זה לא שהחלטות של הממשלה בטיפול בקורונה יוצאות אל הפועל בלי להשתנות כמה פעמים, לפעמים גם תוך שעות, אבל נראה שהפעם מדובר בתסריט שנכתב מראש. הממשלה הכריזה על סגר שלישי שיימשך שבועיים, ואמנם נתנה אופציה להארכה, אבל למה שהשרים, שכבר יודעים דבר או שניים על ההשפעות של הצעד, יחליטו על משהו שברור שלא יקרה? בשביל מה לטפח תקוות שהפעם זה ייגמר בתום שבועיים, אם בשני הסגרים הקודמים – ההשפעות של בלימת התחלואה נצפו רק מאוחר יותר?
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
שבועיים אחרי שהסגר השני נכנס לתוקף בספטמבר, בדקנו ב-N12 מה קרה לתחלואה יום אחרי יום. כבר אז אף אחד לא השלה את עצמו שהיא תיעלם לגמרי (אז היינו עם אלפים רבים של נדבקים ביום ועם שיעור חיוביים גבוה של כ-15%), אבל רצינו לראות אם מגמה כלשהי ניכרת לעין.
ואולם, עם כניסת הסגר ב-18 בספטמבר עמדנו על 5,299 חולים ועם 604 חולים קשה, ושבועיים אחרי היינו עם 7,639 מאומתים ביום ועם מספר חולים שחצה את ה-800.
גם בסגר הראשון נרשמה תמונה דומה, למרות מספר הבדיקות הנמוך, ובהתאם – גם מספר חיוביים קטן בהרבה מהמספרים שאנחנו מכירים היום. לאורך השבועיים הראשונים בסגר הראשון עוד נרשמה עלייה בתחלואה, ורק לאחר מכן המגמה נבלמה ואפשר היה לראות מספר נמוך יותר של מאובחנים מדי יום.
אחרי כמעט שנה של מגפה, הציבור למד לדעת שהמספרים שרואים היום מתייחסים להדבקות שאירעו שבועיים קודם לכן. ולפיכך, אין טעם להכריז על סגר של שבועיים אם לא יהיה סיכוי שתוך שבועיים נגיע ליעדים שאותם הציבה הממשלה (פחות מ-1,000 נדבקים ומקדם הדבקה נמוך מ-1).
כבר אתמול דיווחנו במהדורה על כך שהסגר צפוי להימשך אפילו 4 שבועות, אולי אפילו יותר, לפי הערכות של גורמים במערכת הבריאות. האם ההערכות הללו, שהגיע אל כתבינו, לא נשמעו בדיון בממשלה? ואם כן – מדוע להכריז על שבועיים לשווא?
יש לציין שגם בעולם נכנסים לסגרים דיפרנציאליים ברוב המקרים ולא ארציים, וגם שם יודעים שמדובר בחודש לפחות, ולכל הפחות 3 שבועות. בבריטניה, בגרמניה, בצרפת ובמדינות רבות נוספות הכריזו על סגר שנמשך לאורך זמן ורק אחרי זמן ממושך נצפתה ירידה בתחלואה.