בתום שנה דרמטית של מגפה עולמית, ד"ר טל זקס, המנהל הרפואי של מודרנה והישראלי הבכיר ביותר בתעשיית חיסוני הקורונה העולמית, שוחח עם פרופ' גבי ברבש על הדרך שבה נולד החיסון ועל הטכנולוגיה ששימשה גם את מודרנה וגם את פייזר. השניים שוחחו גם על הסיפוק מההישג הגלובלי, על חיסון בני הנוער ועל התגובות המפתיעות שקיבל זקס מהישראלים.
"אתם הערכתם שיהיו לכם 95 אחוזי יעילות?", שאל ברבש בפתח השיחה וזקס השיב: "אנחנו קיווינו. לא ידענו בהתחלה כמה יעילות תהיה. הנקודה הראשונה שבה הרגשנו טוב לגבי הצפי ליעילות הייתה במאי, כשראינו את התוצאות של הפאזה הראשונה. אנשים שאלו אותי בתוך החברה, בחוץ: תגיד, מה תהיה היעילות? אמרתי: מאה אחוז זה לא מספר רע, אבל אני חושב שזה יהיה קרוב".
ברבש תהה איך היה לנהל את החברה ב"זום" בשנה דרמטית כל כך וזקס השיב: "מהר מאוד אני הבנתי שזאת הייתה שנה נפלאה לכל המופנמים. פתאום הם יכלו להשתתף ולא הרגישו מאוימים, וזה הוציא יכולות אחרות של צוות. פתאום טובי האנשים בעולם מרימים ביוזמתם טלפון ושואלים: אפשר להצטרף אליכם? היכולת שלנו לשכור אנשים איכותיים עם ניסיון הייתה נפלאה".
אחרי מבצע חיסונים רחב היקף, ברבש שאל את זקס איך הרגיש בתור ישראלי כשעיקר ההסכם שישראל חתמה עליו היה דווקא עם פייזר ולא עם מודרנה. "אני גאה מאוד בזה שישראל הייתה מהמדינות הראשונות שראתה את הפוטנציאל", השיב זקס." במשרד הבריאות הבינו מה עומד לקרות ועשו את עבודת השטח. לפייזר הייתה יכולת בחודש דצמבר שלנו לא הייתה. אני מאוד שמח שזאת הייתה התוצאה, המשפחה שלי נהנתה מזה ואני גאה שהטכנולוגיה הוכחה והופצה".
השניים דנו גם בשאלה אם חיסוני הילדים הכרחיים גם כשהתחלואה נמוכה. "אני לא חושב שהתשובה לשאלה הזאת היא חדה", אמר זקס. "המחלה בבני נוער או בילדים היא יותר קלה יחסית למבוגרים. אבל השאלה הנכונה לשאול זה - כמה קשה המחלה בילדים לעומת מחלות ילדים אחרות? אני חושב שלגיטימי להגיד שאנחנו רוצים לראות מה קורה בילדים שחוסנו והאם יש תובנות של תופעות לוואי שהן יותר מסוכנות. כל גוף ציבורי צריך להחליט לגבי האוכלוסייה שלו. מה המוכנות של לקחת סיכון במה שלא ידוע".
כשברבש שאל את זקס איך זה להיות סלב, הוא השיב בחיוך נבוך: "יש הבדל בין להיות סלב בישראל לבין להיות סלב בארה"ב. בארה"ב אף אחד לא מכיר אותי וזה בסדר גמור. פה בארץ זה אחרת קצת. בפעם הראשונה שמישהו ניגש אליי כשישבתי במסעדה, לחץ לי את היד וביקש להגיד תודה – זה נורא ריגש אותי. זה הפתיע אותי. זה הפיל לי עוד אסימון לגבי מה שעשיתי. התחושה של שייכות שיש לנו כישראלים, לא משנה איפה אנחנו בעולם, זו תחושה שלא נעלמת".