תורנויות של 26 שעות - לא רק למתמחים: בשבועות האחרונים התעוררה פעם נוספת המחאה הקוראת לשים סוף לתרבות התורנויות התובענית. הרופאים הצעירים השמיעו את זעקתם בהפגנות רבות משתתפים, בדיונים בכנסת ובמחאות בבתי החולים. אלא שמלבד אותם מתמחים צעירים, יש גם את אלה שסיימו את ההתמחות לפני יותר מ-20 שנה, וכשהם חובקים ילדים ואפילו נכדים - ממשיכים לפקוד את בית החולים מספר פעמים בחודש ללילות לבנים ולעבודה רצופה של 26 שעות במחלקה.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
ד"ר דנה בר-און שחף היא מומחית בכירה בהרדמת ניתוחי מוח ועמוד שדרה בבית החולים רמב"ם שבחיפה. היא בת 46 ועדיין עושה בין 4 ל-5 תורנויות של 26 שעות מדי חודש. "אנחנו לא נעשים צעירים יותר אז כמובן שזה קשה", שיתפה. "אבל רפואה זה הייעוד שבחרתי לעצמי וכך נהוג במערכות הבריאות ברוב העולם - כדאי מאוד שמרדים בכיר יהיה נוכח בחדר ניתוח 24 שעות ביממה".
למרות הקושי הנפשי והפיזי, ד"ר בר-און מקבלת על עצמה בשלוות נפש את גזירת התורנות. "אנחנו עובדים גם בלילה, אבל אני רואה זאת בתור זכות. באופן יומיומי אני נמצאת בסיטואציות בהן אני אומרת 'מזל שהיה רופא בכיר בסביבה'", אמרה באשר לשגרת הטיפולים האינטנסיבית. "כשמגיע לחדר הניתוח מישהו שמדמם באופן קיצוני או ניתוח לב דחוף, כשמטופל סובל מפיצוץ אבי העורקים או שמגיעה יולדת שזקוקה לניתוח קיסרי בהול. בכל המקרים הללו יש צורך אמיתי שיהיה רופא בכיר בשטח ובכל יום אנחנו מקבלים החלטות של חיים ומוות".
חלק מההכשרה שלנו זה להחזיק מעמד - גם בלילות
ד"ר בר-און סיפרה בגילוי לב על הקשיים שבריחוק מהמשפחה לצד העבודה התובענית: "אני מגדלת יחד עם בעלי שלושה ילדים מדהימים שמבינים את זה שאמא שלהם רופאה. כשהייתי מתמחה צעירה, בעלי היה מביא את הילדים לבית החולים כדי שאפגוש אותם והם היו מחכים לרגע שאחזור הביתה לאחר התורנות. בלילה שבו אני במשמרת, הבת שלי שולחת לי שיר ערש ובבוקר למחרת היא שואלת אותי: 'אמא כמה ישנת בלילה? היה לך קשה?' אבל כשבחרתי במקצוע הרפואה הבנתי שאין מה לעשות - חולים לא מגיעים רק בין שמונה בבוקר לשלוש בצהריים. חלק מההכשרה שלנו זה להחזיק מעמד ערים גם בלילות".
ד"ר אורית נחתומי-שיק, מנהלת היחידה הנוירוכירורגיות בבית החולים שערי צדק, עוסקת קרוב ל-30 שנה ברפואה, וכיום - בגיל 55 - ממשיכה לעשות תורנויות של יותר מיממה ברציפות: "ככל שעוברות השנים אתה מרגיש שיותר קשה לך להחזיק מעמד במשמרת כזו, ולפעמים לוקח כמה ימים להתאושש מהעייפות והתסכול. אם יוסיפו תקנים נוספים לרופאים יהיה אפשר לחלק את העבודה ככה שאנשים יעבדו פחות קשה".
"במהלך חיי היו לי לא מעט רגעים מכוננים בתורנויות הללו של 26 שעות", הוסיפה ד"ר נחתומי-שיק. "למשל הייתה לנו יולדת שהיה לה תסחיף במי שפיר. באמצע הלילה היא קרסה והתורן הבכיר זיהה את זה מהר וטיפל בה. אין ספק שברגע שהיה שם מישהו מיומן הכל הלך בצורה יותר חלקה והיולדת ניצלה. אני לא יודעת מה היה קורה אילו לא היה רופא בכיר בשטח באותם רגעים".
לטענת ד"ר נחתומי-שיק, ייתכן שעל משמרות אלו לחלוף מן העולם, אך היא חושבת שזו לא הבעיה הדחופה ביותר של מערכת הבריאות: "תורנות של 26 שעות היא באמת נושא קשה שצריך לבוא לכדי פתרון, אבל זה רק חלק קטן מכל הבעיות שיש למערכת הבריאות. להתמקד בבעייה הזו, זה כמו לטפל בפצע השטחי בזמן שהמערכת סובלת מבעיות חמורות יותר: מחסור בתקנים, מיטות וכוח אדם".
יש מחיר שהרופא משלם אך אין לנו ברירה
בגיל 59, כשהוא כבר סבא לנכדים, התורנויות ממשיכות להיות חלק משגרת חייו של ד"ר אלכסנדר איזקסון, מנהל מחלקת ההרדמה ורופא מומחה בטיפול נמרץ ב'מרכז הרפואי זיו. "יש לי שלוש בנות ושלושה נכדים, הם כבר התרגלו לזה, אני עושה את זה למעלה משלושים שנה, אבל זה חלק בלתי נפרד מן המקצוע שדורש מסירות", סיפר.
"אין לנו את המותרות להעדיף את החיים הפרטיים על פני העבודה - יש מחיר שהמשפחה משלמת ומחיר שהרופא משלם אך אין לנו ברירה", הוסיף ד"ר איזקסון. "בבתי החולים בפריפריה, הנוכחות של רופא בכיר מקבלת - יותר מתמיד - משמעות מכרעת. לצערי, הפערים בין המרכז לפריפריה קיימים והיעדר המשאבים וכוח האדם חריף יותר, דבר שגורם לכך שגם הרופאים הבכירים צריכים להישאר בבית החולים שעות ארוכות".
ד"ר איזקסון המשיך לתאר את החיים עם התורניות הארוכות. "פעמיים בחודש אני עושה תורנות של 24 שעות בבית החולים", סיפר. "אני נאלץ לעשות את המשמרות האלו ולמרות שבית החולים עושה מאמץ להגדיל את התקנים לרופאים, הוא לא מצליח. גם מנהלי המחלקות חייבים להשתתף בנטל של המשמרות. מכיוון שהאוכלוסיה הולכת ומזדקנת והמחלות בהן אנו מטפלים הולכות ונהיות מורכבות יותר, לפעמים הנוכחות של רופא בכיר בתורנות היא חיונית. אלה יכולות להיות החלטות גורליות, בעלות משקל של הבדל בין חיים למוות של מטופל".
באשר למחאת המתמחים שצברה תאוצה בשבועות האחרונים אמר ד"ר איזקסון: "אני חושב שהמתמחים לא לגמרי מבינים במה מדובר – הם מדברים על משך התורנויות, במקום להבין שכשמשך התורנות תרד, המשכורת שלהם תרד בהתאם. דבר נוסף שהם לא מבינים זה שהם צוברים ניסיון במהלך שעות התורנות כך שהניסיון שלהם עלול להיפגע ומשך ההתמחות יצטרך להתארך".
ד"ר בר-און הצטרפה לדבריו: "אני מבינה את הקושי שהמתמחים מבטאים. גם אני אמא לשלושה ילדים ועשיתי התמחות כשהילדים שלי היו קטנים. יש בינינו פער של 20 שנים, וכל דור מסתכל אחרת על הדברים. בכל אופן, יש פער תקציבי אדיר במערכת הבריאות וחשוב להוסיף תקנים".
בעקבות המחאה, בתי החולים של כללית הצהירו שיתחילו פיילוט לפיו מתמחים יבצעו תורנויות של 16 שעות במקום המצב הקיים. גם בבית החולים שיבא הבטיחו לקיים פיילוט עם קיצור התורנות ל-21 שעות. בהסתדרות הרפואית הוקמה "ועדה למתכונת עבודת הרופאים ואופי התורנויות בבתי החולים", בראשות הפרופסורים יוסף קלאוזנר ורן טור-כספא שיגישו את המלצותיהם בתוך חצי שנה.