עד כמה ההחלטה להתחסן נובעת מרצון חופשי? מחקר חדש מגלה כי 58% מהמתחסנים בישראל אמרו שהחשש מפני מגבלות התו הירוק היווה שיקול משמעותי עבורם. בנוסף, 26% התחסנו משום שחששו מסנקציות במקומות העבודה. הנתונים נשארו עקביים בשני מועדי הסקר, בחודשים מרץ ויולי, והם מהדהדים מחקרים אחרים שהראו שהחשש מפני הגבלות התו הירוק מהווים מוטיבציה משמעותית להתחסן.
במחקר, שנערך במרכז האקדמי רופין, השתתפו 600 משיבים. 57% מכלל המשתתפים תמכו בהגבלות התו הירוק. 56% מהמחוסנים דיווחו כי הם משוכנעים שהתו הירוק הוא כלי שכל מטרתו להפעיל לחץ על בלתי מחוסנים. זאת בעוד ש-73% מהמשתתפים שלא התחסנו חשבו כך. ולמרות זאת, 44% מהמחוסנים שראו בתו הירוק כלי להפעלת לחץ צידדו בהפעלתו. עוד עלה מהמחקר, כי ככל שהחרדה מפני תחלואה, השבתת המשק, או הדרה מהמרחב הציבורי גברה - כך עלתה התמיכה במדיניות התו הירוק.
אבל מי הם המסרבים להתחסן בחיסון הקורונה? 78% מהמשיבים שדיווחו שאין בכוונתם להתחסן לקורונה, דיווחו שהם נוטים להתחסן ברוב החיסונים האחרים המוצעים להם על ידי רופא המשפחה או משרד הבריאות. נתון נוסף שעלה בסקר הוא שרמת האמון ברופאי הקהילה (בסקאלה של בין 1 ל-5) ירדה מ-4.5 בפברואר-אפריל ל-3.9 ביוני-אוגוסט.
עורכת המחקר, ד"ר שירלי בר-לב, ראש המרכז לחקר המידע בבריאות על שם דרור (אמרי) אלוני במרכז האקדמי רופין, הזהירה בעקבות התוצאות כי "בטווח הקצר, שיח ההפחדה אכן מייצר שסעים מעמיקים והולכים בקרב מחוסנים ולא מחוסנים. אולם ככל שהגבלות התו הירוק נתפסות ככלי ענישה ותו לא - ספק אם הוא ידחוק בלא מחוסנים להתחסן. בטווח הארוך, השיח והצעדים האגרסיביים הננקטים נגד מהססי החיסון פוגעים באמון הציבור במוסדות המדינתיים ובממסד הרפואי בפרט ועלולים להתרחב להיבטי חיים נוספים כגון הישמעות להתוויית רפואיות אחרות, כלכלה וביטחון. צייתנות מתוך כפייה אינה הסכמה".