מתוך הנושאים שעלו במהדורה בראשית השבוע, את זה ניתן לקבוע – התחלואה עולה. העלייה היא מתמדת לאורך חודש יוני, וזאת ניתן לראות מהעלייה המונוטונית והבלתי פוסקת באחוז החיוביים מבין הנבדקים - מכ-0.8%, לכמעט 4% בתוך חודש. זה קצב מדאיג ביותר, המתאים לעלייה מעריכית, גם אם אינה מהירה כמו בחודש מרץ. להבדיל ממספר הנדבקים המוחלט הקשור בראש ובראשונה למספר הבדיקות היומי המתבצע, אחוז הבדיקות מבין הנבדקים הוא מדד יחסית יציב (בפרט כאשר מדיניות הבדיקות יציבה), והוא מעיד גם על גודל "מאגר" הנדבקים אשר לא מזוהה בבדיקות.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
נקודות אור
בטרם נדון במשמעויות הבעייתיות של נתון זה ובצעדים הנדרשים, חשוב לראות את נקודות האור. הראשונה שבהן היא שהאוכלוסיות המבוגרות והפגיעות יותר עדיין מוגנות - שיעור התחלואה בקרב מבוגרים נמוך משמעותית ביחס לעבר, גם בקרב קשישים וגם בקרב בוגרים מבין האוכלוסיות בסיכון. ולכן, בעוד שבוע ושבועיים אנחנו נראה פחות חולים במצב קשה ביחס למספר דומה של נדבקים שראינו במרץ.
נוסף על כך, מאפייני הנבדקים, וכתולדה מכך, מאפייני הנדבקים המזוהים, אשר אחוז גבוה יותר (כמחציתם) הם א-תסמיניים, מקטין את מספר החולים הקשים הצפוי בעוד שבועיים ביחס למספר המוחלט של הנדבקים. לכן, אם נסכם, בצד החיובי, נקודות האור הן שקצב ההדבקה אכן איטי יותר משהיה בחודש מרץ, האוכלוסיות המבוגרות מוגנות, ובסופו של יום אנחנו צפויים עדיין להיות מסוגלים לעצור את התחלואה אם נתערב.
החשש - מעגל קסמים מאיץ
אבל למרות כל נקודות האור, צריך להבין שבכך לא נפתרת הבעיה, אלא רק נדחית הופעתה על פני השטח. אנחנו נמצאים עכשיו בנקודה בה מתחייבות הגבלות חדשות על התקהלויות, החלטה שקיבלו אתמול השרים, ואנסה להסביר מדוע הן מתחייבות. הדבר שהכי מדאיג את משרד הבריאות בשבוע הוא לא חשש מעליה פתאומית ובעייתית בחולים הקשים אשר יאתגר את בתי החולים (שאינו צפוי בשבועות הקרובים), אלא אובדן שליטה על ההדבקות שילכו ויתפשטו.
יש לכך שתי סיבות עיקריות, ושתיהן מייצרות 'מעגל קסמים' המחמיר והולך, בקצב מאיץ: הראשונה הוא קריסת מערך הבלימה. החשש הוא שמאות רבות של נדבקים יביאו לאי ספיקה גוברת של מערך החקירות האפידמיולוגיות, מה שיביא מצידו להחמרה באי-הספיקה של מערכת הבדיקות והחקירות וכן הלאה – וייצור מעגל מאיץ של הדבקה.
באותה צורה, ככול שמספר הנדבקים הולך ועולה, הסיכוי שאחד מהחולים האלו ייכנס למקום שיש בו התקהלות המונית גם כן הולך וגובר, ומכיוון שהמחלה נוטה להתפשט בכך שמיעוט מהנדבקים במעגל הראשון מדביק את רוב הנדבקים במעגל השני, אירועי הדבקה בהתקהלויות ימשיכו להאיץ את ההדבקות.
אנחנו מתקרבים לנקודה שבה נוצר מעגל שמזין את עצמו. והתוצאה הצפויה - האצה בהדבקות ואובדן שליטה בסיטואציה. מרכז הידע והמידע למאבק בקורונה של אמ"ן הביע חשש מהגעה ל-1,000 נדבקים ביום בתוך מספר שבועות. הדוח ומחבריו זכו לביקורת (לא מוצדקת), אולם החשש שהעלו הוא אכן סביר ביותר באם לא נעשה דבר כדי לשנות את המגמה.
המשך עלייה בתחלואה יביא ללא ספק לעליה מקבילה (בעיכוב של כ-10-14 ימים) בחולים הקשים. אם נגיע לאלפי נדבקים ביום (2-3 הכפלות נוספות, מה שעלול לקרות עד סוף חודש יולי כפי שקורה במדינות שונות בארה"ב בגודל דומה לזה שלנו, אם יתפתח מעגל קסמים מאיץ), נראה הצטברות של חולים מאושפזים במצב לא פשוט בחודש אוגוסט. אם תתגבר הזליגה של התחלואה לגילים המבוגרים, השיעורים יהיו אף גבוהים ומוקדמים יותר. גם כעת, אחד מכל שבעה (1:7) מבוגרים בני 60+ אשר נדבק, מפתח מחלה קשה.
אז מה הממשלה יכולה לעשות כעת? כמה דברים:
- הנחיות חדשות והחמרת ההגבלות עשויות להקטין את הסיכוי להתקהלויות לא מוגנות, בפרט בחללים סגורים, עד שהתחלואה תחזור למצב נשלט. במצב שבו בהינתן מאות חולים חדשים ביום מותרות התקהלויות המוניות וצפופות בחללים סגורים, וברובן לא נשמרת ההנחיה לעטות מסכות (ולא מגבלת המספר לא נשמרת בקפדנות) היא מתכון לאסון. הגבלות אלה צריכות לדעתי לחול מהיום, ללא שיהוי נוסף.
- בנייה דחופה ומואצת של מערך החקירות וקטיעת שרשראות הדבקה, עד שיגיע לספיקה שתוכל להתמודד עם עשרות ובהמשך מאות חקירות מדי יום. כולל הכשרה מהירה של כוח אדם מגוון וכולל כלים טכנולוגיים מסייעים להעברת מידע מקוון בין הצוותים החוקרים לצוותים המנתחים את המידע, ושימוש באפליקציה חדשה המאפשרת איתור מגעים ללא פגיעה בפרטיות.
- הגנה על האוכלוסיות בסיכון: יש ליישם כלשונה את תוכנית 'מגן אבות ואמהות׳ ולנהל מעקב הדוק, מתואם ויום-יומי אחר כל אירוע תחלואה בבתי האבות והמוסדות, להקפיד על בקרת זיהומים וציוד מגן במוסדות אלה, ולנטר את התחלואה בעובדיהם. במקביל, יש לשוב ולהדגיש לאוכלוסיות בסיכון (מבוגרים וחולים כרוניים) את הצורך בהתנהגות מונעת בהתנהלותם היום-יומית - ניהול סיכונים מושכל וזהיר.
- המשך הסברה אינטנסיבית ומגובה בעובדות, בסקרים ובמידע מחקרי, ואכיפה טובה יותר - הן לגבי חשיבות המסכות, הן לגבי שמירת מרחק, והן לגבי הצורך בבידוד עצמי בכל מי שסובל מתסמיני מחלת נשימה. צעירים שחשים חסינים מהמחלה ומרשים לעצמם להתעלם מההנחיות צריכים לזכור שלכל אחד מהם יש הורה, סב או קרוב משפחה בקבוצת הסיכון, וגם אם הוא עצמו חש חסין או חסר פחד מהמחלה והשפעותיה, הידועות והפחות ידועות לנו, מוטלת עליו חובה מוסרית להיזהר לא להידבק ולא להדביק, גם כדי לא לסכן אותם במחלה קשה. אזכיר שוב - אחד מכל שבעה מבוגרים שיחלה, יסתבך במחלה קשה, עם פוטנציאל קטלניות משמעותי.
לסיכום, בעת הזו אנו נדרשים למצוא איזון עדין של חיים עם הקורונה, לאורך חודשים ואולי אף מעבר לשנה. בסופו של יום, העיקרון הוא פשוט - צריך להמשיך לשמור על קבוצות הסיכון, ולמנוע התפשטות חסרת שליטה בשאר קבוצות האוכלוסייה שמהן המחלה זולגת לקבוצות הסיכון. לשם כך, באוכלוסייה הצעירה, נדרשת מינימום של הקפדה על המלצות שבסופו של יום אינן מכבידות, אבל אם לא נרתמים כולם הן מאבדות את יעילותן. אם כולם יטו שכם, נחיה חיי שיגרה במחיצת הקורונה ללא הכבדה על הכלכלה והמשק, ועם חיי יום יום (כמעט) נורמליים. הדבר אפשרי, ומדינות אחרות שמקפידות על התנהלותן כבר נמצאות שם.
אני צופה שאם תבוצענה ההגבלות, הציבור ינהג באחריות אישית המתבקשת, ומערך החקירות יתוגבר מיידית, יהיה לנו סיכוי טוב להחזיר את השד לבקבוק, להשתלט על המחלה, להגיע לשגרה חדשה, ולחשוב על הסרות המגבלות מחדש. אם לא נעשה כן, נחווה מציאות אחרת, שבה צעדים מינוריים אינם יעילים עוד בבלימת התחלואה, והמקרים הקשים כבר מתחילים להופיע במספרים גדלים בבתי החולים. בשלב זה היענות הציבור תיגבר מאליה, אולם אז הבחירה הנותרת מבחינת צעדי ההתערבות היא בין רע לגרוע. אסור להגיע לשם, והדבר לחלוטין בידינו.