בית משפט השלום בראשון לציון התיר לפרסם הבוקר את הדוח המפרט את נסיבות המוות של בן זיגייר, מי שכונה האסיר X, בתאו שבכלא איילון בחודש דצמבר 2010. על פי הדוח - מותו של זיגייר נגרם באופן טבעי, אך "לא נשלל חשד למעורבות גורמים בשירות בתי הסוהר". ולמרות זאת, בפרקליטות החליטו שלא להעמיד לדין מי מהעורבים בטיעון שלא ניתן להוכיח את אשמתם.
לעיון בדוח נסיבות המוות כפי שהותר לפרסום
על פי הדוח, "בשעה 11:10 נכנסו לתא המנוח אשתו ובתו הקטנה שאותן ליווה מש"ק המודיעין", נכתב, וצוין כי כשעה לאחר מכן, נכנס מש"ק המודיעין שוב לתא על מנת ללוות את בני משפחתו של המנוח בדרכם החוצה, ובעדותו מסר כי הבחין במנוח כשהוא נסער.
שעותיו האחרונות של זיגייר:
18:05 - האור בחדר כבה, הנדון מסדר כיסא ועליו מצעים בסמוך למיטה ונכנס למיטתו. הטלוויזיה בתא נדלקת.
18:06 - הטלוויזיה בתא כבתה, הנדון לא נראה.
18:54 - הנדון קם ממיטתו, הטלוויזיה נדלקת. הנדון נכנס לשירותים ולא יוצא עוד, החדר חשוך מעט. חדר השירותים חשוך יותר, בהמשך נצפות תנועות לא ברורות וצלליות אדם בחדר השירותים/מקלחת.
20:19 - נדלק אור בתא ונצפה במקלחת פלג גוף עליון של הנדון ללא תנועה.
עוד נאמר, כי "המנוח ביקש למסור לאשתו פתק שהחזיק, אולם מש"ק המודיעין סירב ובתגובה לכך קרע המנוח את הפתק והביע זעם. אשתו של המנוח ביקשה לאפשר לה להיכנס שוב לתא המנוח על מנת לנסות להרגיעו ומש"ק המודיעין נעתר לכך באופן חריג. לדבריו, נכנסה אשת המנוח לתא למספר דקות נוספות ובצאתה הבחין כי היא בוכה".
בחומר הראיות נכללות עדויות לגבי תכני המפגש בין המנוח לרעייתו, "מאלה נלמד כי אלה כללו הודעה קשה למנוח". השופטת ציינה, כי לא ראתה מקום להתייחס לתכנים אלה, "שעה שאין עדות שלפיה מי מהסוהרים או מהאחרים על המנוח נחשף למידע זה במהלך אותו יום".
בדוח נקבע, כי על פי העדויות, העובדת הסוציאלית ל.ש, דווחה על ידי הסוהר במשל"ט ההתרחשות במסגרת ביקורת אשת המנוח, "אולם מאחר שלא היה מדובר בפעם הראשונה שבה המנוח היה נסער ובוכה לאחר שיחות טלפן לביקורים של המשפחה, לא ראתה היא בסערת רגשות זו אירוע חריג ועל כן לא נתנה כל הנחייה מיוחדת בעניין זה".