קיצרו את השינה שלי מאוד. אני משתדלת להעסיק את עצמי במהלך היום ומתישה את עצמי לקראת הלילה, אבל הקצוות של היום הם הרגעים הכי קשים. בבוקר אני איכשהו נאספת, אבל עם השקיעה מתחילות מחשבות על הקור בחוץ, על החשיכה המוחלטת שהוא חווה בעזה, על זה שאין חשמל, אין מים זורמים. הם לא חולצים נעליים שבועות על גבי שבועות. הבן שלי התקלח הבוקר פעם ראשונה אחרי למעלה מ-50 יום. לפחות מחר אני אראה אותו סוף-סוף". 

עוצמים את העיניים ורואים מחבל

את ד"ר מיכל קהן, חוקרת שינה באוניברסיטת תל אביב, מדאיגה הנהירה של הישראלים אחר פתרונות תרופתיים למגפה הלילית שלנו. "ישראל מלכתחילה 'מצטיינת' לרעה בתחום השימוש בכדורי שינה, בין השאר כי אנחנו אומה בטראומה. יש הרבה חוסן באוכלוסייה הישראלית, אבל גם הרבה טראומה שמתמודדים איתה בשוטף, ולא מעט פניות לטיפול תרופתי ביחס למדינות אחרות בעולם המערבי. כדורי השינה יעילים לטווח הקצר, אבל יש להם צדדים שליליים. נוסף על תופעות הלוואי המשמעותיות, לרוב ברגע שאת מפסיקה לקחת אותם, האינסומניה חוזרת".

מה התחליף לכדורים?
"טיפול קוגניטיבי-התנהגותי באינסומניה CBT-I, שבו האדם צריך לעשות שיעורי בית ולשנות הרגלים. מחקרים מראים שזה מוביל לשיפור משמעותי לטווח הארוך ונותן כלים להתמודד עם בעיות שינה גם אם הן חוזרות בעתיד".

מה לגבי ילדים? איך משפיע מצב המלחמה על השינה שלהם?
"אנחנו יודעים שבזמני מלחמה יש עלייה בשכיחות של תסמינים של אינסומניה, כמו קשיים בהירדמות ויקיצות במהלך הלילה. אצל ילדים זה בא לידי ביטוי בין השאר בהיצמדות להורים. בנוסף, הרבה משפחות עברו לישון בממ"ד, ובמשפחות רבות שפונו מבתיהן ישנים כולם יחד בחדר. יש ילדים שזה יוצר אצלם רגרסיה בכל הקשור לעצמאות שינה, וגם לחרדות שעולות בלילה. הרי בשביל להירדם אנחנו צריכים להיות במצב של הרפיה ורוגע, לחוש ביטחון שיש מי ששומר עלינו. בתקופות מלחמה, לעומת זאת, יש דריכוּת יתר, תחושת הביטחון מתערערת והילדים באופן טבעי מחפשים חוף מבטחים אצל ההורים. עדיין אין הרבה מחקר על זה מהמלחמה הנוכחית, אבל אנחנו יודעים ממחקר על שינה של ילדים במהלך מלחמת לבנון השנייה, למשל, שהייתה עלייה בשכיחות של בעיות שינה, פחדי לילה וסיוטים בקרב ילדים".

פרופ' ריבי טאומן, מומחית לרפואת שינה: "בנקודת משבר או סטרס חולף, כל אחד יכול לישון רע כמה ימים. אבל עכשיו אנחנו 11 שבועות בתוך אירוע שהוא בעצם סטרס כרוני"

גם ד"ר גוטמן מזהה עלייה בבעיות שינה בקרב ילדים. "אצלם הכל יותר קטסטרופלי, כי לילדים שלא ישנים בצהריים בגן יש פחות ויסות וקשב, יחסים חברתיים פחות טובים. הכל קשה יותר. סדר היום שלהם נהרס, כל המבוגרים סביבם בחרדה איומה. השינה שלהם גרועה כי לא מאפשרים להם אותה. יש גם ילדים שנשארים בבית שההורים עובדים בו, וקשה ליצור ככה סביבת שינה לילד, להיות פנויים אליו ולהרגיע אותו כשאנחנו על הקצה. זה יוצר סוג של הזנחה שאפשר להבין לנוכח הנסיבות: אין מסגרות חינוכיות מתפקדות, שירותי בריאות הנפש והתפתחות הילד – אין שום דבר עכשיו. תומכי הלחימה אינם, וההורים לבד בצריח".

ד"ר קהן מספרת שטיפולים מסוימים נמצאו יעילים להפחתת תסמינים של אינסומניה, פחדי לילה וסיוטים בקרב ילדים. "במחקר שלנו נמצא שהתערבות פסיכולוגית של ארבע פגישות בלבד מפחיתה משמעותית את עוצמת התופעות הללו, והתערבות חדשה שפיתחנו לטיפול בסיוטים אצל ילדים, DreamChanger, נמצאה יעילה בהפחתת התדירות והמצוקה שנחווית כתוצאה מסיוטי לילה. מדובר בהתערבות מבוססת דמיון, שבה הילדים מקבלים שלט רחוק מיוחד שעוזר להם 'להחליף את הערוץ' של החלומות".

המומחיות לשינה מזהירות לא רק מפני נזקים נפשיים, אלא גם מהשפעות גופניות. "מחקרים מראים שחוסר בשינה פוגע בכל רמה של התפקוד הפיזיולוגי, ההתנהגותי, הרגשי והקוגניטיבי", אומרת ד"ר קהן. "כשחסך השינה משמעותי, אנחנו לא מצליחים לווסת את טמפרטורת הגוף כמו שצריך ולכן קר לנו, ואנחנו גם לא מצליחים לווסת את תחושת הרעב והשובע – ולכן חוסר שינה כרוני מקושר להשמנה. המערכת החיסונית נחלשת, אנחנו נעשים חולים יותר.

ד"ר עידית גוטמן, פסיכולוגית קלינית: "בעיות שינה בקנה מידה גדול צצו כבר בתקופת ההפגנות השנה. אנשים הרגישו חרדה קיומית עוד לפני שזה נדבק לפרצוף של חמאסניק"

"הפונקציה הכי חשובה של השינה היא שיקום פיזיולוגי של התאים, הרקמות והתפקודים הגופניים הבסיסיים. תפקיד משמעותי אחר שלה הוא עיבוד ושיקום של החלקים הקוגניטיביים והרגשיים – גיבוש זיכרונות, עיבוד של חוויות רגשיות. והחוויות עכשיו הן מאוד קשות, אז יש הרבה מה לעבד. מטופלים מספרים שהם עוצמים את העיניים ורואים מולם מחבל או חולמים על התקפות אלימות, ואז השינה מופרת, יש עוררות חזקה בגלל התוכן הקשה והדריכות. במקרים מסוימים נראה פגיעה בשינה שמובילה לקושי בתפקוד בערות, שבתורו מוביל להחמרה בבעיות השינה במעין מעגל זדוני שמזין את עצמו".

ואני אהיה בתוך עננה של עייפות

דניאל חקלאי, עורך דין בעל משרד בתחומי המשפט הפלילי ועבירות הצווארון הלבן, מספר שתמיד סבל מהפרעות שינה – ושהבעיה החמירה מאז 7 באוקטובר. "אני מתעורר בתחושה של חוסר אונים, חוסר ביטחון, הרגשה שהגבולות נפרצו ואין הגנה. אני מייחס את זה לא רק לשואה שקרתה בעוטף אלא לקטסטרופה הרב-תחומית הגדולה בתולדות המדינה. לא רק לידיעה ששחטו משפחות וילדים וקשישים, אלא גם למחשבה שיישובים נכבשו בלי הפרעה. הטבח בפסטיבל נובה מטריף אותי, המחדל המודיעיני מטריף אותי, ומעל כל זה יושב עליי נושא החטופים". 

על כולנו.
"נכון, אבל אצלי זה מתחבר למשהו מאוד אישי, חוויה שמוכרת לי מהילדות כמי שגדל בבית מתעלל שבו אתה כל הזמן חשוף לפגיעה ואין לך על מי לסמוך. כולנו מרגישים עכשיו חוסר אונים, אבל כנראה אצלי זה בעוצמה אחרת". 

על מה אתה חושב לפני שאתה נרדם?
"אני שוכב במיטה ומתחרפן מזה שאנחנו מובלים בידי ממשלה שהיא ברובה חסרת כל כשירות. אם הייתי יודע שיש הנהגה סבירה – גם כזאת שעושה טעויות קשות, אבל שאכפת לה מהאזרחים – הייתי ישן טיפה יותר טוב".

תומר, מפיק מוזיקלי ממרכז הארץ, מדווח על יקיצות חוזרות – ולא רק שלו. "השינה שלי תמיד הייתה בעייתית, אבל בחודשיים האחרונים אני מוצא את עצמי ער בערך כל שעה וחצי. והדבר הכי מוזר הוא שברגע שאני פוקח את העיניים, אני רואה שגם בת הזוג שלי – שבדרך כלל ישנה מצוין ושום דבר לא מפריע לה – שוכבת ערה לידי".

מה אתה חושב שמעיר אתכם? חרדה?
"אין לי תחושה של חרדה או מתח, בטח לא מאז שהאזעקות פחתו. בת הזוג שלי היא אחות, והיא אומרת שזאת תגובה טבעית של הגוף למצב הנוכחי, שיש משהו בתת-מודע ששם אותך במצב תמידי של דריכוּת. אולי למרות שבמודע אני לא מרגיש לחץ, המציאות פשוט מחלחלת עד לרמה כזאת".

אתה חולם?
"זה עוד דבר משונה: תמיד זכרתי חלומות לפרטי פרטים, ועכשיו אני לא זוכר כלום. תמיד אהבתי סיוטים, אפילו את היקיצה המבוהלת, כי לתחושתי זאת דרך מאוד בריאה של המיינד להתמודד עם דברים. אבל עכשיו אין לי מושג מה היה בחלום".

עו"ד דניאל חקלאי: "אני מתעורר בתחושה של חוסר אונים, יושב עליי נושא החטופים. זה מתחבר אצלי למשהו מאוד אישי, חוויה שמוכרת לי מהילדות כמי שגדל בבית מתעלל" 

שאול, איש תוכן בחברת הייטק, דווקא זוכר היטב את הסיוטים שלו. "בפעם האחרונה חלמתי שאני חטוף במנהרה עם עוד חטופים, ואני צריך לקבל החלטות של חיים ומוות עבורם ועבורי", הוא מספר. "אני תמיד המבוגר האחראי בחלומות האלה".

גם לשאול יש היסטוריה של בעיות שינה; הוא מספר שכחייל בסדיר לא הצליח להירדם במשך שלושה לילות רצופים אחרי היתקלות בלבנון. "מאז ולאורך כל החיים השינה שלי נפגעת כשאני בסטרס, וזה מה שקורה גם מאז 7 באוקטובר. אני מתעורר באופן קבוע בין ארבע לחמש וחצי בבוקר". 

מה אתה מרגיש ביקיצה?
"באסה נוראית. הכל חשוך כשאני כושל מהמיטה לשירותים ורואה את עצמי במראה עם שקיות מתחת לעיניים ופרצוף מותש. זה יוצר תחושה של כישלון, כי אני יודע שלא משנה מה יקרה היום, אני אהיה בתוך עננה של עייפות. גם בעבודה שלי אף אחד לא ישן".

הטראומה של 7 באוקטובר היא לא האירוע הקשה הראשון שחווינו קולקטיבית, אבל מלבד עוצמת הזוועות מזהה בו ד"ר גוטמן היבט ייחודי בהשוואה לטראומות קודמות. "המלחמה הזאת יוצאת דופן בגלל התפקיד שהתקשורת ממלאת בה", היא אומרת. "סרטונים שצולמו בזמן אמת גרמו לאנשים להרגיש את עצמם בתוך זה, זווית הצילום בגוף ראשון נכנסה לחלומות והם ראו את עצמם כאילו זה קרה להם פיזית. אנשים מדווחים גם שבשלב המעבר בין ערות לשינה – מצבים דמויי חלום שנקראים הזיות היפנגוגיות – הם חווים פלאשבקים מהזוועות שנחשפו אליהם. השינה מנסה לעזור לנו להתמודד, עיבוד דרך חלומות הוא כלי חשוב של הנפש בעקבות טראומה, ולכן סיוטים הם אחד הסימפטומים של פוסט-טראומה. אבל יש אנשים שמפחדים מסיוטים, שמנסים להימנע מהם בכל מחיר ומגיעים לשינה רק כשהם בחסך רציני". 

וזה לא פתרון.
"בוודאי שלא. את יכולה לשבות רעב במשך המון זמן, אבל ללא שינה את תמותי".