רבות סופר על עבודתם של צוותי הרפואה בבתי החולים ברחבי הארץ במאבק העיקש נגד נגיף הקורונה. כעת כמה מהם הסכימו להצטייד במצלמה ולתעד את שעות העבודה הארוכות, את העייפות והשחיקה, המפגש הקרוב עם החולים והמרחק הגדול מהמשפחות. "אני כבר לא מסוגלת יותר", סיפרה אחת מהן בעוד יום מתיש.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
"אני די מזועזעת", אמרה ד"ר גל בן חיים, שנלחמת בחצי שנה האחרונה במחלקת הקורונה בבית החולים שיבא בתל השומר. "למעשה, כבר תקופה ארוכה שאנחנו פשוט שורדים בקושי את היום, מנסים לתת את הטיפול הכי טוב ואנשים פשוט מתעכבים ומחכים שעות בגלל שאין מקומות במחלקה. כבר לקראת אוקטובר, מתחיל החורף, והמצב הולך להיות הרבה יותר גרוע".
דניאל בן שלוש הוא אח במחלקת טיפול נמרץ קורונה בהדסה. משמרת של אח בטיפול נמרץ לא הייתה טיול בפארק גם לפני שהקורונה הגיעה לעולמנו, אבל הטיפול בנגיף קשה בין היתר בגלל התנודות במצבם של החולים, וקשה עוד יותר לחזות איך ירגיש חולה בעוד שבוע, ואפילו בעוד שעה.
"קשה מאוד לראות אנשים שמסיימים את החיים שלהם כשלמעשה הם לא ראו את המשפחה שלהם קרוב לשבועיים, אפילו אולי יותר, והם פשוט קורסים", הוא מספר למצלמה בהפסקה ממשמרת שבמהלכה נפטר אחד החולים במחלקה. "הם קורסים מהר מאוד ואין הרבה מה לעשות בעניין הזה".
ססיליה, עובדת מעבדה בבית החולים איכילוב, חושפת את העומס הכבד אליו נתונים כל העובדים: "יש לנו מיליון בדיקות, מלא עומס, כל היום טלפונים. 13:00, עוד לא שתיתי, עוד לא אכלתי. הלחץ היום מטורף. המכשירים קרסו. אני לא יודעת איך אני אצא מפה היום. תחזיקו לי אצבעות שאני אצא בחיים, אני כבר לא מסוגלת יותר".
גם דיאנה, מנהלת מעבדה מבית החולים ברזילי לקחה מצלמה לסיור ביום עבודתה. "משמרת הערב שלנו מאוישת על ידי עובד אחד בלבד, בגלל מחסור כוח אדום, זה התנאים של עובדי המעבדה", סיפרה.
העומס עליהם בימים אלה כפול - בדיקות הקורונה דחופות, הרי גם חולים שכבר החלימו מהנגיף לא ישתחררו הביתה עד שתגיע מכאן התוצאה המיוחלת, וכמובן יתר החולים בבית החולים שמחכים לבשורות."העבודה במיגון מלא במשך שעות ביום זה לא קל", אמרה דיאנה. "זה קשה מבחינה פיזית וזה קשה גם מבחינה נפשית. אנחנו עובדות תחת לחץ, עומס, וגם סכנת הדבקה אפשרית".
ובסוף היום, אחרי יום ארוך שבו רואים בעיקר מבחנות ולא בני-אדם, מחכה לפעמים מפגש עם הילדים בבית. "זה קשה והכול אומנם, ואנחנו מתגעגעים שאת כמעט לא בבית, אבל אנחנו יודעים שאת עושה את זה בשביל אנשים אחרים ואת מצילה שם חיים", אמר למצלמה ינון בנה של ססיליה.