כמעט חמישים שנה שאברהם בלוך, הלום קרב במלחמת יום הכיפורים, מסתגר בביתו ונמנע מאירועים גדולים שמחזירים אותו אל הטראומה: "חיילים עם מדים... זה מחזיר אותי לסערת המלחמה". קשה להסביר כמה בלתי-נתפס הרגע שבו הוא אזר אומץ והגיע לטקס החיילים המצטיינים של הנכד שלו, הכול – רק בזכות הופי, כלב השירות שקיבל.
קשה מאוד לאברהם לספר על הטראומות שעבר במלחמה והוא הסכים להיחשף כדי לקדם את נושא כלבי השירות להלומי הקרב. רק ביום הזיכרון האחרון, 48 שנים אחרי וכשהופי לצידו בערב מיוחד בבית השיטה, הוא הצליח לספר מהכתב איך כשהמלחמה הסתיימה – החלה המלחמה הפרטית שלו.
"באחד הלילות התעוררתי מחלום מסויט ומבועת. שמעתי צעקות, 'הסורים על הגדרות!' הרגשתי שמישהו תופס אותי בחוזקה ולוקח אותי בשבי ואני חונק אותו חזרה. ואז שמעתי שיעול ובכי חנוק. פקחתי את עיניי וגיליתי שאני חונק את אשתי", סיפר אברהם.
רותי ברוך, אשתו של אברהם אמרה: "הוא ממש חנק אותי. הוא לא הפסיק לבכות אחרי זה על מה שהוא עשה. הוא גם לא הבין". משם אברהם התפרק, ובמשך עשרות שנים חי מסוגר מהעולם, רדוף מלחמה. הצרחות מדי לילה והסיוטים לא נפסקו. רותי הפכה מבת זוג למטפלת שגידלה בעצם לבד ארבעה ילדים. אברהם אפילו לא יכול היה לחבק אותם.
רותי סיפרה כי רק לאחר מכן אברהם הסביר לילדיו: "הדם של הפצועים עוד על הידיים שלי. אני לא רוצה לטנף אתכם". חמישים שנה שהוא נמנע מלדבר עם בני אדם: "אברהם לא היה באירועים, אברהם לא היה במסיבות סיום של הילדים, לא בימי הולדת, נמנע מארוחות משפחתיות. הוא לא היה בשום דבר".
קיבוץ בית השיטה איבד במלחמה ההיא 11 מבניו. הלוויה רדפה הלוויה, מי שחזר שלם בגופו משדה הקרב נחשב בר מזל, אחד שאסור לו להתלונן, וכך, אברהם חי בהכחשה כ-45 שנה. הוא לא היה מוכן לשמוע את המילים "פוסט-טראומה", ורק בשנת 2016 הוא פנה לאבחון והוכר כהלום קרב.
"הוא קיבל כדורים, קיבל קנאביס רפואי, טיפול פרטני, טיפול קבוצתי", סיפרה רותי, וכלום לא עזר. ואז הגיע הופי, כלב שירות שאומן במשך שנה וחצי כדי לסייע לאברהם. כל כלב שירות כזה מותאם אישית לאדם שאותו הוא מלווה.
המרכז להכשרת כלבי שירות מאמן את הכלב יחד עם האדם שלו הוא מיועד. רוב הנעזרים בכלבי שירות הם צעירים מאוד. התהליך עולה 90 אלף שקלים, ובסיומו מוכשר כלב אחד לאדם אחד. אברהם קיבל תרומה כדי לממן את התהליך והחליט לקרוא לכלב הופי, מהמילה "תקווה".
"אם הוא לא היה פה, לא הייתי מגיע - הופי מרגיע אותי, נותן לי ביטחון עצמי"
"כשאני מתעורר בלילה בהתקף חרדה, בחלומות סיוט, וצורח 'הסורים על הגדרות!' הופי נכנס לפעולה", תיאר אברהם. "הוא תכף ומיד קופץ על המיטה, מדליק את האור ומתחיל ללקק אותי בפנים. ועד שאני חוזר לעצמי הוא גם מכריח אותי ללטף אותו... עד שאני חוזר לעצמי. ואז אנחנו יושבים במרפסת ומדברים עד אור הבוקר. אני מדבר והופי מקשיב".
"הצרחות בלילה מאז הופי התקצרו ברמה שלא תיאמן. הופי מכיר אותו, הופי מניע אותו. הופי דוחף אותו מהמיטה, הוא לא עוזב אותו", תיארה רותי. "ישבנו ערב אחד, אכלנו ארוחת ערב ופתאום אני שומעת את אברהם צוחק. נאלמתי דום. אמרתי לו: 'מה? אתה בכלל עוד יודע לצחוק?' זו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי את אברהם צוחק אחרי 40 פלוס שנים".
במשך עשרות שנים דחה אברהם בדיקות, טיפולים רפואיים, אפילו ניתוחים דחופים מחשש שיקבל התקף, ובחודש שעבר, הופי ליווה אותו לבית החולים בדרך לצנתור. רגע לפני הכניסה לחדר הניתוח הופי זיהה עלייה בלחץ הדם, בדופק של אברהם. הוא נכנס לפעולה, ניסה להרגיע אותו. אבל הוא הרגיש שזה לא מספיק. הוא נשאר בחדר הניתוח, גם כשהמשפחה וכשצוותי הצילום שלנו שליוו את אברהם התבקשו לצאת. בפעם הראשונה בישראל, ואולי בעולם, כלב היה נוכח בחדר הניתוח בזמן צנתור.
"אם הוא לא היה פה, לא הייתי מגיע לעשות צנתור היום. הופי מרגיע אותי, נותן לי ביטחון עצמי, ובמקומות שאני לא רגיל להיות, כמו המקום הזה, הוא אומר לי: תסמוך עליי, הכול יהיה בסדר, אתה יכול להיות רגוע".
ואחרי השינוי בבית והיכולת לשרוד טיפולים רפואיים, הגיע בחודש שעבר המבחן הגדול של הופי. "הוא נורא מתרגש, הופי כי הוא מרגיש שאברהם מתרגש", סיפרה רותי. האיש שהסתגר, שלא היה מסוגל ללכת לשום אירוע כמעט חמישים שנה, החליט לנסוע לטקס חיילים מצטיינים של נכדו עידן בפיקוד הצפון. חיילים במדים תמיד החזירו אותו אחורה לסיוטים ולחרדות, אך הפעם – כשאברהם קיבל התקף חרדה, הופי היה שם בשבילו: "הופי, זה רק בזכותך. רק איתך עליתי לבמה. אתה, הופי, אתה שלי, אתה נותן לי כוח".
המרכז להכשרת כלבי שירות הכשיר בשנים האחרונות 15 כלבים ללוחמים עם פוסט-טראומה. המימון כרגע פרטי לחלוטין, וכדי להקל על העול הכלכלי, המרכז, שגם עוזר לנפגעי תקיפה מינית ולילדים בעלי מוגבלויות, יצא בקמפיין מימון המונים.
לתרומות לקמפיין מימון ההמונים של המרכז להכשרת כלבי שירות: לחצו כאן