גבריאל בן ה-66 מבאר טוביה נדבק בקורונה בעבודתו לפני פחות מחודשיים. אשתו מירי נדבקה ממנו ושניהם נכנסו לבידוד מיידי. עם הזמן הלך מצבו של גבריאל והידרדר - ותוך שבועות ספורים הוא נפטר. מירי מצאה את עצמה מתמודדת עם ההלם, חוסר היכולת להיפרד מבעלה אחרי 45 שנים ביחד והמצוקה הנפשית הגדולה. היא החליטה לעשות מעשה ופתחה קבוצה בפייסבוק לתמיכה במשפחות שאיבדו את יקיריהם לקורונה. תוך זמן קצר הצטרפו כבר 200 משפחות שלכולן אותה דרישה: לקבל תמיכה מקצועית מהמדינה.
קבוצת התמיכה של המשפחות השכולות
תחילה סבל גבריאל רק מחום, שעם הזמן עלה, ולכן בהמלצת רופאת המשפחה הוא הלך להיבדק בבית החולים. מירי נזכרת איך בהתחלה ציינו הרופאים שרק יתגברו אותו בחמצן בגלל קשיי הנשימה והוא ישוחרר הביתה. בכל הזמן הזה בני המשפחה דיברו עם גבריאל, צחקו איתו בטלפון והיו בטוחים שיחלים.
אבל ככל שהזמן עבר מצבו הסתבך עד שהרופאים נאלצו להרדים ולהנשים אותו. "הדרך עד לקריסה הייתה כל כך מהירה, שכל יום חיכינו לטלפון הקשה", מספרת מירי. ב-25 באוגוסט התקשרו מבית החולים אסותא באשדוד להודיע לה שבעלה נפטר ושתגיע להיפרד ממנו.
"כעסתי שלא התקשרו לעדכן במצבו מוקדם יותר, כשהרדימו והנשימו אותו", היא אומרת. "התחננתי שיתנו לו את הטיפול הטוב ביותר אבל לא הייתה לנו בכלל דרך לדעת כי היינו מנותקים ממנו".
מירי והילדים לא הספיקו להיפרד מגבריאל. כשהוא יצא מביתו בפעם האחרונה לבית החולים, ביקשו הפרדמיקים ממירי להישאר בתוך החדר כי גם היא הייתה חולה בקורונה. עד היום הרגע הזה מלווה ולא עוזב אותה.
אחרי שבעלה נפטר נשארה מירי עם ההלם מההתרחשות המהירה כל כך שלא אפשרה לה ולמשפחה זמן לעכל את מה שקרה. אחרי 45 שנות נישואים מאושרים הם רק חיכו שגבריאל ייצא עוד שנה לפנסיה והם יוכלו לטייל בעולם כפי שתכננו.
מירי מרגישה שהמדינה לא מסייעת נפשית למשפחות שחוו אובדן מטלטל כמוה. "למה אף אחד לא מציע עזרה? למה לא מתקשרים עובדת סוציאלית או פסיכולוג שיוכל לתת לנו תמיכה נפשית? למה אין גוף שמטפל במשפחות שנשארו מאחור בטראומה מהמצב הלא מוכר הזה?".
בעקבות החוויה הקשה היא החליטה לפתוח קבוצה בפייסבוק לתמיכה במשפחות שיקיריהן נפטרו מקורונה. 200 משפחות כבר הצטרפו וכולן מבקשות מהמדינה להירתם ולסייע.
"כל יום אני מקבלת טלפונים ממשפחות שפשוט נשארו לבד, עם ילדים קטנים שנמצאים בטראומה ממה שקרה להם", היא אומרת. "זה לא בן אדם אחד שחלה באיזה וירוס, זאת מגפה. הנגיף הזה נמצא בכל מקום ויכול להגיע לכולם. אנשים חיים עם הפחד הזה במיוחד לאחר שאיבדו אדם קרוב אליהם".
מירי מציינת גם את הקושי הכלכלי, לאחר שנותרה ללא הכנסה, ותוהה כיצד היא אמורה להמשיך להתקיים. שלושת ילדיה אמנם תומכים בה אך מצב זה לא יוכל להמשיך זמן רב. היא נאלצת להתמודד עם הגדרתה החדשה כ"אלמנת קורונה", שכרגע לא מוכרת על ידי אף גוף ציבורי ולא מזכה בסיוע.
משפחות רבות שהצטרפו לקבוצת הפייסבוק משתפות את מירי והחברים הנוספים ברגעים הקשים שלהן בעקבות האובדן. מירי מקווה שהם יוכלו להתאגד ולדרוש מהממשלה לדאוג להם לתמיכה, להכוונה במיצוי זכויות ובכלל בהגדרתם כנפגעי קורונה.
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: משרד הבריאות בשיתוף קופות החולים הקים שירות לתמיכה נפשית טלפונית לתקופת הקורונה. השירות מיועד לכל מי שחש מצוקה נפשית בתקופה הנוכחית, בכל זה על רקע אובדן של בן משפחה בשל הקורונה. כל מי שחש מצוקה נפשית - בשל חשש מהידבקות, בשל מצב כלכלי ועוד – מוזמן לפנות לשירות ולקבל תוך 3 ימים שיחה ממטפל בריאות נפש, ובהמשך עוד שתי שיחות נוספות.
לפניות לכתבת: avivitm@ch2news.co.il