הנס של יהודה: את הערב שבו נפגש יהודה מקובר עם חבריו הוא לא ישכח לעולם. לאחר שהפגין את כישוריו בסלטות וגלגולים באוויר, הוא נחת בצורה מסוכנת וסיים את הערב עם גוף משותק וללא יכולת להניע את איבריו.
יהודה, בן 21 מהיישוב שילה, שירת כחייל בודד בתור נהג בגבול לבנון. באותו הערב יצא לחופשה מהצבא ושמח להתאוורר לאחר תקופה ארוכה שבה לא פגש את חבריו. "סוף סוף יכולנו להיפגש, ממש חיכינו הרבה זמן לראות אחד את השני", הוא מספר. "התחלתי כהרגלי לעשות כל מיני סלטות באוויר, אני תמיד מקפץ ועושה דברים כאלה. הם הכירו את התזזיתיות שלי ולא היו מופתעים. ככה עשיתי עוד גלגול ועוד אחד - ופתאום באופן לא ברור, נפלתי. התרסקתי על הגב ולא יכולתי לזוז".
החברים שהקיפו אותו נבהלו והבינו שמדובר בפגיעה משמעותית. יהודה, שרק לפני רגע עוד קיפץ באוויר, היה מוטל על האדמה לא היה מסוגל להניע את איבריו. "שמעתי אותם אומרים 'אל תזיזו אותו, אל תגעו בו', והם הזמינו אמבולנס", מתאר יהודה. "אני לא זוכר הרבה מהפינוי, אבל אני זוכר היטב את תחושת אובדן השליטה על הגוף. הכל פשוט השתתק. לא יכולתי להשתמש ברגליים, בידיים, בקושי לפתוח את העיניים. הגוף שלי חטף מכה שבבת-אחת שיתקה את כולו".
בבית-החולים הגיע יהודה לידיו של ד"ר ג'וש שרודר, רופא בכיר לניתוחי עמוד השדרה במערך האורתופדי בהדסה. "מיד עם פינויו של הבחור אלינו להדסה, משותק בארבע הגפיים, ביצענו בדיקות CT ו-MRI, שתוצאותיהן הראו פריקה של חוליה צווארית עם לחץ קשה מאוד על חוט השדרה. החשש הגדול היה שהוא יישאר משותק אם לא ננתח אותו בתוך כשעתיים", מספר ד"ר שרודר.
"הטסנו אותו לחדר הניתוח. היה ברור שכל דקה כאן מסכנת את עתידו, ואספנו את הצוותים להליך בהול ביותר. הייתה התגייסות מהירה של צוות חדר הניתוח, כולם הגיעו במהירות - מתוך ההבנה של חומרת המצב". גם יהודה זוכר את ההתרחשות המהירה סביבו. "כל אנשי הצוות רצו עם המיטה שלי מבדיקה לחדר הניתוח, וד"ר שרודר היה שם כל הזמן והרגיע אותי. פתאום, ברגע אחד הפכתי מבן אדם חזק לנכה", אמר.
בחדר הניתוח הצליחו הרופאים להחזיר את הפריקה למקום ולחלץ את חוט השדרה שנמעך בין שתי החוליות כתוצאה מהנפילה. המצב הוטב לאחר החזרת החוליה בניתוח, אך עדיין נותרה עבודה רבה כדי שיהודה יוכל לחזור ללכת על רגליו.
בבית החולים הוחלט על השלמת הטיפול בעזרים טכנולוגיים ששיפרו את מצבו באופן משמעותי. לאחר הניתוח והטיפולים המשלימים הגיע הרגע להעבירו לתהליך שיקום. "יכולתי לעמוד בכוחות עצמי", אומר יהודה, "אבל זה לא היה מספיק".
"לאחר כמה שבועות של עבודה קשה ואינטנסיבית עם מרפאים בעיסוק, פיזיותרפיסטים ושאר מומחים בשיקום ראינו שיפור נהדר", מסכם ד"ר שרודר. יהודה היום הולך באופן עצמאי, כל מערכות גופו שבות לעצמן והוא חזק ונחוש ובעיקר – שוב עצמאי. מה שתמיד ליווה אותו הם שמחת חיים והחיוך. את אלו אני מאחל לו תמיד".