כשהקורונה הגיעה לארץ, עוד הצלחנו לעקוב אחרי המסלולים של כל חולה וחולה: משרד הבריאות פרסם בכל יום, וגם כמה פעמים ביום, איפה הסתובבו הנדבקים הראשונים - וכל מי שהיה קרוב אליהם למשך זמן נדרש להיכנס לבידוד. הפרטים שפורסמו על סדר יומם של נשאי הנגיף היו מפתיעים: החולה שחרשה כל חנות בקניון, ההוא שבילה בכל תל אביב וזוג התיירים שכולנו חלמנו על הטיול שלהם. כיום, כשכבר קשה מאוד לעקוב אחרי כל המקרים והמיקומים שבהם היו אלפי מאומתים שמאובחנים בכל יום, חזרנו לשלוש נקודות ששינו את מפת הקורונה בישראל.
>> שנה של קורונה בישראל - פרויקט מיוחד
הפיראט האדום, הסערה - והדרישה להתנצלות
המסלול האפידמיולוגי הראשון שנתקלנו בו היה של מאיר כהן, שמוכר לנו יותר כ"חולה מהפיראט האדום" באור יהודה. בתחילה פורסם שהיה רק לזמן קצר בחנות שבבעלותו, ואחר כך התברר שהיה שם ימים שלמים - ועוד ימים עמוסים במיוחד בחנות, לקראת פורים. כשפורסם המסלול שלו עוד לא מספרו את החולים, וכל מי שהיה בסביבתו הכיר לראשונה את המונח "בידוד".
כהן חזר לפני שנה משבוע האופנה באיטליה היישר לימים האינטנסיביים בחנות הצעצועים והתחפושות שלו לקראת פורים. הוא לא ידע שכבר אז הוא נשא עימו מהחופשה באיטליה את נגיף הקורונה, מה שהפך אותו לחולה הראשון שאותר עם הנגיף בישראל.
הודעת משרד הבריאות מ-28 בפברואר 2020:
באותם ימים הקורונה היה נגיף ששמענו עליו רק במדינות רחוקות, ועוד לא נקבעו הגבלות או נהלים שמתייחסים לאזרחים הישראלים שחוזרים חולים. היום בראייה לאחור נזכר כהן בעליהום, לטענתו, שהיה סביבו מהרגע שגילה שהוא חולה. עד היום הוא דורש התנצלות ממשרד הבריאות: "אני מחכה שיבקשו ממני סליחה או התנצלות. כל אלו שעשו עליהם את העליהום הזה כשהם חזרו מחו"ל, שישימו אצבע מאשימה על משרד הבריאות כי אם הם היו פועלים בזמן, לא היינו במצב הזה".
מלבד היותו הראשון שאותר כחולה, כהן היה גם הראשון בישראל לחוות את התסמינים של המחלה, "זה לא היה פשוט. במיוחד שגם הילדים ואשתי חלו. אבל יצאנו מזה. ומאז לא פגשנו את הנגיף יותר. בהתחלה חשבו שזה סוף העולם, הייתה בהלה מאוד גדולה, אבל עם הזמן כולם הבינו שלרוב המחלה עוברת בקלות יחסית".
היו שהאשימו אז את כהן שידע כי נדבק במחלה ולמרות שהרגיש לא טוב, הגיע לחנות והדביק גם את המוכרים וכמה מהלקוחות. אחרי שדיווח למשרד הבריאות כי אכן שהה במקום, הם סגרו את החנות לחיטוי. "הפרסומים השקריים הזיקו לי", הוא נזכר, "כשהתחלתי להרגיש לא טוב לא ידעתי עוד מה יש לי, ולכן הגעתי פעם אחת לחנות כפי שדיווחתי בחקירה האפידמיולוגית שעשו לי. אני עמדתי בהנחיות והייתי בבידוד כפי שהתבקשתי", הוא מוסיף, "אף אחד גם לא בא והתלונן שהדבקתי אותו".
למרות זאת החליטו במשרד הבריאות להגיש תלונה במשטרה על מעשיו של כהן והוא נלקח לחקירה. "זה היה לא נעים, לא הבנתי למה מתייחסים אלי ככה. אמרו לי בזמנו 'אתה עשית בכוונה ואתה בחרת להדביק', מלא האשמות", הוא נזכר, "היום כשרואים 10 אלף נדבקים אף אחד לא בא בטענות שהם עשו בכוונה. כבר אז ציפיתי שייקחו את מה שקרה בפרופורציות".
מאיר אושפז בבית החולים ועבר את כל הבדיקות המתאימות ולאחר מכן המשיך לבידוד בביתו, "אחרי שהחלמתי גם תרמתי דם ובדקתי שיש לי נוגדנים והכל בסדר עכשיו".
>> שנה של קורונה בישראל - פרויקט מיוחד
"היום אני כבר לא אלך למסיבות כאלה"
מוקד הדבקות מרכזי בדיוק לפני שנה היה כמובן מסיבות פורים. שם גם מאי מרון בת ה-23 נדבקה. מאותה מסיבה שהתקיימה ב-6 במרץ 2020 נשלחו לבידוד לפחות 300 חוגגים. מרון, גם היא מאור יהודה – אבל ללא קשר לפיראט – מסתכלת על השנה הזאת ומבינה שעברה טראומה לא פשוטה.
היא יצאה עם חברות למסיבה במועדון בתל אביב, שם שהו תיירים (המוכרים לנו כחולים מספר 92 ומספר 98) שנדבקו בקורונה והעבירו אותה לרבים סביבם. החולים בארץ כבר התחילו להתגלות אז, אך מרון וחבריה הרגישו בזמנו כי הווירוס רחוק מהם והם בסביבה בטוחה, "היום אני כבר לא אלך למסיבות פורים, אני מפחדת מאחר ואני יודעת מה התוצאות של המפגשים האלו", מציינת מרון ונזכרת בתקופה שלא ידענו הרבה על הנגיף, "חשבנו שזה לא יגיע אלינו, שזה יישאר בסין. היום אני במקום אחר לגמרי, הקורונה שינתה אותי", היא מוסיפה, "האישיות שלי השתנתה, למדתי להעריך את הדברים החשובים כמו המשפחה".
ארבעה ימים לאחר המסיבה, מאי החלה להרגיש קוצר נשימה ולהשתעל בלי סוף, גם אם לפי ההנחיות היא הייתה רשאית לקבל בדיקה לקורונה רק אם יש לה גם חום, היא התעקשה לדבר עם משרד הבריאות ומד"א שישלחו לה בדיקה. "אחרי שעה שחיכיתי על הקו המוקדנית במשרד הבריאות אמרה לי שאני סתם בלחץ", היא נזכרת, "אבל חששתי שנדבקתי ופחדתי ממש להדביק את ההורים. אימא שלי עם מחלות רקע ואבא שלי מבוגר, הייתי ממש בלחץ".
הודעת משרד הבריאות על המסלול של התיירים שהגיעו למסיבה:
"ראו בי מצורעת, אפילו אימא שלי לא חיבקה אותי"
לבסוף הצליחה מרון לשכנע את משרד הבריאות לשלוח לה בדיקה והיא אכן יצאה חיובית. היא נלקחה על ידי אמבולנס לבית החולים לבדיקה ומשם למלון דן פנורמה, "בכיתי המון, לא הבנתי למה לי מתוך מאות אנשים זה קרה", נזכרת מרון בתחושות הקשות, "איבדתי את חוש הטעם והריח ועד היום יש לי בעיות עם הריח ועם קוצר נשימה". בזמן שהותה במלון החליטה מרון להיחשף בתקשורת על מנת להודיע לכל האנשים שהיו מסביבה שהם צריכים להיכנס לבידוד ולבקש מאנשים לא להתקהל: "הרגשתי שאני חייבת להעביר מסר, לא רציתי שעוד אנשים יהיו במצבי".
אך התגובות שהיא קיבלה מאנשים זרים ומהקרובים אליה היו החלק הקשה ביותר בכל תקופת המחלה: "אנשים קיללו אותי וקראו לי חסרת אחריות. לא הבינו שפשוט לא ידענו וגם לא היו הגבלות אז. היום אף אחד לא יגיב ככה למישהו שהגיע לעבודה שלו בזמן שנדבק אבל לא ידע. כי כולם היום יותר מבינים". אך גם כשמרון חזרה מהבידוד במלון וכל כך רצתה לראות את חברותיה, הן לא היו מעוניינות לפגוש אותה: "לפני שנה, זה לא היה כמו היום, הן לא הבינו שאם החלמתי אז זה בסדר לפגוש אותי. הן ראו בי מצורעת והתרחקו ממני. עד היום אני לא מדברת עם אחת מהן".
מרון השתחררה ממלון הקורונה לאחר חודש וחצי ועם 3 בדיקות שליליות, "כשיצאתי מהמלון פשוט קפצתי על אבא שלי, כל כך התגעגעתי לא ראיתי אותו חודש", היא נזכרת, "אך כשהגעתי הביתה אימא שלי אפילו לא חיבקה אותי והייתה עם כפפות על הידיים וזה ממש נצרב בי והיה לי קשה עם זה, כי הדבר היחיד שרציתי זה לנשום את הבית ולהריח את ההורים שלי שכל כך התגעגעתי אליהם. אבל עדיין היה פחד".
"זו סטירה לפנים. למדתי המון, הקורונה שינתה אותי". מרון נזכרת שבמלון אנשים לא רצו שיצלמו אותם, "הם פחדו והתביישו שידעו הם חולים. היום זה אחרת לגמרי, מבינים שזה קורה כבר לכולם. ותמיד נופלים על הראשונים", היא מוסיפה, "היום אני יודעת מה המשמעות של המחלה הזו ואני לא רוצה להכניס אותה אליי הביתה".
בית האבות "מגדל נופים" בירושלים - ביתו של המת הראשון מהנגיף
בגל הראשון התקשו במשרד הבריאות להגן על בתי האבות, המוסד הראשון שהפך למוכה מוות בגלל המחלה היה בית אבות "מגדל נופים" בירושלים. במהלך חודש מרץ, נדבקו 13 דיירים, מתוכם נפטרו שבעה ונדבקו עוד תשעה עובדים. גם הנפטר הראשון בארץ במגפה הגיע מבית האבות הזה – אריה אבן בן ה-88 שהלך לעולמו ב-21 במרץ.
"הייתה לנו שנה מאוד קשה", מסכם רפי פולק מנהל בית האבות, "היינו מודאגים שהדיירים שלנו יהיו בסכנת חיים. לא ידענו אז אפילו אם הנגיף עובר בנייר ואפשר להפיץ לדיירים עיתונים?". רפי מתאר תקופה של אי ודאות: "גם היום מתפרסם הרבה מידע שהוא פייק ניוז על החיסונים, אז לא היה לנו מידע ושום דבר לא היה ודאי. לא קיבלנו שום סיוע".
"התקופה הראשונה הייתה ייחודית כי אנחנו נפגענו ראשונים, עוד לפני שהמערכות הציבוריות הבינו מה היו צריכים לעשות", הוא נזכר, "התקופה שהגיעה לאחר מכן נמשכה ונמשכה והתישה אותנו ולא ראינו את קצה האור, ממש נשחקנו".
בתי האבות החלו לעבוד לפי נהלים שיצרו בעצמם, ביניהם בידוד הדיירים ואיסור על הכנסת בני משפחה ואורחים מבחוץ, כל זאת בכדי למנוע כניסה של הנגיף אל תוך בית האבות, "המחיר שנכפה הוא גבוה", קובע פולק, "העובדים תשושים וצריכים לטפל בדיירים המבוגרים וכולם נשחקים ובסוף הבדידות אכלה אותם וזו מציאות מסובכת לניהול"
.
כשהגיעו הבדיקות הראשונות של הקורונה לארץ, החל מאבק נוסף של מנהלי בתי האבות עם משרד הבריאות. הם דרשו לבדוק את כל הדיירים שלהם ולא לחכות לתסמינים כמו שדרשה אז הממשלה. אך זה לא קרה: "הייתה להם הנחת יסוד שגויה שהבדיקות רלוונטיות רק למי שיש תסמינים. אבל אצלנו נדבקו דיירים שכלל לא היו להם תסמינים".
רגע לפני שחיסנו את כל דיירי בית האבות, חששו בבית האבות מכניסת המוטציות החדשות של הנגיף. "היינו מוכי חדרה שמה זה יחדור לבית ואכן זה פגע בנו עם מספרים מינוריים והצלחנו לעצור את זה בזמן", הוא מציין.
פולק מתאר כקושי הכי גדול בהתמודדות עם המגפה, את הרגע בו הדיירים שלו פונו לבתי החולים ובני המשפחה לא יכלו להיפרד מהם, "בדיור מוגן חיים אנשים מבוגרים שכחלק מהחיים הם נפטרים, אבל פה המציאות הייתה שונה וכואבת יותר. ההתמודדות עם אובדן שמשפחות לא יכלו להיפרד מיקיריהם, היא קשה".