בשנת 1975 הודה עמוס ברנס ברצח החיילת רחל הלר ז"ל. בחקירתו סיפר ברנס כיצד נאבק עם הגופה והסכים להראות היכן השליך את גופתה ואת חפציה. כבר 35 שנים שהשם עמוס ברנס רודף את מערכת המשפט, את חוקרי המשטרה, את הפרקליטות, את כולנו.
עמוס ברנס, מדריך הנוער הצעיר מעכו, שהודה באונס וברצח החיילת בת ה-19 נידון למאסר עולם. היום הוא מסביר שמנעו ממנו ייצוג משפטי ושההודאה ניתנה תחת לחצים עצומים מצד החוקרים. למרות שכתב חלק ניכר מההודאה בכתב ידו, התעקש בהמשך על חפותו.
חמש שנים לאחר שהחל ברנס לרצות את עונשו, החליט ניצב משנה בדימוס עזרא גולדברג, קצין משטרה בכיר שיצא לגמלאות והפרשה לא נתנה לו מנוח, לפתוח מחדש את תיק הרצח. הבדלים בין ההודאה של ברנס לפרטים שנמצאו בזירה יחד עם צפייה באופן ההודאה - גרמו לו לבדוק מחדש את העובדות.
דרש לערוך משפט חוזר
11 שנים ישב ברנס בין כותלי הכלא. במשך כל אותה תקופה עברו בתאו משלחות של משפטנים ואישי ציבור לבקש שייענה לחנינה שהעניק לו הנשיא הרצוג. ברנס ניאות בסופו של דבר להשתחרר ובתנאי אחד: שייערך לו משפט חוזר. המדינה לא הסכימה לקיים משפט חוזר אלא לדון שוב בפסק הדין.
בחורף 2002, 28 שנים לאחר שנמצאה גופתה של הלר בחולות, התכנס הרכב של שלושה שופטים בבית המשפט המחוזי בנצרת. איש לא ייחס חשיבות לדיון ההוא שלימים נכנס ל"דברי הימים" של המשפט הישראלי. השופטים החליטו לזכות את הנאשם עמוס ברנס. עמוס וקרוביו קיבלו את גזר הדין החדש בשירת התקווה.
השבוע כשהוא בן 65 בדירה צרה בשכונת מצוקה בעכו, חזרנו שוב אל עמוס ברנס. מאז שזוכה חלה בסרטן, עבר שורה של ניתוחים ואיבד את הראייה בשתי עיניו. מתוך מיטתו הוא מנהל כבר שבע שנים קרב התשה מול המדינה, כדי שזו תסכים לפצות אותו. "אם הוא קיבל את הזיכוי - אז למה הוא לא מקבל את הפיצויים?" שואל בנו.
"חזרתי לנקודת האפס"
מתוך תקווה שהמדינה תעזור לו הוא החליט לקחת הלוואה לקניית דירה בנהריה, אך כיוון שלא הצליח לכסות את ההלוואה, סילק הבנק את ברנס מהדירה והוא נאלץ לשוב לעכו. אך גם משם מאיימים עכשיו לפנות אותו. את מצבו הוא מסכםב במשפט אחד: "הגעתי לנחלה ומשם חזרתי לנקודת האפס".
הוא מתקשה להבין איך המדינה שהיכתה על חטא וביקשה את סליחתו - ממשיכה לראות בו עדיין רוצח. פרקליטות מחוז ת"א מסרה בתגובה: "אין בין העובדה שמר ברנס זוכה בביהמ"ש המחוזי, לבין הטענה שהמדינה אחראית בנזיקין כלפיו, ולא כלום. בית המשפט העליון הורה על משפט חוזר, בלי לקבוע אם מר ברנס אשם או זכאי. אנו החלטנו שלא לנהל משפט כזה, למרות שהערכנו שישנן ראיות לכאורה. על רקע החלטתנו זו זיכה בית המשפט המחוזי זיכוי 'אילם' את מר ברנס בהדגשה שאין קביעה לגבי העובדות."